בערבות השוממות של אלסקה הקפואה, מרחק 6,100 קילומטרים (3,800 מייל) מפיונגיאנג, ניצב קו ההגנה האחרון של ארצות הברית מפני טילים גרעיניים תוצרת צפון קוריאה אם הרודן הצעיר, קים ג'ונג און, יממש את איומיו ויוציא לפועל מתקפה גרעינית נגד האמריקאים ובעלות בריתם. רשת abc דיווחה אמש (שבת) כי בבסיס הצבאי פורט גרילי שבאלסקה שננטש בתום מלחמת העולם השנייה ונפתח מחדש ב-2004, מוצבת סוללה בת 26 טילי יירוט, המסוגלים ליירט בדיוק של 50% טילים גרעיניים שישוגרו מצפון קוריאה ואף מאיראן אם המשטר בטהרן יצליח במאמציו לפתח נשק גרעיני.
לאור המתיחות הגוברת בין וושינגטון לבין פיונגיאנג, שהגיעה לשיאה בימים האחרונים לאור ההכרזות הלוחמניות של צפון קוריאה, הודיע בחודש מרץ הנשיא האמריקאי, ברק אובמה, על הוספת סוללה בת 14 טילי יירוט למערכת ההגנה האווירית שבפורט גרילי. הבסיס, ששטחו שלושה קמ"ר בלבד, ממוקם כ-160 קילומטרים דרום-מזרחית לפיירבנקס, העיר השנייה בגודלה באלסקה. מתחם דומה שנועד לדברי בכירים במשרד ההגנה האמריקאי לשמש כגיבוי בלבד למערכת באלסקה, נמצא בבסיס חיל האוויר האמריקאי ונדנברג שבקליפורניה.
בשבוע שעבר חשף חבר קונגרס אמריקאי כי הפנטגון האמריקאי מעריך שלצפון קוריאה יש ככל הנראה יכולת לשגר טילים גרעיניים, אך כי יעילותם מוטלת בספק. בדיון של הוועדה לשירותים מזוינים של הקונגרס האמריקאי, הציג חבר הקונגרס הרפובליקני דאג למבורן חלק מדוח חסוי של סוכנות הביון של הפנטגון, שלפיו איכותו של הנשק הגרעיני של צפון קוריאה נמוכה, כמו גם שקיימת אפשרות ולפיה אמצעי הלחימה לא יעבדו כראוי במקרה שישתמשו בהם. לדברי ליאון סיגל, מומחה לענייני צפון קוריאה במכון מחקר לחברה ומדעים בניו יורק, מאמין כי מערכת ההגנה המוצבת בפורט-גרילי מסוגלת להתמודד עם הסיכון הנשקף מהטילים הצפון-קוריאניים.
"אם החשש הוא מפני שיגור טיל אחד לעבר ארצות הברית, אז הסיכוי ליירט אותו גבוה. אך אם מדובר באיום הכולל שיגור של שישה טילים בו זמנית לעברך זה לא הולך להיות היום שלך", מסביר סיגל. לדברי המומחה, "הבעיה היא שבמוקדם או במאוחר, צפון קוריאה תשפר את טווח הטילים שברשותה. השאלה העולה היא האם יכולותיה של המערכת להגנה מפני טילים תשתפר ותוכל בעתיד להתמודד עם יותר מאיום בודד אחד?". סיגל טוען כי המערכת שמוצבת בבסיס באלסקה די מוגבלת, אך לדבריו, "זה עדיף על כלום, לא?".
מנגד, אנשי הצבא האמריקאי, האחראים על תפעול המערכת, בטוחים ביעילותה מפני האיום מצפון קוריאה. "המערכת הוצבה באלסקה בשל המיקום שלה, ממנו ניתן לשגר וליירט טיל שנורה ממדינות כמו איראן או צפון קוריאה", טוען רלף סקוט, דובר סוכנות ההגנה מפני טילים שבאלסקה. לדבריו, אלסקה היא מיקום מצוין עבור המערכת, כיוון שמסלול הטילים שישוגרו מכיוון צפון קוריאה לארצות הברית חוצה את המדינה. הבסיס האמריקאי, שהפעילות בו חודשה כ-60 שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, שימש בעבר לאימון חיילי צבא ארצות הברית בתנאי קור קיצוניים. דוברת הבסיס, דברה קובל, סיפרה כי הטמפרטורות באזור צונחות ל-15 מעלות מתחת לאפס ואף יותר מכך והרוחות המנשבות, מגיעות עד 130 קמ"ש. בבסיס שוהים כ-1,500 אנשי מקצוע המתפעלים את המערכות שמוצבות בבסיס. כ-200 חיילים בלבד, מוצבים בבסיס, בהם 160 המופקדים על הגנתו.
במקרה של שיגור טיל לעבר ארצות הברית, המערכת להגנה אווירית שבבסיס מסוגלת לירות טיל לגובה 160 קילומטרים, שנע במהירות של 30 אלף קמ"ש. במהלך מעופו לעבר טיל האויב, טיל היירוט שאורכו 16.5 מטרים, משגר מראשו אמצעי יירוט במשקל 60 קילוגרמים שמפיל את הטיל הגרעיני ללא פיצוץ. לדברי סקוט, היירוט נעשה באמצעות שימוש באנרגיה קינטית כך שראש הנפץ הגרעיני לא מופעל. "זו טכנולוגיית 'שגר ויירט'", אומר ריק ליינר, מסוכנות הגגנה מפני טילים האמריקאית. "נוצרת התנגשות בין אמצעי היירוט לבין ראש הנפץ הגרעיני בגובה רב מעל הקרקע".
הניסויים המבצעיים, לפי שעה, לא מעודדים. אמנם המערכת המוצבת באלסקה מעולם לא נוסתה, אך המערכת התאומה שבקליפורניה נוסתה 15 פעמים, מתוכם הצליח הטיל לפגוע במטרה הנעה שמונה פעמים בלבד. "בשלוש מהניסויים שנכשלו הטיל המיירט החמיץ את המטרה, ביתר המקרים, אירעו תקלות בתוכנה השולטת בטילים", הסביר ליינר. בהתבסס על הניסויים שערכנו, תיקנו חלק מהבעיות בשתי המערכות, ויש לנו ביטחון רב ביכולות של המערכות".