הוא מנסה להתמרכז, היא מתבצרת בימין: מאחורי הצרות בזוגיות של בנט ושקד יש פער אסטרטגי

ביום שני אחרי הצהריים, בעוד ראש הממשלה נפתלי בנט מנהל עוד אחת משיחות התיווך הבינלאומיות שלו עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בישיבת הממשלה ניהלו ויכוח סוער, על קליטת העולים והפליטים שנמלטים מהקרבות באוקראינה. למען הדיוק, לא ויכוח אחד, אלא שלל עימותים, מחלוקות והתנצחויות בין השרים, ובמשך קרוב לשעתיים, לא מעט התבטאויות קשות ואומללות נזרקו לחלל האוויר; מההשתייכות האירופאית של שר התפוצות נחמן שי, להטחות גזענות האדם הלבן של שרת הקליטה פנינה תמנו שטה, ועד לבדיחה הסקסיסטית סרת הטעם של שר האוצר אביגדור ליברמן על האוקראיניות. בין האמירות השערורייתיות שכיכבו בכותרות המתפרצות, במוקד הביקורת עמדה שרת הפנים איילת שקד, מי שבמילותיה "מחזיקה את המפתחות למדינה", כלומר, אמונה על מדיניות ההגירה שלה.

שקד זכתה בחודשים האחרונים לכינוי ה"טראבל-מייקרית" של הקואליציה, ובדרך כלל, הוויכוחים הפנימיים בממשלה, משרתים אותה היטב. כל עימות עם רע"ם, מרצ או מפלגת העבודה ממצב אותה בקצה האידיאולוגי הימני של הממשלה, מנכיח ומדגיש את חשיבותה, ומאפשר לה לדבר אל לבם של חבריה ותומכיה לשעבר בגוש הימין. כך היה בחוק האזרחות, חוק החשמל, הנטיעות בנגב ותוכנית החומש למגזר הבדואי, וכך יכול היה להיות גם בסיפור המכסות לפליטים מאוקראינה. חלוצי הביקורת על המדיניות היו החשודים המידיים משמאל, ניצן הורוביץ ומרב מיכאלי, שמתחילת הדרך האשימו את שרת הפנים בגישה נוקשה, רעה וקמצנית, ודרשו לפתוח את הגבולות לכל אוקראיני שנמלט מהלחימה. גם החיקויים האכזריים ב"ארץ נהדרת" והוויכוחים עם עמוד הדעות של עיתון "הארץ" לא רעים למי שמבקשת לשמור על גחלת בוערת בימין, בתקווה שבבוא העת ימחלו לה על הקמת הממשלה עם רע"ם והשמאל. אפילו צייצנים ביביסטים מצאו את עצמם מגבים אותה במאבק.

אבל בסיפור הפליטים היא מותקפת לא רק משמאל, אלא גם מהמרכז ואפילו מהימין. שר האוצר אביגדור ליברמן קורא לפתוח את השערים באופן חופשי כל עוד נמשכת הלחימה, וגם שר השיכון, זאב אלקין, מתקווה חדשה, נאבק בעוז לביטול המכסות, והתריע שהן סותרות ומסכנות את הסכם הפטור מוויזות עם אוקראינה. אפילו שר החוץ, יאיר לפיד, שהיה שותף מלא בגיבוש המתווה הראשוני, הצטרף לביקורת על המדיניות שהוא עצמו גיבש. בין המתקפות הפוליטיות למגבלות המשפטיות, שקד נאלצה בסופו של דבר לשנות את המתווה, ולהודיע על החרגת בני משפחה מהמכסות, מה שיאפשר לרוב האוקראינים החפצים בכך להיכנס בשערי הארץ. ועדיין, המראות הקשים של מסורבי הכניסה והמועמדים לגירוש בנתב"ג, והתלונות על האדישות והאטימות והקשיים הביורוקרטיים של רשות האוכלוסין וההגירה, ממשיכים להצטבר על שולחנה של שקד, ויחד עמם גם הביקורת של חבריה לממשלה.

בעוד שקד חוטפת מכל עבר, בנט, יו"ר מפלגתה ושותפה הפוליטי הצמוד מזה 15 שנים, כמעט ונעדר מהוויכוח. ראש הממשלה הקפיד לצייץ ברכה לקונית קרירה אחרי ששרת הפנים פרסמה את המתווה הראשוני, ועוד אחת אחרי שעדכנה אותו, והיה מעורב בכל המתווים מאחורי הקלעים, ובין השאר ניסה לפשר בינה ובין אלקין. אבל הוא לא התייצב פומבית נגד תוקפיה ומגדפיה או התבטא מעבר לכך, והעדיף כנראה להתעסק במשימות התיווך הבינלאומיות הנוצצות הרבה יותר. העוקבים האדוקים אחר חשבון הטוויטר של בנט הבחינו גם שהוא היחיד מבין חברי ימינה שלא בירך את שרת הפנים על העברת חוק האזרחות לפני פיזור הכנסת לפגרה בסוף השבוע שעבר.

עבורה, אחרי חודשים של מאבק קואליציוני חריף, זה היה ניצחון פוליטי ענק; עבורו, זה היה בעיקר כאב ראש מול מרצ ורע"ם, שקבע תקדים של שיתוף פעולה עם האופוזיציה עם חופש הצבעה קואליציוני, שיכול להפוך למסוכן, ובטח לא להלל ולשבח. יחד עם זאת, חדי עין גם הבחינו ששקד לא ממש יצאה מגדרה להתייצב לצדו ברגעים קשים בכנסת בחודשים האחרונים. היא התפטרה במסגרת החוק הנורבגי, אז יש לה תירוץ פורמלי טוב, וכך, בכל פעם שבנט זומן לדיון 40 חתימות תקופתי וטווח על ידי האופוזיציה, היא העדיפה להיעדר.

לשקד ובנט יש מסורת נאמנה ב-15 השנים האחרונות, לפיה שניהם מקפידים לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית. הזוגיות הפוליטית שלהם עברה תהפוכות, עליות ומורדות, אך קשה להוציא ממי מהם מילה רעה אחד על השני. גם עכשיו, הם מכחישים בעקביות דיווחים על מתיחות או התרחקות וטוענים שהם נפגשים לפחות פעם בשבוע ומשוחחים באופן יום יומי. "אני מסתדרת לבד", היא אמרה ביום שני בריאיון בחדשות 12, והכחישה שיש איזשהו ענין עם הגיבוי בנושא הפליטים. "אנחנו עובדים בשותפות, הוא לא צריך להתראיין ולהגן עליי באולפנים, יחסינו טובים, הכל בסדר".

ובכל זאת, מאחורי הציוצים יש סיפור אחר. מאז שהוקמה הממשלה, כמו בחוק האזרחות, כך גם בהגירה מאוקראינה, בנט ושקד מושכים לכיוונים הפוכים; מלכתחילה, הוא הרוויח את כל הקופה ואת שיחות הסלון הבינלאומיות עם פוטין וזלנסקי, ואילו היא, עם כאבי הבטן הידועים לשמצה, שילמה את המחיר הפוליטי הכבד ביותר ויושבת בממשלה עם מוסי רז וואליד טאהא. עכשיו, הוא מנסה למנף את תפקיד ראש הממשלה לגיוס אלקטורט חדש מהמרכז ואילו היא מתבצרת גבוה על העץ האידיאולוגי ומייחלת לתקומה בימין. ברקע ההתרחקות הפוליטית, גם הדומיננטיות של היועצת המדינית של בנט, שמרית מאיר, שתפסה את מקומה של שקד כאשה החזקה שלוחשת על אוזנו, ונחשבת לאחת מהוגות אסטרטגיית ההתמרכזות - וגם ההתקררות ביחסים עם שקד.

אבל מאחורי הצרות בזוגיות של בנט ושקד יש בעיקר פער אסטרטגי, עם פרדוקס שמגביל את שניהם: הוא נחשב לשרוף בימין, ואילו היא מאמינה שיש לה דרך חזרה; כל עוד היא עושה שרירים ימניים, הוא יתקשה להתרומם במרכז, ומבלי להתנתק ממנו - גם היא תתקשה לעשות קאמבק בימין. ח"כ אלי אבידר סימן השבוע, שוב, את שקד כמי שתפיל את הממשלה לפני הרוטציה של לפיד, כמעין מבחן קבלה שיפתח עבורה את דלתות הליכוד והימין. ככל שהפער הפוליטי-אישי-אסטרטגי בינה ובין בנט יגדל, הסיכוי שהיא באמת תעשה את זה - ילך ויתגבר.