בשנה הראשונה לנשיאותו, ראיסי איבד נקודות בקרב על ירושת חמינאי

לא רבים באיראן הטילו את יהבם על איברהים ראיסי, כשנבחר לנשיאות לפני כשנה. שיעור ההצבעה בהן היה הנמוך ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, לאור המשבר הכלכלי וחוסר האמון ביכולתו של מי המועמדים להביא לשינוי אמיתי. ממילא הם נבחרו בקפידה וסוננו על ידי המנהיג העליון עלי חמינאי, ובבחירות האחרונות נעלמה אפילו מראית העין של תחרות צמודה כלשהי.

יו"ר הרשות השופטת, איש הדת הנוקשה איברהים ראיסי, זכה כצפוי בבחירות, אחרי שיריביו מהמחנה הלא שמרני נפסלו בזה אחר זה. ראיסי, שמוזכר כיורש אפשרי של חמינאי, הבטיח לשקם את הכלכלה, אך מאחר שידיהם של נשיאי איראן כבולות בכל הנוגע למדיניות החוץ והביטחון, השפעתו על שיחות הגרעין שולית. ומבלי להיפטר מהעיצומים האמריקניים, קשה עד בלתי-אפשרי לשפר את רווחתם של האזרחים.

האינפלציה הגבוהה ויוקר המחיה הוציאו כמה מגזרים, בהם אנשי הוראה, להפגנות מחאה, אך אלו לא התפתחו להיקף הדומה לאלו שטלטלו את המדינה לפני כמה שנים. המשטר למד לדכא אותן ביעילות ובמהירות, תוך שימוש באלימות ובמעצרים המוניים.

לראיסי יש רקע עשיר בתחום. בשנים שלאחר המהפכה הוא פיקח על משפטים שבהם הוצאו להורג אלפי מתנגדי משטר, ואלו זיכו אותו במערב בכינויים "הקצב", "התליין" וכד'. בחצי הראשון של 2022, הוצאו להורג לפחות 251 אסירים באיראן. לפי ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", ייתכן שבקרוב מספר ההוצאות להורג יעקוף את זה של כל השנה שעברה.

"בשונה מחלק מההערכות בנוגע לשינוי משמעותי הצפוי במדיניות הפנים והחוץ באיראן בעקבות בחירת ראיסי, השנה האחרונה מצביעה על מידה רבה למדי של המשכיות", אמר לוואלה! ד"ר רז צימט ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א והמכון למחקרי ביטחון לאומי.

השמירה על יציבות המשטר נותרה בעדיפות עליונה, והיא עוברת דרך מניעת תסיסה פנימית. במסיבת עיתונאים שכינס השבוע ראיסי לציון שנה לתחילת כהונתו, הוא הגיע לנושא שיחות הגרעין רק כעבור יותר משעה. הוא הרבה להתמקד בסוגיות יומיומיות ולהציג אופטימיות ביחס למצב הכלכלה הנחנקת מהסנקציות האמריקניות. כשכבר דיבר על המשא ומתן העקיף עם ארצות הברית, הדגיש ראיסי כי טהראן לא מוכנה לוותר על כמה מדרישותיה הבעייתיות ביותר מבחינת המערב.

איראן, לפי גורמים אמריקניים, כבר התגמשה בכמה סוגיות שנויות במחלוקות שהיו מכשול של ממש במשא ומתן, שנדמה שנמשך נצח (יותר מ-18 חודשים למקפידים במניין). אחת מהן הייתה הסרה של משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית, שסירבה לכך בתוקף, גם בזכות הלחץ של ישראל, לפי דיווחים שונים.

עם זאת, בסוף השבוע הצדדים שוב עשו שני צעדים אחורה בריקוד הטנגו המתיש ביניהם. בוושינגטון תיארו את התשובה האחרונה של טהראן לטיוטה שניסח האיחוד האירופי כ"חזרה לאחור", וגרם בבריסל, שבה הלך הרוח חיובי יותר בדרך כלל, התאכזבו מהתשובה האיראנית.

סלעי המחלוקות העיקריים הם החקירות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) וערבויות אמריקניות. איראן מתעקשת כי סבא"א תסגור את חקירות שרידי האורניום הלא מוסברים שנמצאו בכמה אתרים בשטחה, והבטחה של ממשל ביידן למנוע אפשרות של פרישה חד-צדדית נוספת מההסכם בעתיד. הראשונה היא קו אדום מבחינת המערב, והשנייה לא אפשרית.

עם או בלי הסכם, ראיסי המשיך בכיוון שהתווה לו חמינאי, שכבר נכווה ברותחין כשנשיא ארצות הברית הקודם דונלד טראמפ פרש חד-צדדית מההסכם ב-2018. חזרה להסכם היא אמנם אינטרס חשוב של המשטר, אך לא בכל מחיר. "כלכלת ההתנגדות" של איראן, כפי שהגדיר אותה המנהיג העליון, העמיקה בשנה החולפת את קשריה עם מדינות לא-מערביות, בראשן סין ורוסיה.

שתי המעצמות הן חלק מהסכם הגרעין, ובמקביל הן מצויות במתיחות גוברת עם המערב רוסיה, במלחמתה באוקראינה, וסין, באיומיה על טייוואן, מערערות את הסדר העולמי שנקבע בתום המלחמה הקרה לפני 30 שנה. איראן, למודת הניסיון, הבטיחה לעזור לרוסיה לעקוף את הסנקציות שהוטלו עליה.
ראיסי וחמינאי אירחו הקיץ את נשיא ולדימיר פוטין, יחד עם נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, לפסגה משולשת שעסקה, לפחות בגלוי, בעיקר בסוריה. בנוסף לכך, לאחרונה, לפי גורמים אמריקניים, היא החלה לספק לצבא רוסיה מל"טים התקפיים לטובת המלחמה המקרטעת שלו באוקראינה.

איראן אף המשיכה בשנה האחרונה לחתור לשיפור ביחסים עם מדינות המפרץ, ובתחום זה היא דווקא הצלחה יחסית. איחוד האמירויות הערביות השיבה את השגריר לטהראן, יותר משש שנים אחרי שהוחזר בשל תקיפת הנציגויות הסעודיות באיראן. השיחות עם ערב הסעודית טרם הבשילו לנורמליזציה מלאה, אולם שתי האויבות האזוריות שינו את הרטוריקה אחרי שנים של איומים הדדיים.

עד כמה שמרחב התמרון שלו במדיניות החוץ קיים, לפי ד"ר צימט, "ראיסי אימץ מדיניות ששמה דגש על המשך שיפור הקשרים עם שכנותיה של איראן, ובכלל זה בעולם הערבי. זאת, בין היתר, כחלק ממאמץ כולל מצד איראן לגוון את השווקים הכלכליים שלה כדי להתמודד טוב יותר עם הסנקציות. הוא מצדד באסטרטגיית 'הפנים מזרחה' בהובלת מנהיג איראן, המבוססת על חיזוק הקשרים עם סין ורוסיה בהעדר חלופות מערביות ריאליות עבור איראן".

לדבריו, "אסטרטגיה זו שונה אומנם ביחס לזו של הנשיא לשעבר רוחאני, ששאף לשפר את קשרי ארצו עם אירופה והמערב, אך פרישת טראמפ מהסכם הגרעין, השבת הסנקציות הכלכליות במאי 2018 והאכזבה בטהראן מאוזלת ידה של אירופה לנוכח מדיניות 'מקסימום הלחצים' האמריקנית לא אפשרה לרוחאני ממילא לקדם את תפיסתו".

בגזרות אחרות המצב התדרדר. בעיראק השכנה, היריבות בין המחנה השיעי הסדריסטי האנטי-האיראני לבין המחנה הפרו-איראני התדרדרה בשבוע שעבר ליום של לחימה בבירה בגדאד. בהעדר פתרון באופק, התפשטות האלימות הפנים-שיעית עלולה להתפתח עד לכדי מלחמת אזרחים חדשה ולצמיחה מחודשת של ארגוני הטרור הסוניים הניזונים מאנרכיה ומסכסוכים.

חמור יותר מבחינת איראן והנהגתה הייתה סדרת חיסולים, פיצוצים מסתוריים ומתקפות סייבר שהתרחשו בשנה החולפת על אדמתה ויוחסו לישראל. החורים במערכי ההגנה של המשטר הובילו להחלפת ראש המודיעין הוותיק, ולהרבה איומים מוכרים. הפנקס של איראן פתוח והיד רושמת, אך מרוב שמות של בכירים מחוסלים המקום בו עשוי להיגמר בקרוב. מבצע נקמה שתוכנן נגד ישראלים בטורקיה סוכל ביולי בשיתוף פעולה בין ירושלים לאנקרה, אך הכוננות הישראלית ברחבי העולם נותרה גבוהה.

אחרי שנתיים של הגבלות ונזקים בריאותיים וכלכליים בשל מגיפת הקורונה, בשנה האחרונה איראן חזרה לסוג של שגרה. השגרה הזו מתבטאת במצוקות גוברות של האזרחים, שלעתים אוזרים אומץ ומפגינים נגד השלטונות, גם במחיר החירות שלהם.

אלפי מורים הפגינו ברחבי המדינה בחודשים האחרונים, בדרישה לשיפור תנאיהם ומשכורותיהם הנשחקות. עשרות מהם נעצרו, כמו גם שורת אנשי רוח בולטים שמתחו ביקורת על המשטר ברשתות החברתיות. נשים שמחו על חובת לבישת כיסוי פנים נעצרו אף הן. בנובמבר, אלפים יצאו לרחובות איספהאן בעקבות התייבשות נהר זייאנדה, הגדול ביותר במרכז איראן.

"גם מגמה זו מהווה במידה רבה המשך של האוטוקרטיזציה הגוברת של המשטר בשנים האחרונות", אמר ד"ר צימט. "בנוסף על כך, בסוגיות מסוימות ניתן להצביע דווקא על מידה רבה יותר של פתיחות, למשל ההיתר, שניתן לאחרונה לנשים להיכנס לאצטדיוני כדורגל גם במשחקים בליגה הלאומית".

בעוד שלרוב נשיאי איראן הופכים לברווזים צולעים בקדנציה השנייה שלהם, כשהמנהיג העליון הופך אותם לשעיר לעזאזל של כל תחלואי המשטר, נקודת הפתיחה של ראיסי הייתה פחות טובה משל רובם.

"במהלך השנה הראשונה שלו בתפקיד, הנשיא ראיסי היה החייל הנאמן שרצה חמינאי והוא לא טלטל את הספינה", אמר אלכס וטנקה, מנהל תכנית איראן במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. "מה התכנית של ראיסי להישאר בארמון הנשיאות ואולי אף להישאר במרוץ לרשת את חמינאי כמנהיג העליון בבוא העת? התשובה די ברורה: הוא מקבל שהמנדט הנשיאותי שלו הוא מה שחמינאי רוצה. לא יותר, ולא פחות. זאת הייתה דרך הפעולה של ראיסי בשנה הראשונה שלו בתפקיד, וזה לא צפוי להשתנות בקרוב".

ד"ר צימט סבור כי השנה הראשונה לכהונתו אינה יכולה להיחשב כשנה מוצלחת במיוחד עבור ראיסי. "הוא טרם מימש את הבטחותיו לשיפור כלכלי משמעותי", אמר לוואלה!. "הוא ניצב בפני ביקורת אפילו מצד חוגים שמרנים על רקע כישלון מדיניותו הכלכלית, והוא אינו מצליח לשפר את מעמדו הציבורי ולהשתחרר מדימוי 'הביורוקרט האפרורי', מה שעלול להקשות עליו במאבק ירושה אפשרי לאחר מותו של חמינאי".