יממה לאחר השבעת הממשלה: יכול להיות שאין מנוס מפילוג בין ליברלים לשמרנים

ח"כ אורית סטרוק התראיינה לפני כמה ימים אצל קרן נויבך בכאן רשת ב'. שיחה מרתקת למדי. סטרוק, כדרכה, נשאה שם כמה נאומים חוצבי להבות ושומטי לסתות, בעניין זכותו של רופא לא להעניק טיפול אם הדבר פוגע ברגשותיו הדתיים. בהמשך הצטרף לנאורות הזו גם ח"כ שמחה רוטמן, שהסביר בלמדנות ואריכות שבעל בית מלון יכול לסרב להשכיר חדר לזוג הומואים, אם זה סותר את אמונתו הדתית.

ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו אץ-רץ לפרסם באותו יום הכחשה כתובה, אחר כך הכחשה מצולמת - אבל לא הצליח להרגיע את הרוחות. כעבור כמה ימים צץ ההסכם הקואליציוני בין הליכוד למפלגתם של שני אלה ובו מתנוסס, אחר כבוד, בחתימת ידו של נתניהו, אותו סעיף מוכחש ממש: חוק איסור אפליה יתוקן, קובע הסעיף, בדרך שתאפשר לחרדים לקיים אירועים בהפרדה מגדרית, וכמו כן "יתוקן החוק בדרך כזו שיאפשר יצירת וקיום קהילות מגורים על רקע דתי, וכן באופן שימנע פגיעה בבית עסק פרטי שנמנע מאספקת שירות או מוצר בשל אמונה דתית".

חלפה לה יממה, וחברי הכנסת החרדים נראים קוברים את ראשיהם בהפגנתיות בזמן נאומו של יו"ר הכנסת הטרי, אמיר אוחנה, הומוסקסואל מוצהר. נתניהו, אני מניח, נקרע בין הצדדים. מחד, אוחנה הוא מקורבו ומקורב משפחתו. מאידך, החרדים הם מקורבי-מקורביו. כך או אחרת, נתניהו הצליח, בשבוע אחד, גם להכחיש את הכוונה להעביר חקיקה מהסוג הזה, וגם לעגן בחתימת ידו את הכוונה להעביר חקיקה מהסוג הזה. תעמידו פני מופתעים. יכול להיות שבעתיד נשקול לבצע שינוי עריכה גם ב"בלדה לחובש" של יהורם גאון, משהו בסגנון "עלינו על מוקש, זעק אז הפצוע. אתה סטרייט או להט"ב, ענה לו החובש". מה שהיה פעם שולי, הפך למגוחך, הומר למצחיק, הפך למפחיד. הבדיחה על חשבוננו.

נדרשתי לראיון של סטרוק אצל נויבך דווקא בגלל דברים אחרים שאמרה שם מי שמונתה אתמול ל"שרה למשימות לאומיות". היא נשאה שם נאום פרוגרמטי מפואר בו הצדיקה את הצורך לבנות שכונות לחרדים או דתיים בלבד. לא יכול להיות, היא אמרה, שמי שרוצה לגור בשכונה דתית בלבד, לא יוכל לעשות את זה. נויבך האזינה בסבלנות, ואז שאלה שאלה נוספת: "בהמשך לעניין הזה", אמרה, "האם אפשר יהיה גם לעשות תיקון שמאפשר לייסד שכונה שהיא רק לחילונים, שאין בה כניסה לחרדים או דתיים?".

סטרוק נתפסה לא מוכנה. "אהה...", מילמלה. זה היה אירוע רדיופוני נדיר. הרמת מסך יפהפיה מעל הבדלנות, הצביעות והגזענות שהצליחה לפלס את דרכה משולי השוליים של ערוגות הימין החרד"לי לעבר המיינסטרים הישראלי. "רגשות דתיים" הפכו לאליבי המושלם, לנבוט האולטימטיבי, לכיסוי המקובל לכל תופעה מחליאה של פשיזם, גזענות, בדלנות ושתלטנות עלי אדמות. ומה יעשה מי שלא דתי? כלום. הוא ימשיך לממן ולהגן על כל זה.

למשמע הדברים, נזכרתי בחוק שהעבירה הכנסת ב-2017, בו נקבע שאפשר לסמן בתי עסק או ספקי שירותים שמסרבים להעניק או לספק שירות או סחורה בהתנחלויות. אותם אלה שמקדשים עכשיו את "חופש ההחלטה", את החירות ואת כל הבבל"ת הזה, העבירו חוק שמאפשר לסמן ולנקוט סנקציות נגד מי שמצפונם לא מתיר להם לעבוד או לתת שירות מעבר לקו הירוק. אפשר לשים שלט ליד הקופה הרושמת שלהם, אפשר לתבוע אותם לפיצויים וכו'. אז להחרים מתנחלים זו עבירה ולהחרים הומואים לא? רק בגלל שכאן מדובר ב"רגש דתי" וכאן מדובר ב"מצפון אידיאולוגי"?

אני לא תומך בחרם על ההתנחלויות. המתנחלים הם האחים שלנו, הם ציונים פטריוטים, הם משרתים ועובדים ורובם הגדול שומר חוק. מצד שני, אני חושב שצריך גם לקבל את העובדה שיש בישראל ציונים, פטריוטים, שמשרתים ושומרים חוק הסבורים שההתנחלויות הם אסון לחלום הציוני. אותם מותר לסמן אבל את אלה שיחרימו הומו, אסור?

בחזרה ל"שכונות לדתיים בלבד": לפני שלושה שבועות, ב"אולפן שישי", שודרה כתבה מטלטלת של שי גל על הנעשה בבית שמש. הודגם שם איך חרדים מגיעים לשכונה חילונית, קונים דירה או שתיים, שהופכות לבניין או שניים, זה ממשיך לצמוח ועד מהרה מתחילות הקריאות "שאבעס" ומתחילה ההשתלטות על המרחב הציבורי, וזה לרוב נגמר באותה דרך: החילונים נעלמים, החרדים משתלטים. אם אתם מכירים תופעה הפוכה, בה מגיעים כמה זוגות צעירים חילונים ומקימים "גרעין חילוני" בלב מאה שערים, או בני ברק, או בית"ר עילית, או מודיעין עילית, או השכונות האולטרא-חרדיות של בית שמש, אתם מוזמנים ללכת לעשות שבת עם החבר'ה. אין חיה כזאת. החילונים הם עם סובלני יחסית. הם משתדלים לא להסתובב במקומות בהם הם לא רצויים. הם לא מנסים לכפות את אמונותיהם על האחר. אורח חייו של הזולת לא עולה להם בריאות. עכשיו הם מתחילים לשלם על זה.

הגיע הזמן להכריז על החילוניות כזרם דתי נפרד בישראל. גם החילונים הם יהודים. למען האמת, רוב עצום של היהודים באשר הם, לאורך כל דברי ימי ההיסטוריה, היו חילונים. גם ברגע זה, רוב גדול של יהודי העולם הם חילונים. את הכבוד שהרוויחה הדת שלנו (ביושר) לאורך ההיסטוריה, העניקו לה בעיקר יהודים חילונים. אם אמנה כאן את שמותיהם של כל האיינשטיינים שהעניק העם המופלא שלנו לאנושות, הנייר ייגמר לפני הרשימה. מדענים, סופרים, מחזאים, מלחינים, מוסיקאים, רופאים, פיסיקאים, כימאים, חתני פרס נובל, מדינאים, פילוסופים, הוגי דעות, ממציאים, אפילו ספורטאים (תתפלאו). רובם הגדול לא היו יהודים דתיים, בטח לא דתיים אורתודוכסים, בטח לא החזיקו בתפיסת העולם ההולכת ומקצינה, הולכת ומתחרדת, הולכת ומתבדלת, האופיינית לדור הנוכחי.

הגיע הזמן לגדוע את המונופול של זרמי היהדות החרדית והדתית-משיחית על המונח "אמונה דתית". גם לנו יש כזו. העגלה שלנו מלאה להתפקע. יש בה מצבור של ערכים, של תרבות, של מוסיקה, של אהבת הארץ, של אהבת האדם, של שאיפה לשלום, לצדק, לשוויון, של עזרה לזולת, כיבוד האחר, הושטת יד לגר, לאלמנה, ליתום ולמיעוט. אנחנו לא מנסים להשתלט על כלום או להשליט את דעתנו ואמונתנו על כל האחרים, אבל הגיע הזמן שנשים קץ לניסיון המיוזע והקנאי להשתלט ולדחוק אותנו.

היינו צריכים לעשות את זה מזמן, אבל נרדמנו בשמירה. כשהתעוררנו, גילינו שאנחנו היחידים שמשתתפים ברשימת השמירה הזו. כל השאר חוגגים על הקופה. ובכן, מתברר שגם לנו יש רגשות. גם אנחנו נפגעים. גם לנו יש קווים אדומים. נכון שאנחנו אמורים לייצג את המחנה הליברלי והסובלני שמקבל את האחר, שמקדש את זכויות המיעוט, שמאיר פניו גם למי ששונה ממנו, אבל מישהו שינה את כללי המשחק ושכח לעדכן אותנו. עכשיו אנחנו המיעוט. אנחנו האחר. אותנו דוחקים, אותנו מנצלים, בנו משתמשים וזורקים. ובכן, זה צריך להיגמר.

יכול להיות שאין מנוס מפילוג. מדינת ישראל קיבצה גלויות, איגדה שבטים, איחדה עדות, זרמים וקבוצות שונות ומשונות תחת מסגרת ממלכתית אחת. דוד בן גוריון קידש את הממלכתיות, פירק את הפלמ"ח, את האצ"ל והלח"י והקים את צה"ל. בנימין נתניהו מפרק את הממלכתיות, את משרדי הממשלה, את שומרי הסף ועכשיו גם את צה"ל, כדי לחזור לעידן הכאוס והשבטיות. במקום צבא אחד, יהיו כאן מיליציות שונות המוכפפות לקבוצות לחץ. במקום מערכת חינוך תחת משרד וניהול אחידים, פירוק שיטתי של זרמים וערכים.

גם עכשיו, יממה לאחר השבעת הממשלה, קשה למצוא ידיים ורגליים בתוך הכאוס: שני שרי רווחה במשרד אחד, שני שרי אוצר ההפוכים לגמרי זה לזה, רוטציה כאן, משרד איזוטרי שם, הפרדת זרועות מגופים, ראשים מכתפיים, זלזול בוטה בכל מה שנבנה כאן, בכל מה שחשוב לניהול המדינה. האווירה הכללית מזכירה סוף קורס. כולם פושטים על האפסנאות ובוזזים מכל הבא ליד, בגרגרנות ותגרנות, כאילו אין מחר. כאילו לא מדובר במדינה היהודית היחידה בעולם, בנס חד פעמי שקיומו העצמאי לא מובן מאליו.

בואו נתעכב רגע על משרד החינוך: הגזען החשוך ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל קיבל את רוב התקציב הפנוי של המשרד הזה, בסך 2 מיליארד שקל, ואחריות על כל תכניות הלימודים החיצוניות של ילדינו. החינוך החרדי נמצא כבר מזמן בניהול חרדי, עכשיו גם הכפילו ושילשו את הקצבותיו. מינוי חברי המועצה לחינוך ממלכתי-דתי הועבר לידי הציונות הדתית, תרבות יהודית הועברה לאורית סטרוק, ברגע האחרון קיבלה גם ש"ס "שר במשרד החינוך" (שאינו שר החינוך). איזה זרם נותר שם מיותם, נצור, נטול לובי כלשהו? הזרם המרכזי. החינוך הממלכתי. הילדים של חלק גדול מקוראי הטור הזה. אז הגיע הזמן להכריז על הזרם הממלכתי כזרם עצמאי. אם כל האחרים מנהלים את עצמם, אין סיבה שאנחנו לא ננהל את עצמנו, כי אם לא ננהל את עצמנו, אבי מעוז ינהל אותנו. ככה פשוט.

הזרם הממלכתי הקים את מדינת ישראל. הרצל, לו חי בינינו, היה שייך לזרם הזה. הוא היה כמעט אתיאיסט. רוב רובם של אבות הציונות היו יהודים חילונים. אף אחד לא הטיל ספק ביהדותם. הם ניפצו את חומות הגטו, נטשו את העיירה היהודית, עזבו את היידיש והחיו את העברית. אחר כך הם באו לכאן, הפריחו את השממה, ייבשו את הביצות, הקימו קיבוצים, מושבים ומדינה, וגם קיבצו גלויות. היום הם נחשבים לאויבי העם. צוררים מודרנים, מתייוונים ארורים, מחבקי עצי אשוח וזוללי יהודים. היום יש מי שמנסים להקים את העיירה היהודית מחדש, לבנות את הגטו, להגביה את החומה המפרידה אותם מההשכלה, מהנאורות, מהקידמה, מהסובלנות. בצירוף מקרים מושלם, הם גם מדברים יידיש.

הזרם המרכזי, הממלכתי, של מדינת ישראל, הפך לסוג של בופה שאין יד שלא נשלחת אליו, מקצצת בעצמאותו, בתקציביו, באפשרויותיו, בחירותו ועצמאותו. אז צריך להפסיק את זה. צריך להתחיל לחשוב על פדרציה של אוטונומיות. מכיוון שיש כאן כמה גושים שמושכים לכמה כיוונים נפרדים, אין טעם לכפות על אף אחד מהם את הכיוון ההפוך לאמונותיו. צריך לעשות הפרדת כוחות, משאבים, תקציבים, תרבויות וסגנונות. להשאיר מסגרת ביטחונית עליונה, וללכת איש לדרכו.

במצב הדברים הנוכחי, יש לנו שתי ברירות: להודות בכישלון החלום הציוני, בהתפרקות המסגרת, בקריסת הממלכתיות והקמת מלכות יהודה משיחית, ופשוט לעזוב כאן. האופציה השנייה היא לגבש ולמצוא נוסחה חדשה לדו-קיום. לא בינינו לבין הפלסטינים. בינינו לבין עצמנו. מכיוון שאני פטריוט קנאי ואין בלקסיקון שלי שום מולדת אחרת, צריך לדון בכובד ראש באופציה השנייה. לצורך זה, צריך להרחיב את היריעה, לשנות את ההגדרה ולשרטט מחדש את גבולות קו השבר. החלוקה לא צריכה להיות בין החילונים לדתיים, אלא בין הציונים הליברלים ליהודים השמרנים והמשיחיים.

יש בישראל המוני יהודים מסורתיים ואנשי ציונות דתית שמביטים בממשלה הנוכחית ולא מאמינים למראה עיניהם. הם רואים את אבי מעוז ומשפשפים עיניים. הם מביטים על עבריין מורשע (פעמיים) שמקבל את משרד הפנים ומשרד הבריאות פלוס חוק פרסונלי וצובטים את עצמם. הם שומעים על הכוונה לבטל את סעיף ההסתה לגזענות כתנאי המביא לפסילת מועמדות לכנסת, ומתפלצים. הם בוהים בכוונה לשנות את חוק האפליה (עליה דובר כאן בתחילת הטור הזה) ולא מאמינים שזה קורה.

הם חוזים בהתנפלות על הרמטכ"ל המכהן ("כוכבי ותומכיו פשיסטים", צווח השבוע אחד מבכירי הביביסטים), בגידופים כלפי הרמטכ"ל הבא, בפירוק משרד הבטחון וצה"ל וחלוקת משרד החינוך לגורמיו, ולבם מחסיר פעימה. כל אלה צריכים להיות פרטנרים של המחנה הליברלי הגדול, הפטריוטי, המשרת, היצרני והתוסס בישראל. המחנה שהופך את ישראל הנוכחית למה שהיא: אור לגויים, מעצמת על כלכלית, אומת הסטארט-אפ, מובילת הסייבר, מגדלור של מצוינות באקדמיה, במדע, בתרבות. הגיע הזמן שגם למחנה הזה, תהיה מדינה.

בטרם יפצחו אחינו החרדים ביללות הרגילות על אנטישמיות ושנאת חרדים, זה הזמן להדגיש: החרדים הם האחים שלנו. מעורבותם בחיי המדינה הולכת וגוברת. הם לא יגידו את זה בקול רם, אבל מתפתחת אצלם סוג של ציונות חרדית, הכלאה מקומבנת בין תפיסת העולם ששיבת ציון לא יכולה להתרחש לפני ביאת המשיח, לעובדה שהיא התרחשה. החרדים הם ציבור תוסס, סקרן, חכם, חם, יש לנו לא מעט ללמוד מהם. תרבות הגמ"ח והעזרה ההדדית, ההתנדבות בקהילה, כיבוד הורים.

הבעיה היא שלצד כל זה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך את השותפות הזו. לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה תרבותית. ההוגה והמנסח הגדול ביותר של מה שאני כותב כאן, הוא בנימין נתניהו. תאזינו למה שאמר, וחזר ואמר, לפני עשור. תאזינו למה שאמר לפני שבוע לג'ורדן פיטרסון בפודקאסט ההוא. הוא יודע את האמת, אבל פועל הפוך. אין לו ברירה. הוא לא ראש ממשלה, הוא בן ערובה.

לא, אני לא באמת חושב שפירוק ישראל הנוכחית לקונפדרציה של אוטונומיות נמצאת על הפרק. אני מאמין שזה צריך להתחיל להיות על הפרק. הרי גם כך, החרדים מרוכזים במקומותיהם ושואפים לקבל היתר חוקי לטוהר שכונותיהם, לא? אז קדימה, בואו נמסד את זה. הם ייאלצו לוותר על המאמץ להתנחל בקרבנו, להמיר אותנו על דתנו (החילוניות היא דת, זוכרים?) ולהיכנס לנו לחיים, לצלחת, לחדר המיטות ולנשמה. הם יישארו האחים שלנו, אבל לא נגור ביחד. כמו במשפחה: בשלב מסויים האחים עוזבים את הבית וכל אחד מקים לעצמו משפחה בנפרד. מגורים נפרדים, תקציבים נפרדים, אורח חיים נפרד, משפחה אחת.

תהיה כאן מדינת ישראל ומדינת יהודה. כל מדינה תחוייב לספק את המכסה שלה לכוח מגן גדול שיוקם במקום צה"ל. גם בכוח אדם, גם במימון. מעבר לזה, התקציבים יהיו נפרדים. כל אחד יחיה ממה שהוא מייצר. במדינה הליברלית תהיה תחבורה ציבורית בשבת ומקומות בילוי בשבת. במדינה הדתית לא. הם יוכלו להפריד את הנשים מהגברים כאוות נפשם. בהמשך, הם בטח יאסרו על הנשים לצאת ללא ליווי גברים וכן הלאה. אנחנו לא. הם לא ייאלצו לחזות במצעד הגאווה אצלם, אנחנו לא נצטרך להשתתף באירועים שלהם אצלנו. זה לא יעכיר את היחסים בינינו, אולי להיפך: זה אמור לשפר אותם.

יש בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו השבוע עשרות סעיפים מופרכים, שאם היינו קוראים אותם לפני שנה או שנתיים, היינו משוכנעים שמדובר בהזיה. אני רוצה להתעכב כאן על הסעיף המרתיח ביותר, סעיף שמדגים בקליפת אגוז סלולרי את הדרך אליה מובילה הקואליציה הזו. הסעיף הזה התגלה השבוע על ידי שר התקשורת היוצא והמצטיין, יועז הנדל.

מתברר שנתניהו הסכים להפסיק את תהליך מעבר הרשתות הסלולריות בישראל לדור 4-5 ולבלום את תהליך סגירת רשתות דור 2 ו-3, כי הטלפונים המיושנים של החרדים עדיין מתבססים על הרשתות הישנות. מדובר בפיגוע, לא פחות. פיגוע בכלכלה, פיגוע בקידמה, פיגוע באיכות החיים, פיגוע במדע, פיגוע במעמדה של ישראל כאומת הסטארט-אפ, פיגוע במערכת הבטחון.

עבודת המטה לקראת המהלך הזה נמשכת שנים. לא מדובר בגחמה של הנדל. חברות הסלולר השקיעו בזה כבר מיליארדים. צריך להקים אנטנות, תשתיות יקרות, השקעת עתק. חלק ממנה כבר הושקע. אבל עכשיו, הכל יבוטל. נחזור לעידן האבן. מדובר במה שהעולם המתקדם כולו עושה, רובו כבר עשה. תדרים סלולריים הם משאב מוגבל ונתון. יש מצוקה של תדרים, בעיקר במדינה שמתיימרת להיות מודרנית.

כשאתה לא סוגר את דור 2-3, אתה נתקע עם דרכי עפר ועגלות עם סוסים, במקום לסלול אוטוסטראדות למכוניות חשמליות. בעידן בו יש עליה מטורפת, אקספוננציאלית, בצריכת דאטה, מצוקה מטורפת בתדרים, להשאיר את הרשתות הישנות פועלות משמעותו שאי אפשר יהיה להרחיב ולפתח את החדשות.

בלי מרחב תדרים מודרני מספק, מערכת הביטחון תכנס למצוקה. כל מערכת הביטחון הישראלית, מחיל האוויר דרך המודיעין דרך הפרסומים הזרים, המידע, העננים המסווגים, הפעלת המטכ"ל, הצבא הדיגיטלי וכו' מבוססת על התדרים הללו. היא תצטרך להצטמצם. מערכת הביטחון חייבת את התדרים הללו, אבל היא לא תקבל אותם. זה לא נגמר במערכת הביטחון. חברות ההייטק, הסטארט-אפים, התעשיה כולה, זקוקה למרחב הדיגיטלי הזה כדי לפתח, לנסות, להתפתח. גם זה יספוג מכה אנושה.

אחרי שהנדל הצליח לרשת את רוב המדינה בסיבים אופטיים, להעלות את המהירות הממוצעת של גלישה בישראל ולקרב אותה לנהוג במערב, כל זה הולך לסגת אחורה. מדובר בנזק מיידי ומשמעותי לתוצר הלאומי שלנו. מדובר בהחזרתה של ישראל לעידן של אנשי המערות. תליית משקולת קדמונית ענקית על צווארה של אומת הסטארט-אפ. למה? כי החרדים.

אגב, גם הטלפונים המתקדמים של דור 4 ו-5 יכולים להיות כשרים. כל מי שרוצה להמשיך להשתמש בטלפון כשר (משולל יכולת גלישה), יוכל לעשות את זה בכל רשת מודרנית. מדובר בהתעקשות גחמנית, שמזכירה מאוד את הבכייה לדורות בביטול המס על משקאות קלים ועל כלים חד פעמיים. במקרה הראשון, זו בריאות הילדים. במקרה השני, זה כדור הארץ. במקרה התדרים, זה כולנו.

היחס שהפגין נתניהו לאחד מגדולי נאמניו, דודי אמסלם, מעורר בליכוד זעם רב. אמסלם הוא חבר הכנסת האהוב ביותר על פעילי המפלגה - ובהפרש עצום מכל האחרים. דעתי על סגנונו ודעותיו הובעה כאן פעמים רבות, אבל אי אפשר לחלוק על מסירותו ונאמנותו לנתניהו ועל מחויבותו לאידיאולוגיה שלו (תורת ה-9D). נתניהו בעט בכל זה תחת התירוץ ש"אמסלם הציג אולטימטום". כאילו נתניהו לא נכנע למאתיים אולטימטומים שהציגו בפניו כל זב, זוטר ומצורע מבין שותפיו הגחמניים.

הקטין והגחיך לעשות אחד, ד"ר אבישי בן-חיים, באחד מציוציו ההזויים בכל הזמנים, כשטען שאמסלם לא מונה ליו"ר הכנסת כי הממנה (נתניהו) פוחד מההגמוניה. מוקדם יותר, כש"חוק דרעי" עבר לכנסת, קבע אותו בן-חיים שאם דרעי היה הולך עם "ההגמוניה", לא היה צורך בחוק דרעי, כי מערכת המשפט היתה מכשירה אותו. לפעמים אני שואל את עצמי עם הבן-חיים הנ"ל מודע לעוצמת הכסילות הטמונה בגעיות הללו, או שהוא מהופנט.

נתחיל מדרעי: היה פעם אחד, יצחק רבין. דרעי היה שר בממשלתו. ש"ס הייתה חלק חשוב מאוד מממשלת רבין, העניקה לה לגיטימציה מעבר לקווי המתאר הפוליטיים, אבל אז הוגש נגד דרעי כתב אישום. מערכת המשפט התעלמה מה"הגמוניה" והעמידה את דרעי לדין. בג"ץ ההגמוני קבע אז את הלכת דרעי-פנחסי, שאילצה את דרעי לעזוב את ממשלת רבין, שזעם על בג"ץ זעם רב והפך לברווז צולע. כלומר, הציוץ בעניין דרעי הוא שקר מזוקק מעורב בבורות זועקת ברוטב אווילות משרישה.

בעניין אמסלם: בן-חיים גורס שנתניהו, שמינה עבריין מורשע פעמיים לשר בכיר בשני תיקים ואף חוקק למענו חוק פרסונלי, שנתן את מג"ב לאיתמר בן גביר הפירומן ואת המפתחות ליו"ש לבצלאל סמוטריץ' הקנאי, מפחד למנות את אמסלם ליו"ר הכנסת, בגלל, בעצם בגלל מה? הוא מפחד מבני גנץ? או אולי מאלעזר שטרן? ההבלים האלה משייטים בחלל הדיגיטלי שלנו באין מפריע.
אגב אמסלם, אחרי שפגש את נתניהו לשיחה הקשה (יש אומרים כמעט אלימה) ההיא, הוא סיפר לכמה ממקורביו שאחת הסיבות בגללן לא מונה לתפקיד יו"ר הכנסת היא הנזק האסטרטגי שהיה עלול להמיט על היחסים עם האופוזיציה. האם זה רמז לכוונתו של נתניהו להחליף סוסים בהמשך הדרך ולנסות להכניס מפלגות אופוזיציה לממשלתו, על חשבון הקנאים? אשרי המאמין.

ביום שלישי השבוע, החל להתגבש המכתב: לא הייטקיסטים, לא רופאים, לא משפטנים ולא שופטים. הפעם מדובר במכתב של בוגרי יחידת עילית מיוחדת. הם לא כתבו בו באיזה יחידה מדובר, אלא הסתפקו ב"קבוצת יוצאי יחידה מיוחדת בחיל האוויר". אני מגלה כאן, על חשבוני, שמדובר בשלדג. הקומנדו של חיל האוויר. חתמו על המכתב הזה כ-300 חותמים, בראשי תיבות, כדי לשמור על בטחון שדה וחיסיון. הם מדגישים שאין למכתב קשר ליחידה הסדירה המשרתת כעת, אלא לבוגריה בלבד.

להן נוסח המכתב, שישוגר לנשיאת בית המשפט העליון, היועמ"שית, היועצת המשפטית לכנסת ולכל ראשי מערכת המשפט, חברי הכנסת וראשי המדיניות הציבורית בישראל: "הנדון: הגנה חוקתית וערכית על הדמוקרטיה הישראלית ברוח מגילת העצמאות. אנו, קבוצת יוצאי יחידה מיוחדת בחיל האוויר, המגיעים מכל חלקי החברה הישראלית, ימין, שמאל, מרכז, חילונים, מסורתיים, דתיים, יהודים ושאינם יהודים, חוששים לעתידה וצביונה הדמוקרטי של המדינה. אנו מחזקים את ידיכם/ן לפעול בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותכם, על מנת לשמור על הדמוקרטיה הישראלית השבירה, שעומדת בימים האחרונים בפני מבחן, וצפויה לעמוד באתגרים לא פשוטים בעתיד".

"תקוותנו היא שתתייחסו לפנייתנו בצורה ערכית, ללא מורא, על פי צו מצפונכם המקצועי, למען עתידנו ועתיד ילדינו ומולדתנו. כישראלים החיים במדינה דמוקרטית אנו מקבלים על עצמנו ללא סייג את תוצאות הבחירות האחרונות, המשקפות את רצון העם. אין בכוונתנו לנקוט עמדה פוליטית או לקדם מפלגה כלשהי, בינינו ישנם גם אנשים שהצביעו למפלגות שמרכיבות את הממשלה הבאה. אנו פועלים מתוך כנות, שקיפות, ואהבת הארץ. לכן אנחנו מצפים מהשלטון לדבוק ב:שיוויון הזדמנויות, ללא הבדלי דת, גזע, גיל, לאום, מגדר או נטייה מינית. שוויון בפני החוק. הגינות ושקיפות. פלורליזם וקבלת השונה והאחר. חירות המחשבה והמעשה. ממלכתיות. עומדים מאחוריהם באתגרים הרבים שנכונו לחברה הישראלית בשמירת זהותה הדמוקרטית. בברכת המעז מנצח".

מכתבים מכתבים נקבצים המוחים אל מול מה שמתרחש על המפה הפוליטית בישראל. זה התחיל בהייטקיסטים ומגיע עכשיו לשלד"גיסטים. זו תופעה מבורכת של אזרחים המביעים מחאה, דאגה ומנסים להשפיע. האם זה יתפתח למחאה בסדר גודל היסטורי? מוקדם לדעת. הממשלה הזו תיבחן בעיקר במעשיה ותוצאותיה. אתמול החל בישראל עידן חדש. האם הוא כה שחור, כפי שהוא נראה כרגע? נחיה ונראה. יהיה מה שיהיה, על ישראל הדמוקרטית אסור לנו לוותר.

*בטור שלי שפורסם בשבוע שעבר במדור זה תחת הכותרת "מסע ציד, לפי נתניהו, כל מי שאינו ביביסט הוא סכנה ברורה למדינה" נפלה טעות מצערת בתום לב מצידי, עת כתבתי כי פעיל הימין משה מירון נשא שלט ובו הכיתוב "שמאלנים רוצחים". הכיתוב הנכון הוא "שמאלנים בוגדים". התנצלתי בעל פה בפני משה מירון והנה אני מעלה התנצלותי על הדפוס.