חיסולו אתמול (רביעי) של רמטכ"ל חמאס, אחמד ג'עברי מצטרף לשורה ארוכה של סיכולים ממוקדים שביצעה ישראל ב-15 השנים האחרונות נגד בכירי התנועה האיסלמית. ברוב המקרים מדובר בדמויות מפתח בארגון, בין אם בהנהגה המדינית ובין אם בזרוע הצבאית של חמאס, שלרוב חוסלו בירי טילים מכלי טיס של צה"ל. אולם לאחר חיסול כל "ראש נחש", מגיח "ראש נחש" נוסף.
מ"המהנדס" יחיא עיאש שחוסל באמצעות מטען שהוחדר למכשיר הטלפון הסלולרי שלו, עבור בחיסול סלאח שחאדה שעורר פולמוס מוסרי בישראל בעקבות הרג חפים מפשע וכלה בעבד אל-עזיז רנתיסי שחוסל 25 ימים בלבד לאחר שנכנס לתפקיד ראש מפקדת הפנים של חמאס. בעוד קיימת מחלוקת בדבר יעילות השיטה, נדמה שישראל לא בוחלת באמצעי השנוי במחלוקת בעולם. היסטוריה של חיסולים:
יחיא עיאש: נודע בכינוי "המהנדס" וחוסל על ידי שב"כ בשנת 1996 באמצעות טלפון סלולרי ממולכד, היה ממקימי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, ואף עמד בראשה. עיאש ידוע כאחד האחראים להכנסת שיטת פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90', כחלק ממאבק הפלסטינים בישראל. לעיאש מיוחסת שורה ארוכה של פיגועים שבוצעו בתקופה זו בישראל וגבו את חייהם של למעלה ממאה ישראלים, בהם הפיגוע בקו 5 בתל אביב ב-1994, שבו נהרגו 22 בני אדם.
מוחי א-דין א-שריף: נודע בכינוי "המהנדס 2", נחשב לבן טיפוחיו של יחיא עיאש, שממנו למד להכין מטעני חבלה באיכות גבוהה. א-שריף חוסל ברמאללה בשנת 1998, כשישב במכוניתו. על פי הצהרת חמאס, החיסול בוצע על ידי שב"כ. על פי גרסה נוספת החיסול בוים, על מנת לטשטש את רציחתו של א-שריף בידי מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית. לא-שריף מיוחסת אחריות לרצח 64 אזרחים ישראלים בפיגועי טרור ולפציעתם של 373.
ג'מאל מנסור: ראש הזרוע המדינית של חמאס בגדה המערבית, חוסל בירי טילים לעבר משרדו בשכם ב-2001.
מחלוקות מוסריות
מחמוד א-שולי: כונה גם "מחמוד אבו-הנוד", מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית, חוסל ב-23 בנובמבר שנת 2001 מטיל שנורה לעבר מכוניתו על ידי מסוק חיל האוויר ליד טובאס שבשומרון. הוא אמנם ניצל מהירי הראשוני והצליח להימלט מכלי הרכב, אולם חוסל בירי נוסף. יחד אתו נהרגו שני אחים, אחמד וראשיד חשקייה, שסייעו לו בהוצאה לפועל של פיגועים. הוא ירש את התפקיד לאחר חיסול האחים עוודאללה בחברון בשנת 1998. אבו הנוד היה מראשי מתכנני הפיגועים במסעדת "סבארו" ובמועדון "הדולפינריום" ושיגר לישראל בסך הכל חמישה מחבלים מתאבדים וכן עשרות חוליות ירי בגדה.
סלאח שחאדה: ראש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, חוסל ב-22 ביולי שנת 2002, בשיא האינתיפאדה השנייה. חיסולו עורר את שאלת מוסריות שיטת הסיכולים הממוקדים לאחר ש-14 בני אדם חפים מפשע, בהם אשתו ואחת מבנותיו, נהרגו בהפצצה שבה נעשה שימוש בפצצה במשקל טונה על הבית בו שהה. בעקבות החיסול, שיגרו כמה טייסי חיל האוויר מכתב שבו קוננו על מוסריות הפעולה והרג חפים מפשע. מפקד חיל האוויר דאז, דן חלוץ, שנשאל על מידת הרגשנות שהטייס המפציץ צריך לגלות, השיב כי הוא היה מרגיש "רעד קל בכנף כתוצאה משחרור הפצצה" ותו לא. כך או כך, בישראל ייחסו לשחאדה תכנון פיגועים רבים, בהם רצח חמישה תלמידי ישיבה בעצמונה והריגת ארבעה חיילי צה"ל במוצב אפריקה בדרום הרצועה.
ד"ר איברהים מקאדמה: מראשי הזרוע הצבאית של חמאס, חוסל ב-8 במרץ 2003 כאשר הרכב שבו נסע נפגע מטילים ששיגרו שני מסוקי קרב ישראלים בשכונת שייח'-רדואן בעזה. יחד עמו נהרגו שלושה משומרי ראשו שנסעו ברכב. מקאדמה, שהיה רופא שיניים במקצועו, נחשב לאחד האידאולוגים הבולטים של חמאס - השלוחה הפלסטינית של תנועת האחים המוסלמים. הוא כתב עשרות ספרים ומאמרים בנושא הג'יהאד והיה מהמתנגדים הבולטים להסכם אוסלו. מקאדמה, שישב בכלא הישראלי משנת 1996 עד שנת 2000, ראה בהתנגדות המזוינת את הדרך היחידה לעצמאות, "ולו במחיר הריגת חצי מהעם הפלסטיני".
איאד בק: סגנו של סלאח שחאדה, חוסל ב-9 במאי 2003. ביק התאמן עם אל-קאעדה ונשלח מטעמם לסייע לחמאס. הוא תכנן פיגועים בשנים 1999 ו-2000 שסוכלו על ידי ישראל. בפיגועים שהוציא באינתיפאדה השנייה נרצחו 19 ישראלים.
איסמעיל אבו שנב: ממייסדי תנועת חמאס ומראשיה בעזה, חוסל ב-21 באוגוסט 2003, למרות שלא היה בדרג המבצעי, אלא שימש כדובר הארגון. אבו שנב היה ממקורביו של מנהיג התנועה, שייח' אחמד יאסין (שחוסל אף הוא, ראו בהמשך). אבו שנב למד הנדסה במצרים, היה כלוא בישראל במשך עשור בגין "פעילות חבלנית" והיה דווקא נציג של הקו הפרגמטי בתנועה האיסלמית. ב-27 בדצמבר 2008, באחת מהמתקפות הראשונות של מבצע "עופרת יצוקה", חוסל בנו של אבו שנב, חסן.
אחמד יאסין: הדמות הבכירה ביותר בחמאס שישראל חיסלה, היה מייסד ומנהיג התנועה. הוא נודע בשל נכותו שהותירה אותו בכיסא גלגלים ובעבר נטען כי בגיל 16 עמד על ראשו בחוף הים של עזה, נפל ונפגע בעמוד השדרה. מאסר עולם נגזר על יאסין בשנת 1991 בגין מעורבותו ברצח החיילים הישראלים אבי סספורטס ואילן סעדון בסוף שנות ה-80'. אולם יאסין שוחרר מהכלא במסגרת עסקה עם ירדן לאחר ניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל בעמאן. לאחר שחרורו מהכלא המשיך יאסין בפעילותו, ובשנת 2003 הובהר על ידי ישראל כי הוא איננו חסין מפני חיסול ובוצע ניסיון כושל להרוג אותו. ב-22 במרץ 2004 הצליחו מסוקים של חיל האוויר לחסלו, יחד איתו נהרגו חמישה משומרי ראשו.
גם בעופרת יצוקה - שר ובכיר חוסלו
עבד אל-עזיז רנתיסי: החליף את שייח' יאסין בתפקיד ראש "מפקדת הפנים" (מפקדת החוץ, שבראשה עומד עד היום חאלד משעל, ישבה בדמשק), וכיהן בתפקיד במשך 25 ימים בלבד, עד שחוסל על ידי צה"ל ב-17 באפריל 2004. רנתיסי, רופא ילדים במקצועו, שימש בעברו כדובר התנועה, והיה בין 415 אסירי חמאס שגורשו מישראל ללבנון בשנת 1992 בהוראת ראש הממשלה יצחק רבין. ראש ממשלת חמאס הנוכחי, איסמעיל הניה, החליפו בתפקיד.
ניזאר ריאן: פעיל בכיר בהנהגה המדינית ובזרוע הצבאית של חמאס, חוסל ב-1 בינואר 2009, במסגרת מבצע עופרת יצוקה. ריאן היה ד"ר ללימודים איסלמיים ומומחה למשפט איסלמי, ששימש כמרצה באוניברסיטה האיסלמית בעזה. הוא היה כלוא בישראל במשך ארבע שנים ונחשב לאחד ממובילי השתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007. ריאן שלח את בנו לפיגוע ביישוב אלי סיני בשנת 2001, שבו נהרגו שני ישראלים. הוא היה שותף בפיגוע בנמל אשדוד בשנת 2004 שבו נהרגו עשרה אזרחים ישראלים. ריאן נחשב לפעיל חמאס הבכיר ביותר שחוסל על ידי צה"ל מאז חיסולו של רנתיסי וזכה לכינוי "הענק" בשל מידותיו הגדולות. ריאן חוסל בהפצצה של מטוסי חיל האוויר בביתו ברצועה, יחד עמו נהרגו ארבע מנשותיו ו-11 מילדיו, וכן אזרחים בלתי מעורבים נוספים.
סעיד סיאם: כיהן כשר הפנים והביטחון הלאומי בממשלת חמאס בעזה, חוסל לקראת סוף מבצע עופרת יצוקה, ב-15 בינואר 2009. הוא נודע כאחד מהמובילים של הגישה האידאולוגית והפוליטית הקיצונית ביותר מבין מנהיגי החמאס ונחשב למייסד הכוח המבצעי של התנועה. גם סיאם גורש ללבנון בשנת 1992 לאחר שנכלא בגין מעורבותו בפעילותו בדרג הביניים של חמאס. סיאם, שנרדף גם על ידי תנועת פתח, ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בטרם הצליחו מטוסי חיל האוויר לחסלו יחד עם אחיו איאד.
