לחובבי התאריכונים ההיסטוריים והאירוניה היתה השבוע שמחה פוליטית משולשת: ביום רביעי, ה-23 במרץ, חל יום השנה הראשון לבחירות לכנסת ה-24, שבסופן הוקמה ממשלת בנט-לפיד, שהדיחה את בנימין נתניהו מ-12 שנים רצופות בשלטון.
יום לפני "היארצייט", ראש הממשלה נפתלי בנט שב מפסגה אזורית היסטורית במצרים עם הנשיא אסיסי ויורש העצר של האמירויות, ובבוקר שלמחרת - ראש האופוזיציה נתניהו התייצב בבית המשפט בירושלים להופעת הבכורה של עד המדינה, מקורבו לשעבר, שלמה פילבר, בתיק 4000. לולא הכותרות המחרידות מהפיגוע הקטלני בבאר שבע שהאפילו על שני האירועים, התאריכון היה יוצר מעין פיצול מסך סמלי: שנה לבחירות, בנט בשארם, ונתניהו בבית המשפט - פני המהפך.
מהקרמלין לשארם, להודו בתחילת החודש הבא, בנט מנצל את פגרת הכנסת למסע מדיני וקמפיין מדינאי, שדורך בכל הנקודות הרגישות של תומכי קודמו: היחסים המיוחדים עם פוטין, הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, ולקינוח - אירוח של החבר החייכן נרנדרה מודי. לצד הדיונים האסטרטגיים על הגרעין האיראני, בריתות הגנה והסכמים מדיניים, המטרה הפוליטית של המסעות היא לבנות מנהיגות ולהראות שלא-רק-ביבי יכול להשתייך לחוג הסילון.
עוד בוואלה!
אבל בזמן שבנט מתעופף בין הרפתקאות מדיניות, בארץ מצטברות ומתגברות צרות וטרדות. החל מהקורונה, ששוב מאמירה ושוברת שיאים, כמו גם מחירי הדיור והקרבות הפנימיים על יוקר המחיה, וכלה בקואליציה הצרה והמקרטעת, שבקושי צלחה את הכנס האחרון בכנסת וממשיכה לריב גם כעת על הרפורמה בחקלאות של שר האוצר ליברמן. מכל הצרות האלה הוא מתחמק/דוחה כעת, אבל אחרי הפגרה, בעוד כחודש וחצי, הכל יצוף על שולחנו, והוא גם לא יוכל לטוס כאוות נפשו, כי יצטרכו את האצבע שלו בשביל הרוב בכנסת.
בקואליציה אוהבים לספר שבניגוד לחרמות ולשיתוק ה-61 כנסת, בממשלה יש הרמוניה של עבודה בשיתוף פעולה. אבל גם שם זורם דם רע, ולבנט יש חריקות וכאבי ראש אסטרטגיים בצמרת הממשלה הכי גבוה למעלה. קחו לדוגמא את הקרב המדיני-פוליטי שמתנהל בימים האחרונים בין לשכת ראש הממשלה ללשכת שר הביטחון על הנסיעות להודו - או בקיצור: מי ינחת בניו דלהי ראשון. גנץ היה אמור לנסוע להודו ב-5 באפריל, ואז בנט הודיע שהוא מגיע שלושה ימים קודם לכן. זעקבות זאת, גנץ ביקש להקדים אותו בשבוע, וכל זאת, מול עיניים הודיות מבולבלות ונבוכות מחוסר התיאום.
=אבל המתיחות בצמרת חורגת ממשחקי גן ילדים על קרדיט וכבוד גם לשאלות מדיניות הרות גורל: גנץ לא הצטרף להודעה החריפה של בנט ולפיד בשבוע שעבר על משמרות המהפכה האיראניות, והשבוע עקץ פומבית ואמר ש"יחסים אסטרטגיים לא מנהלים בטוויטר". כמה שעות לאחר מכן, בכנס פוליטי, גנץ שב על מחויבותו לממשלה, אבל לא שכח את הסייג הקבוע: "כל עוד היא משרתת את ישראל נאמנה", שמזכיר כל העת לשותפיו שהוא היחיד שיש לו אפשרויות אחרות בכנסת הנוכחית.
ברכבת האווירית להודו בתחילת אפריל תהיה גם שרת הפנים איילת שקד, שאמורה להצטרף לטיסת ראש הממשלה, ברקע דיווחים על התקררות והתרחקות של הצמד מאז הקמת הממשלה. בנט שבר שתיקה בתחילת שבוע ואחרי שבועות של אדישות למתקפות על שקד בענין מתווה הפליטים מאוקראינה, הוא גיבה אותה ונזף בשרים ובח"כים שהפכו אותה ל"שק חבטות" כלשונו. ההצטרפות להודו עשויה להעיד על מאמץ נוסף לחימום היחסים, אבל לא בטוח שזה יהיה בר קיימא, בגלל הכיוונים הפוליטיים ההפוכים אליהם הם מושכים: הוא בעיצומו של תהליך התמרכזות והיא רק רוצה לחזק את שורשיה בימין. לכן, בכירים במערכת הפוליטית מעריכים שהשותפות של בנט ושקד מתקרבת לסוף הדרך, ושהמחויבות שלה אליו ולממשלה שלו תיפרם בקרוב, עוד הרבה לפני הרוטציה של לפיד. עוד רדיקל חופשי בממשלה הוא השר זאב אלקין, שמתנהג כמו שחקן עצמאי בתקווה חדשה ולא כמי שמחויב.
אז הכנסת ה-24 אמנם ציינה השבוע את יום השנה הראשון לבחירות, אך בפער בין איפה שהמערכת הפוליטית היתה אשתקד לאיפה שהיא נמצאת היום יש כלל חשוב - פשוט אי אפשר לדעת אם ממשלת בנט-לפיד תשרוד עד יום השנה הבאה. עם החזרה מפגרה, הקואליציה מתיימרת להתחיל לעבוד על תקציב המדינה הבא, שיבטיח את הרוטציה של לפיד, וכאבי הראש המצטברים צפויים להפוך את המשימה לאתגר מורכב.
אבל האיום הרציני ביותר לא נמצא בכנסת, אפילו לא בבית המשפט, אלא בין הספסלים ובדוכנים של בית המשפט המחוזי בירושלים. הקיום של ממשלת בנט-לפיד בעצם תלוי באותו מסך מפוצל - ובנוכחותו של נתניהו בזירה. אבל ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית היא שעסקת טיעון היא לא שאלה של אם, אלא של מתי. ברגע שהיא תבשיל ותהפוך למציאות, הדבק בקואליציה צפוי להתמוסס והקלפים של שקד גנץ, ושל כל מי שחולם על קאמבק לימין או להקים קואליציה אחרת, ייפתחו ויתערבבו מחדש. לכן, כל המערכת הפוליטית עוקבת בדריכות אחר העדות של פילבר, שיכולה להיות משמעותית מאוד לכאן או לכאן, ויותר מכל עימות פנימי, מכוונת את תקתוק השעון מעל חיי הקואליציה ומעל עתידם של בנט ולפיד