מצד אחד, יותר ממאה אלף חיילים רוסים, טנקים, מטוסי קרב ואינדיקטורים אחרים בקרב הגבול המעידים על היתכנות לפלישה קרובה. מצד שני, רצון להימנע מתבהלה ציבורית שתגרור אחריה מכה כלכלית. עם הדילמה הזו מתמודדת בימים האחרונים ממשלת אוקראינה, ששואפת לרקוד על שתי חתונות. בקשות תחינה מהמערב להגברת הסיוע הצבאי שיגבה מחיר כבד מרוסיה אם היא תבחר באופציה צבאית, במקביל למסרי הרגעה לתושבים והבעת זעם על "היסטריה" תקשורתית זרה.
המלכוד שבו שרוי נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בשבועות האחרונים נחשף לעיני כול לאחר שיחתו האחרונה עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. לשניים יש אינטרסים חופפים בהרבה תחומים, אך הרצון של שניהם לשדר עוצמה לאזרחיהם הניב מסרים הפוכים.
ביידן, המתקרב לבחירות אמצע הכהונה, מציג עמדה נחושה מול האיומים הרוסיים האחרונים ואף הזהיר את ולדימיר פוטין מסנקציות אישיות תוך שליחת אלפי חיילים אמריקנים למזרח אירופה. כחלק מהאסטרטגיה של ממשלו ושל ממשלות אחרות במערב, המידע המודיעיני שנאסף על הכנותיה וכוונותיה של רוסיה מפורסם בפומבי. המטרה היא להראות למוסקבה שצעדיה נתונים למעקב ולסכל את יכולת ההפתעה שלה, ובמקביל למנוע ביקורות עתידיות על הירדמות בשמירה כפי שקרה במהלך הנסיגה החפוזה מאפגניסטן.
לקריאה נוספת על המשבר באוקראינה
ההערכות האחרונות בוושינגטון מסמנות את אמצע פברואר כמועד שבו הקרמלין עשוי לתת אור ירוק לפלישה נוספת לאוקראינה בתוך שמונה שנים. הפעם, בניגוד לסיפוח חצי האי קרים ללא קרב ב-2014, הצפי הוא לשפיכות דמים רבה ולהשלכות הרסניות על אירופה והעולם כולו. בעוד כשבועיים, מסבירים המומחים, תקפא האדמה בגבולות רוסיה-אוקראינה וכך תתאפשר תנועת כוחות גדולה. גם משחקי החורף בסין, בעלת ברית קרובה של רוסיה, יסתיימו.
סימן מבשר רעות נוסף הוא מודיעין שלפיו רוסיה החלה להעביר מנות דם לפצועים ורכבי תדלוק גדולים לאזורי הגבול. אלו לא מאפיינים שגרתיים של תרגילים צבאיים, כפי שמוסקבה מתארת את פריסת כוחותיה האחרונים ברוסיה ובבלארוס, אלא אמצעים חיוניים לכל מלחמה או לכל הפחות היערכות לאחת כזאת.
באוקראינה חשים כי ארצות הברית דוחקת את פוטין לפינה, על חשבונם. אם המשבר הנוכחי בגבול יסתיים כפי שקרה באביב האחרון, עם חזרתם של חלק מהחיילים הרוסים לבסיסם, עשוי נשיא רוסיה להיתפס כמי שנכנע בפני איומי הסנקציות המערביות ולא קיבל את מבוקשו - הבטחה שאוקראינה לא תצורף לעולם לנאט"ו. עם זאת, בקייב טוענים כי ההצהרות המערביות על כך שמלחמה היא כמעט עובדה קיימת רק מעודדות את פוטין לעשות זאת.
נשיא אוקראינה, שלפי דיווח ב-CNN ביקש בשיחתו האחרונה עם ביידן להנמיך את טון המסרים מאחר שהכוונות של מוסקבה עדיין מעורפלות, לא חסך את שבטו ממדינות המערב. הן אמנם האיצו את משלוחי הנשק לצבאו החלש לאין שיעור מצבא רוסיה, אך הן מהססות לקדם את צירופה של אוקראינה לנאט"ו ועל אחת כמה וכמה לשלוח אליה כוחות.
"אני חושב שזאת טעות", אמר זלנסקי במסיבת עיתונאים ממושכת ביום שישי, על החלטת ארצות הברית, בריטניה וכמה מדינות אחרות לצמצם את נוכחותן הדיפלומטית בקייב. "הם רבי-החובל של הסגלים הדיפלומטיים, הם הנציגים של המדינות שלהם. ורבי החובל הם האחרונים שצריכים לעזוב את הספינה. אני לא חושב שאנחנו בטיטאניק, אוקראינה נעה קדימה".
זלנסקי, קומיקאי יהודי שנבחר לתפקיד ב-2019 עם אפס ניסיון פוליטי ועם הבטחות למגר את השחיתות ולסיים את המלחמה במזרח, מתקשה לנווט בין פוטין לבין ביידן. הוא מביע אופטימיות מהתהליך הדיפלומטי, לאחר פגישה מרובעת עם יועצים מרוסיה, גרמניה וצרפת בשבוע שעבר, אך באותה נשימה מעביר מסמכים רגישים מהבירה קייב מערבה, על פי דיווח בוושינגטון פוסט ומקימים כוחות מתנדבים אזרחיים.
העמקת הפילוג בין ארצות הברית לבין אוקראינה משרתת את רוסיה בשתי חזיתות במקביל - ערעור מעמדם של ביידן ושל זלנסקי.
ההכחשות שנותנים בכירים בקייב לאזהרות האמריקניות משמשות את מבקריו של נשיא ארצות הברית, שמאשימים אותו ברפיסות ובחרחור מלחמה גם יחד. שתי הגישות לא דרות במציאות בכפיפה אחת, אך עבור הרפובליקנים זאת תחמושת יעילה נוספת לקראת הבחירות בנובמבר שבהן עשויים הדמוקרטים לאבד את הרוב הדחוק שלהם בקונגרס.
בכל הנוגע לזלנסקי, שסילוקו הוא יעד עליון עבור רוסיה, עימות דיפלומטי עם ארצות הברית עשוי לחזק את יריביו מבית. זאת עדיין האופציה המועדפת על הקרמלין - נפילת הממשלה בקייב והחלפת בממשל אוהד יותר, ללא התערבותה הישירה. בחודשים האחרונים הזהיר זלנסקי כי רוסיה מתכננת הפיכה נגדו, ותרומתה לכך יכולה להתבטא בהמשך מתקפות סייבר משתקות נגד גופים ממשלתיים והפצת דיסאינפורמציה בציבור האוקראיני.
להנהגת אוקראינה לא נותרו הרבה ברירות אלא להלך בין הטיפות, ולקוות שהמתיחות הנוכחית תדעך כמו במקרים קודמים בשנים האחרונות - לפחות עד הפעם הבאה שבה פוטין ינסה לסחוט את המערב כדי לקבל ויתורים בסוגיה החשובה ביותר עבורו: החזרת אוקראינה לתחום ההשפעה הרוסי, ברצון או בכפייה.