ההכרעה: רוצח ההמונים הנורבגי - לכלא או לאשפוז?

למעלה משנה אחרי מתקפת הטרור שזיעזעה את נורבגיה, יגיע מחר (שישי) הסיפור לסיומו, עם הכרזת הכרעת הדין במשפטו של רוצח ההמונים אנדרס ברינג בריוויק, שקטל ביולי אשתקד 77 בני אדם בבירה אוסלו ובמחנה הקיץ באי יוטויה. לאיש אין ספק שבריוויק יורשע במעשה - הוא מעולם לא ניסה להכחיש את אחריותו, אף שמעולם לא הביע חרטה - והשאלה המרכזית שנותרה על הפרק ותקבל תשובה מחר היא האם הוא יימצא שפוי או לוקה בנפשו, ובהתאם לכך, היכן ירצה את עונשו.

יש לציין כי תהיה ההחלטה אשר תהיה, הודות מערכת הענישה הנורבגית, המעמידה את שיקום האסירים במרכז משימותיה, ייהנה ככל הנראה פעיל הימין הקיצוני בן ה-33 מתנאים משופרים בהמשך חייו, ביחס למה שהיה צפוי לו בכל מדינה אחרת.

אם יימצא בריוויק בלתי שפוי, כפי שטוענת התביעה, הוא יאושפז לשארית ימי חייו במחלקה פסיכיאטרית שתוקם במיוחד לכבודו בבית הכלא "אילה" שבפרברי אוסלו, ויזכה לטיפול מסור של 17 אנשי צוות. אם יוכרז שפוי - כפי שהוא עצמו טוען בתוקף - ייגזר עליו עונש של 21 שנות מאסר, הארוך ביותר שמאפשר החוק הנורבגי. עם זאת, בתום תקופת המאסר, במידה שוועדה מיוחדת תחליט שהוא עדיין מסוכן לציבור, ניתן יהיה להמשיך להחזיק אותו בכלא לפרקי זמן נוספים.

אם יישלח בריוויק למאסר, הוא צפוי לרצות אותו באותו תא בו הוא עצור בשנה האחרונה - ולמי שהיה שמח לראות אותו נמק בצינוק טחוב, נכונה אכזבה. מדובר למעשה בדירה בתוך הכלא, שבה שלושה חדרים, ששטחו של כל אחד שמונה מטרים רבועים: חדר שינה, משרד קטן ובו מחשב לפטופ, וחדר התעמלות ובו מתקני כושר. המחשב, יש לציין, אינו מחובר לאינטרנט - אך הוא מכיל גרסה בלתי מקוונת של האנציקלופדיה וויקיפדיה. במחשב זה השתמש בריוויק בשנה האחרונה כדי להתכונן למשפטו ולהתכתב עם מעריצים.

לצד התנאים הנוחים, האבטחה סביבו קפדנית ביותר: הוא מפוקח 24 שעות ביממה על ידי מצלמה במעגל סגור, וכל הרהיטים והחפצים בתאו ממוסמרים לרצפה כדי שלא יוכל להשתמש בהם כנשק. כמו כן, הוא מוחזק בבידוד, ואין לו קשר ישיר עם איש מלבד סוהריו. מדי יום מאפשרים לו לצאת למשך שעה להתרענן בחצר, ששטחה כ-20 מטרים רבועים. בכלא מבהירים כי אמצעים אלו יימשכו כל עוד הוא יוגדר כאיום בטיחותי - אולם בסופו של דבר, מקווים להעבירו לאגף משותף עם אסירים אחרים.

ללא קשר לתוצאות המשפט, נורבגיה רק מתחילה בימים אלו להתאושש מהטרגדיה שפקדה אותה לפני שנה ולבחון את עתידה כאומה שכבר אינה מסתתרת מאחורי חומת תמימות ומבודדת מזוועות העולם, וצריכה לאזן בין האופי הליברלי שלה לבין צורכי הביטחון, ולהתמודד לראשונה עם סוגיות כמו פיקוח על נשק או הגבלת ההגירה למדינה.

"כבר איננו כה נאיביים להאמין שנורבגיה היא הארץ הכי טובה בעולם", אמר השבוע בכנות לסוכנות רויטרס מטה איבון לארסן, אחד משלושה עורכי דין המייצגים את קורבנות הטבח. "האירוע לימד אותנו שאנחנו חלק מהקהילה הבינלאומית, ואיננו יכולים לפתור את כל בעיותינו בכוחות עצמנו".

רבים מניצולי הטבח ממתינים לרגע בו יוכזר גזר הדין בכיליון עיניים. "אחרי ה-24 באוגוסט, אפשר יהיה להגיד שזה נגמר", אמרה השבוע לרויטרס חמשג'יני גונרנתאם, בת 24, שנמלטה מהטבח באי כשקפצה למי האגם הקפואים, ומשם ראתה את חבריה נרצחים בזה אחר זה.

אולם מעבר לרגשותיהם הפרטיים של הניצולים, המדינה כולה, על חמשת מיליון תושביה, עומדת בפני הכרעות לא פשוטות בעקבות הטבח הקשה בתולדותיה, מאז מלחמת העולם השנייה.

מאגרי הנפט העצומים של נורבגיה בידלו אותה לאורך השנים מכל שכנותיה. היא שגשגה כלכלית מבלי להיות חברה באיחוד האירופי, בעוד המערכות הפוליטיות והמשפטיות החזקות שלה חסכו ממנה שחיתות האופיינית למדינות יצרניות נפט אחרות. עם רזרבות מטבע של למעלה מ-600 מיליארד דולרים, יערות עבותים ומערכת רווחה שכל העולם מתקנא בה, לא פלא שלאורך השנים נהגו הנורבגים "להביט מלמעלה" על שאר אירופה.

ואולם, לא מעט נורבגים מאמינים כיום כי על מדינתם ללמוד מנסיונן של מדינות אחרות, לנוכח זרם ההגירה הגובר שכספי הנפט מושכים למדינה. הנואשים הללו עולים לדיון בין היתר לנוכח הדעות שהציג בריוויק עצמו, שטען כי פעל משום שהאמין שמדיניות ההגירה של הממשלה "מזהמת" את הדם הנורבגי ותוביל למלחמה עם המוסלמים.

"אנחנו יודעים כעת שנורבגיה יכולה להיות מקור לטרור", מסביר גיר ליפסטאד, סנגורו של בריוויק. "זה הוביל אותנו לדיון בשאלה איזו מין חברה אנחנו רוצים להיות, וכיצד עלינו להתמודד עם קיצונים. נורבגיה יותר מודעת עכשיו לגזענות ולשאלות של רב-תרבותיות. אני מקווה שנוכל לפתוח בתהליך של היפתחות רבה יותר ליתר העולם". לדברי לארסן, "אנשים מודעים כעת יותר לסכנת הרטוריקה האנטי-מוסלמית. אנחנו מבינים שיש רעיונות שיכולים להיות מסוכנים".

על פני השטח, לא השתנה הרבה מאז הטבח. אמנם הוקמו מחסומים בפתח משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, אך נבחרי הציבור עדיין נעים ללא אבטחה, וניתן להגיע במכונית פרטית עד שערי הפרלמנט. נראה כי ראש הממשלה יינס סטולטנברג עמד בהבטחה שנתן מיד לאחר הטבח, לא להגיב באופן שיסכן את מסורת הדמוקרטיה הפתוחה הנורבגית. ההצהרה קיבלה משנה תוקף למראה התמונות מפתיחת המשפט, עת לחצו פרקליטי התביעה את ידו של הנאשם.

מבחינות רבות, נראה כי הבחירה לא להתפשר על אורח החיים הנורבגי הצליחה: סקרי דעת קהל אף מעידים כי יותר נורבגים מקבלים כיום ערכים של רב-תרבותיות, אף שזרם המהגרים למדינה נמשך. אוכלוסיית נורבגיה גדלה ב-1.3% בשנה האחרונה - קצב גידול מהגבוהים באירופה - כש-71% מהגידול מיוחס להגירה.

ובכל זאת, מעטה התמימות נופץ: רק בשבוע שעבר פורסם דו"ח ממלכתי בן 500 עמודים שמצא סדרת מחדלים בתפקוד רשויות הביטחון. בעקבות הפרסום אף התפטר מפכ"ל המשטרה הנורבגית, ואילו מערכת המודיעין החלה לדרוש תקציבים נוספים.

אחת מהמלצות הדו"ח, להטיל הגבלות על מכירת נשק, עלולה להיתקל בהתנגדות ניכרת, באופן דומה למצב בארצות הברית, מהצד השמרני במפה הפוליטית - במדינה בה הציד הוא תחביב לאומי. חשש נוסף שמרחף בחלל הוא חוסר מוכנותה של המדינה לאירוע טרור נוסף - שעלול להגיע דווקא מן העבר השני, לנוכח מעורבותה הנמשכת של נורבגיה בכוחות נאט"ו באפגניסטן.

כל הסוגיות הללו יצטרכו לקבל מענה לאחר סיום המשפט. "כנראה שהייתה נחוצה לנו שנה של אבל", מסביר ברנט אדאל, חוקר מדע המדינה במכון למחקר חברתי באוסלו. "אבל כעת אנחנו צריכים לנוע קדימה ולהתמודד עם האתגרים".

לקריאה נוספת:
צ'כיה עצרה "חקיין של ברייויק" שאגר מטענים ונשק
שנה לטרור בנורבגיה: "הרוצח נכשל, העם ניצח"
משפטו של בריוויק ננעל: מדוע תקף את האירוויזיון?