כמאתיים אסירים פונו מכלא סהרונים בשל החשש מקורונה, 12 במרץ 2020. דוברות שב"ס, אתר רשמי

כשהבינה המלאכותית תחליף את הטרקטור: עתיד החקלאות לפי השר פורר

צילום: דוברות שב"ס, אתר רשמי

רישיון לפגוע מינית: הדיין רג'א מרזוק שחרר שוב עבריין מין בעל נטיות פדופיליות

ארבע פעמים הורשע קסטה סיום ברהה בעבירות מין נגד ילדות, ובכל פעם שב לתקוף. הדיין ששחרר אותו בעבר, שב כעת ושחרר אותו שוב, בידיעה שזו שאלה של זמן עד שילדה נוספת תשלם את המחיר

קלמן ליבסקינד

שנה חלפה מאז עסקנו כאן בהרחבה בפסיקותיו הבעייתיות של רג'א מרזוק, דיין בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. פירטנו סדרה של החלטות תמוהות שלו, שבהן שיחרר לחופשי מסתננים שעברו עבירות אלימות קשות, למרות כל האזהרות שהושמעו בפניו. סיפרנו את סיפורם של עבריינים מסוכנים שמרזוק שלח לביתם - חרף כל הנורות האדומות שהבהבו - ושחזרו ופגעו באנשים חפים מפשע. הבאנו דוגמאות שהצביעו על מחירה של ההפקרות השיפוטית הזו, ועל קורבנותיה.

ואחרי שאמרנו את כל זה, ואחרי שניתחנו בזמנו את מעלליהם של כל אותם עבריינים, היה מקרה אחד, קיצוני ומיוחד, שבעניינו האבסורד בהתנהלותו של הדיין מרזוק זעק למרחקים. זהו סיפורו של קסטה סיום ברהה, מסתנן מאריתריאה בעל נטיות פדופיליות, שנוכח מה שתקראו כאן בשורות הבאות, קשה יהיה לברוח מהקביעה לפיה האחריות למה שעולל לקורבנותיו, נמצאת על ידיו של הדיין מרזוק.

ולמה הנושא הזה עולה כעת שוב? משום שאחרי ארבע הרשעות של ברהה, ואחרי ארבע פגיעות מיניות שלו בילדות, ואחרי הפרה של כל צווי הפיקוח שהוטלו עליו בשל מסוכנותו, ואחרי סדרת מקרים שבהם שוחרר רק כדי לתקוף את הילדה הבאה בתור, לפני שבועות ספורים זה קרה שוב. שוב שלח מרזוק, בהחלטה שאין להגדיר אותה אלא כמטורפת, את ברהה אל הרחוב, כשגם הוא יודע שהמפגש הבא שלו עם ילדה הוא רק שאלה של זמן.

עוד בוואלה!

אחרי שנעצרה: עובדת זרה ובתה התינוקת גורשו לפיליפינים

לכתבה המלאה
הפקרות שיפוטית. הפגנה נגד מבקשי מקלט בפתח תקווה, 2017 (צילום: ראובן קסטרו)

רקע: קסטה סיום ברהה הסתנן ממצרים לישראל בשנת 2009, לאחר שלפי עדותו שלו שילם 1,800 דולר לבדואי שיסייע לו. שלוש שנים אחרי שהגיע אלינו, הוא נעצר לראשונה אחרי שתפס בכוח בירכיה של ילדה בת 13 ששחתה בים, וניסה להחדיר את ידו לאיבר מינה. הוא הואשם בביצוע מעשה מגונה בילדה שטרם מלאו לה 14, הורשע, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל ועוד עשרה חודשי מאסר על תנאי.

עוד קודם לכן, בטרם הורשע בעבירה הראשונה, ותוך כדי ניהול ההליך המשפטי בעניינה, ברהה ניגש אל ילדה שראה ברחוב, שפך עליה דבר מה, ובאמתלה של ניסיון לסייע לה לנקות את עצמה, הכניס את ידו למכנסיה וניסה לגעת באיבר מינה. ברהה לא שעה לבקשתה של הילדה שיפסיק, והיא הצליחה להשתחרר ממנו רק לאחר מאבק. התקיפה הזו נגמרה בעוד שנת מאסר בפועל ועוד שנת מאסר על תנאי.

בניגוד לאזרח ישראלי, שעם ריצוי עונשו משוחרר לביתו, כשמדובר במסתננים הסיפור שונה. חוק הכניסה לישראל קובע ביחס אליהם שאין לשחרר אותם אם יש בכך "כדי לסכן את ביטחון המדינה, את שלום הציבור, או את בריאות הציבור". במקרים כאלה, הם נשארים במשמורת. זה מה שקרה גם לברהה.

שחרור פליטים מכלא סהרונים. 2018 (צילום: רויטרס)

ברהה הועבר למשמורת, ומפעם לפעם ביקש להשתחרר, כשבקשותיו נדחות בזו אחר זו. הדיינים שבחרו להותיר אותו במשמורת נשענו, בין השאר, על חוות הדעת של היחידה הייעודית להגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות, העוסקת בעברייני מין הנמצאים בפיקוח. "על פי הערכת מסוכנות עדכנית. מסוכנותו המינית של הנדון לטווח הארוך הינה גבוהה, תוך שחלה עלייה ברמת המסוכנות מבדיקה קודמת שנערכה", כתבה היועצת המשפטי של היחידה. "על פי הערכת מסוכנות, מסוכנותו הגבוהה של הנדון הינה גם כלפי ילדות קרובות ובנות משפחה". כשברהה ערער על ההחלטה למחוזי, הסביר השופט כי "התשובה לשאלת בא כוח המערער, 'עד מתי', הינה: עד ששחרור המערער לא יסכן בצורה כה מובהקת את שלום הציבור'". ומכיוון שכל העת הוסבר לברהה שיוכל להשתחרר לחופשי אם רק יהיה מוכן לעזוב את הארץ למדינה שלישית, והוא סירב, הדגיש השופט בהחלטתו כי "אין לומר שכל דלתות השחרור נעולות בפני המערער".

אי אפשר להתעלם מכך שיש בעייתיות בהמשך ההחזקה של עבריין במשמורת, גם אחרי שסיים לרצות את עונשו. אלא מה? שבעוד שעל אזרח ישראלי יש למדינה יכולות פיקוח כאלה ואחרות, בחסות החוק, גם אחרי שחרורו (חובת התייצבות, חובת מפגש עם קצין פיקוח ואפשרות הטלת מגבלות שונות), אצל מסתננים - שאין להם כתובת קבועה, ואין להם נכסים של ממש, ואין להם מחויבות לדבר, כפי שנראה בהמשך - העסק הרבה יותר מסובך.

הרקע של סיום ברהה מלמד שמדובר ברימון רסס נטול ניצרה. שוהים בלתי חוקיים בת"א. פברואר (צילום: ספיר לוי)

בשנת 2016 ניסחה שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק־ארז, פסק דין עקרוני בסוגיה הזו. ברק־ארז שאלה, נוכח מקרה של מסתנן אריתריאי בשם טומגזי, "האם ניתן להחזיק במשמורת שוהה בלתי חוקי שסיים לרצות עונש מאסר בגין עבירות מין בשל המסוכנות המיוחסת לו, בין השאר על רקע ביצוע עבירה שבה הורשע ובגינה ריצה עונש מאסר?". במקרה הספציפי ההוא החליטה ברק־ארז לשחרר את המסתנן המדובר, בטענה שחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, זה שמאפשר סל כלים של פיקוח על עברייני מין משוחררים, יכול לספק מענה ראוי שישמור על סביבתו של המשוחרר מפניו.

אלא שהשופטת הוסיפה הסתייגות לצד הקביעה הזו שלה, ולפיה המסלול הזה, של שחרור המסתנן תחת פיקוח, נכון "כשהוא אפשרי למניעת מסוכנותו". ומה קורה כשהמסלול הזה לא אפשרי למניעת מסוכנותו? ובכן, הדיין רג'א מרזוק, כפי שנראה בהמשך, מעדיף שלא להתמודד עם השאלה הזו, שרלוונטית מאוד לענייננו. עתירה בעניין הזה הוגשה לפני כשנה על ידי המרכז למדיניות הגירה ישראלית (הרחבה במסגרת).

כשמדובר במסתננים הסיפור שונה. פליטים במתקן חולות, 2018 (צילום: יותם רונן)

חזרה לקסטה סיום ברהה. נוכח הפסיקה של ההרכב בעליון הוא שוחרר, אחרי שתי עבירות מין בילדות, כשבית הדין מטיל עליו להפקיד ערבות בגובה 3,000 שקלים, בתוספת התחייבות עצמית נוספת בגובה עשרת אלפים שקלים, וגם דורש ממנו לספק כתובת קבועה ולהתייצב אחת לחודש במשרדי רשות האוכלוסין, בנוסף לצו הפיקוח.

חודשים ספורים בלבד עברו לפני שהוא ביצע את המעשה המגונה הבא, גם הפעם בילדה שטרם מלאו לה 16. זה קרה למרות צו הפיקוח. זה קרה למרות תנאי השחרור. זה קרה למרות המאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו. ברהה צפצף על הצו שאסר עליו לשהות במחיצת ילדות, ניגש לילדה שראה בחנות, ביקש ממנה שתעזור לו לקרוא ספר בעברית, נצמד אליה ועשה מעשה מגונה. "הטעם לצורך בהחמרה עם הנאשם נובע מכך שהנאשם הורשע כבר פעמיים", כתבה השופטת שהרשיעה אותו בעבירת המין השלישית הזו, "ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. אך נראה כי חרף זאת, והגם שהנאשם כבר נשא פעמיים בתקופות מאסר ממושכות יחסית, כאמור לעיל, הוא לא הורתע מלחזור על מעשיו".

ברהה נדון לתקופת מאסר נוספת, הפעם של 30 חודשים, סיים לרצות גם אותה, וכראוי לעבריין מין סדרתי שפגע בילדות פעם אחר פעם, נשאר במשמורת בהחלטת הממונה על ביקורת הגבולות. אלא שאז הגיע התיק שלו לבית הדין למשמורת, אל הדיין רג'א מרזוק. מרזוק - שהכיר את עברו, שידע על הרשעותיו, ושקרא על מעלליו - בחר לשים בצד את כל אלה, ולשלוח את ברהה לחופשי, בנימוק תמוה ומקומם.

"החלטה על המשך החזקתו במשמורת בשל מסוכנות המיוחסת לו, או לשם הרחקתו, אינה סבירה, אינה מידתית ופוגעת יתר על המידה בזכות המוחזק לחירות", כתב, "לפיכך הנני מורה על שחרור המוחזק". כשדיין מגלה אמונה תמימה בעבריין מין, וסומך עליו שיכבד את צווי הפיקוח שבאמצעותם ניתן יהיה לשמור על הציבור מפניו, זו בעיה מסוג אחד. כשהוא עושה את זה אחרי שהאיש הפר כבר ארבע פעמים את צווי הפיקוח הללו, ולכולם ברור שהפיקוח הזה לא שווה דבר, זו כבר בעיה מסוג אחר לגמרי.

שחרור פליטים מכלא סהרונים. 2018 (צילום: מערכת וואלה! NEWS, ללא)

ברהה שוחרר אל הרחוב בנובמבר 2019, ו־28 ימים בדיוק לאחר שחרורו ביצע עוד מעשה מגונה - רביעי במספר - בעוד ילדה שטרם מלאו לה 14 שנה. גם הפעם הוא נעצר, גם הפעם הוגש נגדו כתב אישום, ובינואר 2020 הוא הורשע בהסדר טיעון - גם במעשה המגונה שביצע, וגם בשתי עבירות נוספות של הפרת צווי הפיקוח - ונשלח על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב למאסר. לפני כמה חודשים, כשסיים לרצות גם את המאסר הזה, נדרשה המדינה להחליט מה עושים בו. במשרד הפנים ההחלטה הייתה שוב קלה. מי שפגע מינית ארבע פעמים, כך חשב הממונה על ביקורת הגבולות, טוב לו שישהה במשמורת ולא יסתובב ברחובות.

"גם לאחר שחרורו", כתב הממונה, "ממשיך הנתין לבצע עבירות מין בילדים ואף מגדיל לעשות ואינו סר למרות קצין הפיקוח, תוך שהוא מפר ברגל גסה את צווי הפיקוח שניתנו לו ומסכן את שלום הציבור בכניסתו למגרשי משחקים ומרכזי קניות שבהם שוהים ילדים לרוב". הממונה הזכיר בהחלטתו את חוק הכניסה לישראל הקובע מפורשות כי אין לשחרר בערבות שוהה בלתי חוקי, אם יש בשחרורו כדי לסכן את שלום הציבור, והוסיף כי "הנ"ל מסכן במעשיו, באופן שאינו משתמע לשני פנים, את שלום הציבור ובריאותו. התנהגותו הרצידיביסטית של הנתין בכל הנוגע לפגיעה בילדות, תוך התעלמות מוחלטת מהגבלות המוטלות עליו בהליכים המשפטיים בדמות צווי פיקוח, ואשר באים לידי ביטוי בפגיעה פיזית בילדים, מסכנת את כל הסובבים אותו ויש בה כדי למנוע את שחרורו", כתב. "לאור כל זאת החלטתי כממונה ביקורת גבולות להשאירו במשמורת לאור מסוכנותו הרבה".

בשלב הזה נדמה היה לכל מי שהכיר את התיק, שגדשה הסאה. שאין במערכת ולו דיין אחד שיהין לשלוח שוב את ברהה לחופשי. אלא שאז הגיע התיק שוב לדיין מרזוק, ולא תאמינו מה קרה. כאילו לא השתנה כלום מאז מעצרו הראשון של ברהה. כאילו לא שילמה אף ילדה את מחיר החלטת השחרור הקודמת. "החלטה על המשך החזקתו במשמורת בשל מסוכנות המיוחסת לו או לשם הרחקתו אינה סבירה, אינה מידתית ופוגעת יתר על המידה בזכות המוחזק לחירות", כתב שוב מרזוק. "לפיכך הנני מורה על שחרור המוחזק בתנאים שיבטיחו איתורו והתייצבו ויכולת פיקוח עליו". ב־16 באוגוסט, לפני מעט פחות מחודשיים, שלח מרזוק שוב את ברהה לחופשי.

אם השחרורים הקודמים של ברהה לא היו מסתיימים בילדות פגועות, הנימוקים האלה של מרזוק לשחרורו של ברהה, היו יכולים להיות בסיס לדיון מעניין בפקולטה למשפטים. בנסיבות הנוכחיות, לומר ש"החלטה על המשך החזקתו במשמורת. אינה סבירה", זה הטירוף השיפוטי בהתגלמותו. מה בדיוק אמור למנוע את התקיפה המינית הבאה שלו? רצונו הטוב? צווי הפיקוח, שלא הפריעו לו עד היום לעשות כאוות נפשו?

קסטה סיום ברהה נמצא עכשיו ברחוב. הוא מסתובב חופשי. הרקע שלו מלמד שמדובר ברימון רסס נטול ניצרה. השאלה איננה האם הוא יתפוצץ, אלא מתי בדיוק זה יקרה, ומי הילדה הבאה שתשלם את המחיר על כך.

תגובת בתי הדין לפי חוק הכניסה לישראל: "מדובר בהחלטה שיפוטית הנתונה לביקורת ערכאת הערעור. לדייני בתי הדין עצמאות שיפוטית והנהלת בתי הדין אינה רשאית להתערב בפסיקותיהם".

שאלה של זמן עד שילדה נוספת תשלם את המחיר (צילום: דוברות משטרת ישראל)

"מדיניות משוללת יסוד"

ב"מרכז למדיניות הגירה ישראלית" עוקבים זה תקופה ארוכה אחרי החלטותיו של הדיין מרזוק, וכבר לפני כשנה פנו אל שר הפנים, אל היועץ המשפטי לממשלה, ואל מנהלת בתי הדין העוסקים במסתננים, בעניינו של הדיין מרזוק בפרט, ובעניין שחרור מסתננים מסוכנים בכלל.

"מדיניות אי ההרחקה בה דוגלות הרשויות", אומר היועץ המשפטי של המרכז, ד"ר יונה שרקי, "הינה משוללת יסוד עובדתי ומשפטי. כתוצאה מכך נגרמות אנומליות שיפוטיות, חזקת המסוכנות מאבדת משמעות משפטית, הראיות המנהליות כבר אינן רלוונטיות ונוצק תוכן ומשמעות בחוק ובהלכה הפסוקה, המנוגד לחלוטין למקור החוקי והפסיקתי. אין פלא כי בנסיבות אלו, כאשר כל ודאות חוקית ומשפטית נסוגה בפני לחץ 'הומני' בשם זכויות אדם, משוחררים לרחוב מסתננים מסוכנים ביותר שהורשעו פעמים רבות בגין עבירות חמורות של פגיעות בגוף ובנפש, והכל בשם זכויות הפליטים שמעולם לא הוכרו ככאלה.

"לאור המגמה של בית הדין לביקורת משמורת לשחרר לרחוב מסתננים עבריינים רצידיוויסטים מורשעים, שמסוכנותם הוכחה מעבר לכל ספק, המרכז למדיניות הגירה ישראלית הגיש לפני כשנה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות הגשת העתירה המדינה התחייבה להחיל את המתווה הנוגע לעבריינות מסתננים משנת 2014, כנוהל מנחה לדייני בתי הדין לביקורת משמורת ולממונה ביקורת הגבולות. נראה כי הדיין מרזוק בוחר שלא לפעול על פי ההנחיות המנהליות הקיימות במסגרת החלטותיו השיפוטיות, ולהמשיך במגמת השחרור הבלתי מבוקר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully