כשרואים את האסון בעיניים, המספרים מקבלים משמעות: מסע בין הטרגדיות באוקראינה

לפני חודש בדיוק רוסיה החלה את הפלישה לאוקראינה, ומאז ישנם יותר משלושה מיליון פליטים, המוני נפגעים והרבה חוסר בהירות. כשרואים את הדברים בעיניים, המספרים פתאום מקבלים משמעות. האנשים מאחורי המספרים כואבים ורק רוצים לחזור לשגרה שלהם.

הגבול בין פולין לאוקראינה מלא בחיילים גברים בצד הפולני ומאויש בעיקר בנשים בצד האוקראיני, כיוון שרוב הגברים נמצאים באזורי הקרבות, כך גם הנשים הצעירות עוזרות במאמץ המלחמתי. בגבול רואים ילדים, נשים ונכים על כיסאות גלגלים שמנסים לברוח מהמדינה שלהם, מצטופפים סביב מדורה מאולתרת כדי להתחמם מהקור הנורא. הם ישנים באוהלים ענקיים עם מעט הציוד שהצליחו לקחת איתם ומחכים לעבור לצד הפולני. מתנדבים מנסים להפיג את המתח בעזרת תה חם ועוגיות, אך ניכר עליהם שהם עייפים מהחודש האחרון ומהמראות של המוני אנשים שבורחים מבתיהם.

בית החולים הישראלי נמצא באזור שקט למדי בעיר מוסטסקה, הצוות נכנס לאוקראינה בשיירה עם רכבים ממוגנים כשהצבאות האוקראיני, הרוסי והפולני יודעים שהם מגיעים, כך שהכול מתואם עם משרד החוץ הישראלי. יש פה אזעקות כמה פעמים ביום כיוון שמערכת האיתור שלהם לא מדויקת כמו שלנו בישראל, אך למעשה ההפצצות מתרחשות מאות קילומטרים מכאן. בהתחלה קב"ט הביטחון של בית החולים ביקש מכולם, צוות רפואי ומטופלים, לרדת למקלט, אך לאט לאט גם הוא הבין שאין בזה צורך.

אתמול היה היום הראשון שבית החולים פעל באופן מלא, טופלו בו 150 אנשים, מתוכם כ-40 ילדים. בשערי בית החולים מתגודדים בכל רגע כ-20 אוקראינים, שמחכים לתורם בשקט מופתי להיכנס ולקבל טיפול. הם מופנים למיון כדי להבין את הבעיה הרפואית שלהם. האוהל האופטימי ביותר הוא האוהל של מחלקת יולדות. למעשה, לרופאים הישראלים אין אפשרות לטפל במקרים של ניתוח קיסרי או אירוע חירום לידתי. אבל הם יכולים לבדוק אם יש מצוקה לעובר או לאם ולנסות לבדוק איך אפשר לסייע להם בבתי חולים סמוכים.

טטיאנה, אישה בשבוע ה-30 להריונה, הגיעה לבית החולים כי הרגישה תנועות חדות של עוברה. ענבר, הגניקולוגית שבדקה אותה, ביקשה לבדוק עם בית החולים הסמוך, אם הם יכולים לאשפז אותה, אך הם הסבירו לה שאין להם מוניטור והיא תצטרך לנסוע ללבוב. ד"ר ענבר נתנה את כל הבדיקות שהיא צריכה לבית החולים ונתנה לה זריקת סטרואידים להבשלת איברי העובר, כך שאם יהיה ניתוח חירום - ריאות הוולד יהיו מפותחות ובריאות, ובכך הצילה את הילד שבדרך.

במחלקת הילדים מתקבלים הסיפורים הקשים ביותר. נערה אחת הגיעה לאחר שאכלה פטריות מורעלות כיוון שלא נשאר אוכל. משפחה נוספת, של סבתא, אם ונכדה שברחו מהקרבות ובמשך שבועיים חיו ברכב, הגיעו לבית החולים כשהסבתא עם שבר ביד והנכדה עם בעיות כרוניות בלב. הן ברחו מעיר מגוריהן ליד קייב, לאחר ימים רבים שהיו במרתף ואחרי שהבן גויס לצבא. "אנחנו גרות בבניין בן תשע קומות", מתארת האם, "הבית שלנו לא נפגע, אך הקומות העליונות נהרסו לחלוטין. אנחנו מנסות להגיע לפולין באוטו, ההפצצות תפסו אותנו בכל מקום שהגענו, אז המשכנו לברוח".

ד"ר עומר ניב מנהל מתחם הילדים מספר: "זה סיפור קשה, אך המעט שיכולנו לעשות, אפילו אם זה רק להרגיע אותם מהמסע הקשה - זה מספיק. אנחנו לא יכולים לטפל בבעיה הכרונית של הילדה, אבל יכולים לבדוק שאין הידרדרות ולשלוח אותה עם בדיקות מתאימות".

לפתע הקב"ט עוצר הכול - "תרגיל" - כולם להתכונן לפינוי. תוך שש דקות כל הצוות לבש קסדות ואפודי מגן ועלה על שלושת רכבי הפינוי שמחכים להם בצמוד לבית החולים כל העת. התרגיל נועד להתכונן למצב של הפצצות באזור ופינוי מיידי של הצוות לפולין.