בליל 2 ביוני, בשעות האחרונות לפני שהוקמה ממשלת בנט-לפיד, מחלוקת אחת קטנה איימה לפוצץ את הכול. המקום השמור לממשלה בוועדה לבחירת שופטים, מעוז כוח וסמל סטטוס יוקרתי מימין ומשמאל, היה המכשול האחרון שמנע מיו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, להודיע לנשיא שעלה בידו להקים ממשלה, ובשני הקצוות האידיאולוגיים של הקואליציה המתרקמת ניצבו יו"ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, ואיילת שקד.
מיכאלי כבר סיכמה עם יאיר לפיד שהתפקיד יהיה שלה, אבל שקד דרשה לפתוח את ההסכמים ולהעביר את הכיסא אליה. במשך יומיים הן התכתשו בתדרוכים ואיומים הדדיים, עד כדי פירוק העסק והליכה לבחירות.
עוד בוואלה!
זה היה מראה די חריג בתולדותינו הפוליטיים, בו חבורת גברים - לפיד, בנט, והיועץ האסטרטגי רונן צור שניהל את המשא ומתן מטעמה של מיכאלי - התרוצצה סביב שתי נשים שהחזיקו בידיהן את המפתח להשלמת המשימה של החלפת השלטון. רק שעתיים לפקיעת המנדט - גובשה עסקה סיבובית שריצתה את כולן, כולל הסעיף עם הכי הרבה מלים בהסכמים הקואליציוניים, שחילק את הכסא המיוחל ברוטציה מסובכת: שקד קיבלה את המקום הקבוע שדרשה בוועדה, וקיבעה את הרוב הימני שרצתה כדי למנות שופטים שמרניים.
מיכאלי ויתרה על הכסא במחצית הקדנציה הראשונה והסתפקה בשליטה מרחוק דרך ח"כ אפרת רייטן, וקיבלה בתמורה את ראשות ועדת החוקה בכנסת, שבראשה עומד ח"כ גלעד קריב והיא נחשבת מעוז כוח וסמל חשוב ויוקרתי אף יותר. לפיד, שתכנן לשמור את ועדת החוקה אצל מפלגתו שלו, ויתר והמיר את הכובע המיועד של יואב סגלוביץ' לסגן שר במשרד לביטחון פנים. רק אז האירוע נסגר והממשלה יצאה לדרך.
מיכאלי ושקד הפכו מאז לשרת התחבורה ולשרת הפנים, והעימות ההוא, שכמעט ומנע את הקמת הממשלה, שכך וירד לאש ממש קטנה. בחמשת החודשים האחרונים הוא צץ לפרקים במופעים עיתיים, פה קרב ציוצים על הטבות מס לארגוני ימין, שם חילופי עקיצות על אזורי עדיפות לאומית או הקמת יישובים בנגב. שום דבר שחרג מהקרבות הימניים-שמאליים-ערביים היומיומיים שבשגרת חיי הקואליציה, מה שמוכר בתור הסיבוב היומי בין מוסי רז (מרצ) וניר אורבך (ימינה).
מיכאלי בינתיים מיקדה את רוב החצים הפומביים הפנימיים שלה בשר הביטחון בני גנץ, ובשבועות האחרונים היא העבירה ביקורת חריפה על ההכרזה על ארגוני הטרור הפלסטיניים, אישורי בנייה בהתנחלויות ומודל הפנסיות לאנשי הקבע. רוב הריבים של שקד עד עכשיו, לעומת זאת, היו עם בכירי רע"ם ומרצ. אבל במסגרת תסמיני "אחרי התקציב", היריבות הפוליטית-אידיאולוגית ביניהן צפויה לשוב ולהתלקח.
כמעט בכל הסוגיות הטעונות שממתינות על שולחן הממשלה - החל מעתיד המאחז אביתר, חוק האזרחות, ויוזמות החקיקה נגד נתניהו - שקד ומיכאלי ניצבות בקצוות מנוגדים. לשתיהן יש תוכניות ארוכות טווח ורצות למרחקים ארוכים, עם עיניים פקוחות לבייס: מיכאלי רוצה להתבסס כמנהיגת מחנה השמאל, שקד שואפת להתקבל יום אחד בחזרה בליכוד ובגוש הימין. בחבל האידיאולוגי המתוח שמחבר בין קצוות הקואליציה, כל אחת מנסה למשוך לכיוון הנגדי, ולשאת שם את נס הדגל.
ככלל, לפי ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית, הקטטות השונות שיפרצו עכשיו ברחבי הקואליציה לא אמורות לטלטל את יסודות קיומה. העברת התקציב ייצרה מרחב מוגן לחיכוכים ומחלוקות שלא יכולות לגרום נזק של ממש לממשלה שבה לאף אחד אין אינטרס בבחירות ולאף אחד, חוץ מבני גנץ, לא מחכה בחוץ אף הצעה אחרת. גם מיכאלי ושקד, ששקועות עמוק בנושאים המקצועיים במשרדי התחבורה והפנים, זקוקות לזמן כדי לרשום על שמן רפורמות ומהפכות לאזרח. לכן, גם אם תהיה ביניהן מחלוקת, הן ינסו כנראה לשמור על גבולות הוויכוח הסביר ורק להרוויח ממנו נקודות פוליטיות קטנות.
אבל ככל שיתקרב מועד העברת הרוטציה בין בנט ללפיד, מפת האינטרסים בממשלה צפויה להשתנות. ההקלטות האחרונות של שקד, שפרסם עמית סגל בסוף החודש שעבר, חשפו שהיא מסופקת אם הממשלה אכן תמלא את ימיה. "לא יודעת מה יהיה, נראה", היא אמרה. באותן הקלטות, שקד סימנה את גנץ כמי ש"יפרק את העסק", אבל גם מיכאלי, שמאתגרת את שאיפותיו המנהיגות של לפיד בגוש, לא בהכרח תצר אם הכהונה שלו בראשות הממשלה תהיה אפיזודה קצרה וחולפת. במקרה כזה, עימות אידיאולוגי עמוק בין ימין ושמאל יכול לשרת את שתיהן ולספק תירוץ לפירוק החבילה.
בניגוד לשקד, שמחזרת אחרי נקודות אצל מתנגדי הממשלה, האלקטורט התומך של מיכאלי יעניש את מי שיפיל אותה. הסיכוי שהיא תמתח את החבל מעבר לקצה נמוך, אולי אפילו קלוש. אבל אם הקואליציה תיכנס לאווירת ריב ומדון כוללת, גם מריבה קטנה יכולה בסוף לצאת משליטה. אחד האתגרים המרכזיים של לפיד הוא לשמור שהחבל בין שקד ומיכאלי לא ייפרם. כדי להבטיח את מימוש הרוטציה, קרוב לוודאי שהוא יצטרך להתרוצץ בין שתיהן. אם לא, העימות שכמעט מנע את הקמת הממשלה עשוי להיות זה שיפיל אותה.