טבח רצחני בתחנת דלק. 4 משפחות שחרב עליהן עולמן ומאות חברים המומים וכואבים. עלייה מחודשת ליישוב אביתר בשומרון ובשוליים, עשרות צעירים יהודים יוצאים לפרעות בכפרים פלסטינים כנקמה ולשם "הרתעה" זאת לצד תקיפה מילולית ובזויה של מח"ט בנימין אליאב אלבז וכל זה בתוך שבוע וחצי. גם עבור ותיקי ההתיישבות ביהודה ושומרון, האירועים האחרונים היו חריגים במיוחד. כאשר רף חדש נחצה הם אינם חוששים להביע ביקורת פנימית וחריפה על הקבוצה הקיצונית ועל ההנהגה הפוליטית הנוכחית.
"במקום שלי אני מחויב למחות נגד פעולות הקיצוניים במחנה שלי", אומר פנחס ולרשטיין, מראשי גוש אמונים וראש מועצת בנימין לשעבר במשך עשרות שנים, בשיחה עם וואלה!. "לאורך כל השנים, אני מכיר את האמירה 'תשתוק ואל תגנה', נהפוך הוא. זה נגד הערכים שלי ונגד התפיסה הרעיונית של הרב קוק והרב נחום רבינוביץ' שקרא לאנשים כאלה 'זבובי מוות שמטמאים את כל המחנה'".
ולרשטיין, דמות ציבורית ומשפיעה בהתיישבות, מדגיש כי על אף ההידרדרות הביטחונית ביהודה ושומרון והעלייה בטרור הפלסטיני, אין שום צידוק למראות שנראו באום צפא. "צריך להתייחס למה שקרה יום קודם בעטרת ו-4 שעות מצור שהוטלו על היישוב", מסביר ולרשטיין. "אני יכול להבין תסכולים, אבל יש דבר מאוד מהותי שמבחינתי התחיל בהלוויה של הנרצחים בפיגוע בתחנת הדלק, של מה צריכה להיות ההתייחסות שלנו בזמן אירוע פח"ע. בין אם זה בקת"בים, אבנים או ירי שאז חייבים לפעול בכל התוקף לבין זה שההנהגה חייבת להגיד בצורה שלא משתמעת לשני פנים 'אין מצב שניתן לפגוע בבלתי מעורבים', אין מצב כזה, אין לגיטימציה לדבר כזה, וכשאני אומר בלתי מעורבים, אני לא אומר אם הם צדיקים או תומכי טרור, בשלב שאתה פוגע ברכוש שלהם, הם מבחינתי בלתי מעורבים וההנהגה חייבת לראות בכך מעשה ונדליזם נפשע ואין לו סליחה. אם היית חם מזג ומתוסכל כתוצאה מהפיגועים זה בטיעונים לעונש, זה כבר אחרי שאתה תצא אשם אז אפשר לבוא ולהתחשבן על מה מגיע לך".
דניאלה וייס, מראשי תנועת נחלה, ופעילת התיישבות בולטת ותיקה מסרבת להתייחס לאירועים באום צפא ולגנות את המבצעים. "השיח בתקשורת וגם שמעתי כולל בצבא והרמטכ"ל על הפגיעה בערבים. יש פה עיוות של ניתוח מצב שבהיסטוריה זה ימחק", היא מסבירה. "מכיוון שזה עיוות ממש אבסורדי כשיהודים נרצחים. למה הדבר דומה? לגינויים שיש במועצת הביטחון נגד ישראל. אז ככה אני רואה את מערכת התקשורת ולצערי הרב גם את קודקודי הצבא, שנפלו בפח, שלרגע ביקרו באו"ם והושפעו מהאווירה הנגטיבית נגד ישראל".
וייס מוסיפה ואומרת כי "אני רואה מחלון ביתי את היישוב ברכה ואת הבית של משפחת יגל ואני יום יום בוכה כשאני חושבת על ההורים האלה שאיבדו את שני הבנים ביום אחד, והבת שלי שגרה מעל תחנת הדלק בעלי ונרצחו ארבעה חברים יקרים. אני מצפה מהרמטכ"ל ומכל הפיקוד שלא יבוא רק לביקור ניחומים אלא שיבין שאנחנו המתיישבים עוברים יום יום במטווח ברווזים, כשאני עוברת בחווארה המחשבות בראשי זה 'אלוקים אתה אוהב אותי? אני ראש משפחה ואם אני מתה זו תהיה פגיעה גדולה במשפחה שעדיין צריכה אותי' ועל זה אחראי הרמטכ"ל וכל דיבור אחר במקום דיבור של איך אני שומר על דניאלה וייס שלא תמות הוא לא רלוונטי. אדוני הרמטכ"ל, אדוני המפכ"ל אדוני השר וכל הקודקודים: יש לכם בעיות עם התנהלויות שלא נראות לכם? יש לכם מגנוניים נפלאים: יש לכם פגסוסים מכל הסוגים. תעבדו, תפסיקו להשמיץ את ציבור המתיישבים בצורה חסרת אחריות שמשתפת פעולה עם האיוב, חד משמעי. תגנו עלינו, תפסיקו לתקוף אותנו".
"הביקורת נשמעת אבל לא מספיק"
עודד רביבי, ראש מועצת אפרת, סבור כי אובדן העשתונות ביהודה ושמרון משקף את המצב בישראל בחודשים האחרונים: "אם אתה מסתכל 360 על מה שקורה במדינה, אתה מבין שאנחנו באירוע של ליקוי מאורות של אובדן גבולות וטשטוש נורמות בכל החזיתות. זה קורה מחוץ לבית של יריב לוין. זה קורה בגירוש מח"ט בנימין מחוץ לשבעה וזה קורה בהתרחבות התופעה של יהודים שפועלים באלימות כלפי חפים מפשע. תחושה של אובדן שליטה של כל אחד לוקח את החוק לידיים ועושה מה שהוא מאמין בו. אין ספק שאם זה קורה מול קצין בצה"ל, שעומד ובא לנחם אבלים, זה פגיעה בסמלים יותר משמעותיים וזו חצייה של קו אדום", מסביר רביבי.
ההתייחסות מצד ההנהגה הפוליטית והמקומית אל מול אותם תופעות קשות של תקיפת כפרים פלסטיניים נעה בשבוע האחרון בין גינויים חריפים אך גם עם הפניית אצבע מאשימה כלפי צה"ל ומערכת הביטחון שלא פועלים למיגור הטרור הפלסטיני ביו"ש. "אני גאה שהביקורת נשמעת אבל לא מספיק", תוקף ולרשטיין. "זה שישנם אנשים מתוכנו שיכולים להיות עם כיפה על הראש, זקן ופאות גדולות ולנסוע בשבת לאום צפא, זה מראה מה שווה הדת שלהם".
עוד הוא אומר: "אולי הביקורת על כך לא מספיקה מצד ההנהגה המקומית, אבל אני יודע שרבני בנימין הוציאו איגרת שמנחה את הציבור שאסור לעבור על הדברים האלה לסדר היום. אבל נודה על האמת ובלי להשוות, אנחנו רואים היום שגם בימין וגם בשמאל שקבוצות קיצוניות גורמת למרכז של אותו מחנה לגמגם ולא לדבר בלשון מספיק תקיפה. אז האם הימין מגנה בצורה תקיפה נגד מעשים נפשעים כאלה? אני מניח שרוב מתנגדי הרפורמה, אין ספק שהצמיגים הבוערים, חסימות הכבישים, והשחתת האנדרטה של אביו של נתניהו לא ספגו גינויים מתוך המחנה כי כל אחד מתת הקבוצה שלו לא יוצא למאבק נגד הקיצונים בקבוצה שלו. אני מצפה מהמנהיגות בקבוצת מתנגדי הרפורמה להביע התנגדות למהלכים אנטי דמוקרטיים כמו חסימת כבישים. אני כמובן לא משווה בין חסימת כבישים לשריפת בתי ערבים. מה שכואב לי זה שרוב הציבור הישראלי יכול למצוא את המכנה המשותף וקבוצת הקיצון מונעים את המהלך הזה".
ולרשטיין מוסיף ואומר כי "גם בעבר וגם בהווה הלכתי להלוויות של החבורות האלה. המבחן האמיתי באמונות ודעות זה לא אם אתה מקבל את המובן מאליו. צריך לקבל את מרות מדינת ישראל גם אם אני חושב שבית משפט פעל נגדי. וגם באמונות ודעות. וביחס לחיילי צה''ל, כפי שהרב קוק אמר שהם לובשי בגדי כהן הגדול, כלומר, אסור לך לפגוע בשירותו או שאני עושה מה שבראש שלי".
לפי רביבי, האירוע גדול הרבה יותר. "יש אוכלוסיה שלא נשמעת למרות הורית, סמכות רבנית, ובטח שלא לראשי רשויות ונבחרים פוליטיים. אבל האמירה הזאת חייבת להיאמר ולהניעשות ולו רק בשביל לנסות לשנס מותניים, כי בסוף בשביל להתגבר על תופעות כאלה צריך סינכרון מערכות, בין מערכת המשפט, צבא ומערכות החינוך ואם לא יהיה את שילוב הזרועות האלה, אז אנחנו נמשיך לרדוף אחרי הזנב של עצמנו ונהיה מופתעים כל פעם מחדש".
רביבי גם מותח ביקורת מרומזת על השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר כשלצד גינויים, הם משמיעים גם אמירות אחרות. "גם אלה שמגנים מוסיפים כל מיני הסתייגויות וכל מיני הכלות למיניהן שעשויות להתפרש כרוח גבית, ואז האירוע הרבה יותר מורכב", אומר רביבי.
הפרעות באום צפא
כוח קטן אבל יותר גדול מחלקו
הטיפול במיגור וצמצום תופעות מעין אלו צריך להיות מטופל באופן מערכתי ומשולב, אך לדברי רביבי זה מתחיל קודם כל בהנהגה המקומית. "בזירה שלנו (אפרת, גוש עציון - ש"ה) התופעה הזאת פחות נפוצה. אחרי רצח בנות משפחת די ואמן, כן הייתה התארגנות כזאת וקריאות להיכנס לבית לחם וללמד אותם לקח, למרות שהפיגוע התרחש בבקעת הירדן ולא היה קשר לתושבי בית לחם לפיגוע. אני הפעלתי את כל כובד המשקל בגזרה שלי אל מול מדריכי נוער, מול אנשי חינוך, הנהגה רבנית וגם מול המשטרה וצה"ל וניהלנו שיח מול הנוער למה זה לא נכון ואולי צריך להגיב אבל לא ככה. אני מתאמץ בחלקת האלוהים שלי ואני חושב שכל אחד צריך להתאמץ בחלקת האלוהים שלו".
רביבי מותח ביקורת על התנהלות חלק מהפוליטיקאים מימין והאמירות שהשמיעו אחרי הפרעות באום צפא. "יש בממשלה גוונים שונים ואתה שומע את הקולות והדעות שיוצאים משם - ויש לי מעט ביקורת כלפי חלק מההתבטאויות של חלק מהשרים כי אני חושב שזה מושך אותנו לכיוונים לא נכונים כמו עידוד לפעולות לא חוקיות. זה לא הסגנון שהיינו רוצים לראות מתפתח ומתחזק", אומר רביבי. לדבריו, "עם ראש הממשלה ושר הביטחון, השיח ברמה אחרת. מה שמטריד זה מהי החוויה שחווה לובש מדים, שבסוף נשלח לשמור עלינו ולהשקיע ממרצו וזמנו כדי להגן עלינו, וכשהוא רואה אלימות כלפיו, התנגדות למשימתו וקריאה בשמות ומחאה נגדו אין לי ספק שזו פגיעה במוטיבציה מוריד מהיכולת לייצר ביטחון עבור תושבי יהודה ושומרון ושם בהחלט זה נקודה מדאיגה ומטרידה".
גם רביבי וגם ולרשטיין סבורים כי כוחם של הקומץ הקיצוני בתוך ההתיישבות הלך וגדל עם השנים. "במידה מסוימת, הם יותר גדולים וחלקם לא רואים את חשיבות הציונות", טוען ולרשטיין ורביבי מוסיף: "אני חושב שהנוער הזה נהיה יותר קרוב למוקדי הכוח, נהיה יותר בר השפעה ובעל עמדה, ובקטע הזה אני רואה תופעות שקיצוניים משפיעים בכל מיני זירות. הכוח הסגולי של המיעוט הקטן, הקיצוני והצעקני לצערנו הרבה יותר גדול מחלקו באוכלוסייה. וזה נכון באירוע הזה ונכון גם באירועים אחרים שקורים במדינה".
מבחינת וייס, גולת הכותרת של השבועיים האחרונים בכלל הוא אירוע אחר. "בשבועיים האחרונים ההתיישבות מאוד התחזקה. גם חומש וגם אביתר וגם עוד נקודות התיישבות חדשות. המחיר הוא מחיר דמים, עדיין לא לפי הרף הגבוה שאנחנו מציבים, אבל התקדמנו", היא מסכמת.