את קריאות השמחה על החלטתו של הרב עובדיה יוסף למנות את אריה דרעי לראש תנועת ש"ס אתמול (חמישי) ניתן היה לשמוע מכל קצוות הקשת הפוליטית. לא מאהבת דרעי דווקא, גם לא משנאת אלי ישי. המציאות שבה כל בקשה שהופנתה לש"ס צריכה הייתה להינתן בשלושה העתקים (ישי, דרעי ואריאל אטיאס) הפכה את ההתנהלות מול המפלגה הזו לבלתי אפשרית. לא לראשי הקואליציה, גם לא לחברים מהאופוזיציה. זה משך לכיוון אחד, אחר לכיוון השני והשלישי בכלל רצה לדרוך במקום. ומה יצא לנו? שקשוקה. היו גם כאלה שניסו לנצל את הבוקה ומבולקה שנוצרה בש"ס. אנשי הרב שלמה עמאר, למשל, שבקרב על כהונת הרב הראשי ניסו לדחוק ישירות ברב עובדיה ובדרך דילגו על חלק מראשי ש"ס. עד כה הם לא הגיעו לשום מקום.
לכאורה מינויו של דרעי ליו"ר ש"ס משחק פחות לידיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שבע שנים שירת ישי תחת נתניהו כראש ממשלה, ויחסיהם לא ידעו כמעט משברים. ישי היה שותף נאמן ומסור, שגם האולטימטומים שהציב ניתנו לפתרון בנקל. נתניהו רצה מאוד את ישי בממשלתו הנוכחית, ורק התעקשות הצמד לפיד-בנט מנעה זאת.
דרעי מחויב הרבה פחות לנתניהו. אין להם חוויות משותפות של ישיבות ממשלה או קבינט דרמטיות, ובנושא הכלכלי הם רחוקים מאוד אחד מהשני. בראיון לתכנית "המקור" ששודרה לפני הבחירות סיפר דרעי שהוא לא מכיר אישית את שלי יחימוביץ', וגם שמע שהיא מתנגדת לחזרתו לפוליטיקה בשל הרשעתו הפלילית. למרות זאת, הוא שיבח את דרכה הפוליטית ואמר כי הוא מוצא בנושאים החברתיים הרבה מן המשותף בינו לבינה. יו"ר האופוזיציה מצדה הצהירה עם כינון הממשלה כי "לא החלפתי מילה עם אריה דרעי כבר הרבה מאוד שנים. החיבוק הפומבי הזה ממש לא לרוחי, אני חייבת להודות באמת".
כדי לנהל כראוי את המלחמות הפרלמנטריות מול הממשלה תצטרך יחימוביץ' את ש"ס במיטבה. מעניין יהיה לראות אם תנסה לעקוף את דרעי (לא כדאי לה, היא לא תצליח), או שבכל זאת תמצא דרך לשתף איתו פעולה. כך או כך, דרעי או ישי, שינוי מהותי בש"ס לא צפוי כל עוד הרב עובדיה בתמונה. ישי לא הולך לשום מקום וסביר להניח שהרב ימשיך להקשיב לו. גם אריאל אטיאס חזק בתמונה, בעיקר בבית הרב. ייקח זמן עד שש"ס תחזור להיות תנועה של איש אחד, אם בכלל.
הישג לא מבוטל ומחיר כבד
ושתי הערות פרסונליות לסיום:
אלי ישי. מנהיג ש"ס היוצא הוא מפסיד בעיקר בעיני עצמו. בתקופה שבה הוא שלט בש"ס הוחלפו שישה מנהיגים במפלגת העבודה, שלושה בקדימה, ועמיר פרץ היה חבר בשלוש מפלגות שונות. להנהיג מפלגה תוססת ומרכזית כש"ס במשך 13 שנה זו בהחלט כהונה מכובדת, ומותר, ואולי אף כדאי, לפנות מקום לאחרים. ישי קיבל את ש"ס עם 17 מנדטים והוא מחזיר אותה עם 11. נכון, זו ירידה משמעותית, אבל הנבואות שנשמעו כשהוא לקח את המושכות לידיים היו שחורות הרבה יותר. למעט ממשלת שרון השנייה, ש"ס של ישי כיהנה בתפקידים מרכזיים ומשמעותיים בכל הממשלות האחרונות והצליחה לשמור היטב על הנושאים שחשובים לה. יש בזה הישג לא מבוטל, אבל הוא גבה מחיר כבד: 19 מנדטים של יש עתיד וישיבה באופוזיציה.
אריה דרעי. הימים והלילות ליד כלא מעשיהו בספטמבר 2000 היו מסעירים. מה שהתחיל בהכרזה ספונטנית של אורי זוהר על הקמת ישיבה ליד כתלי הכלא, הפך בתוך ימים למוקד עלייה לרגל. עשרות אלפי אנשים גדשו את המקום ערב אחר ערב. שפנים בדמות חילונים שהתנגדו למאסרו של דרעי הופיעו מעת לעת והגבירו את האקסטזה. אמנון דנקנר היה הבולט שבהם. הבדים המאולתרים שנמתחו בתחילה על מנת לסוכך מפני השמש הקופחת הוחלפו באוהלים מתוחים שהגנו גם מפני הגשם שהופיע כעבור חודש. אפילו תפילות הימים הנוראים התקיימו במקום ברוב עם. אבל עם הזמן ההמונים התמעטו. החורף בכל זאת הציק וכל אחד חזר לענייניו. כשדרעי השתחרר כעבור שנים, לא נותר כלום מישיבת "שאגת אריה". נשארו רק זכרונות מתוקים למפגן אדיר של עוצמה ואהבה. דרעי החל את דרכו חזרה לחיים הציבוריים, כשמסביבו כמה נאמנים. החבורה הזו מנתה יותר אנשים בעבר, אבל עכשיו חלקם כבר היו מאנשיו של ישי.
בש"ס משוכנעים או לפחות מנסים לשכנע ש-11 המנדטים שקיבלה התנועה בבחירות האחרונות הם הישג. אבל הפנטזיות שעלו כשדרעי הודיע על שובו לתנועה לפני כחצי שנה היו גדולות הרבה יותר. דרעי טען שהעובדה שהוא לא ניצב לבדו בראש הרשימה פגעה בה. אז עכשיו הוא לבד בראש, ונטל ההוכחה עליו. בתוך זמן לא רב נקבל אינדיקציות ראשונות האם הוא יצליח להחזיר את הברק והגאווה לש"ס, או שהוא יגלה שב-13 השנים שלא היה מעורב בעשייה הציבורית קם דור שלא ידע את דרעי.