שפה מחשמלת: כך ניצחו הפקק, הזרם והנתיך העבריות את המילים הזרות

בחורף 1929 היה בוודאי טרוד פנחס רוטנברג בקצב התקדמות העבודות להקמת מפעל החשמל בנהריים. מאות פועלים עבדו במיזם השאפתני להפקת חשמל מכוח המים, במפגש נהרות הירמוך והירדן, ומיזם הענק היה כרוך במאמצים כלכליים, הנדסיים, מדיניים ולוגיסטיים גדולים מאוד. אך במקביל למיזם זה, לרוטנברג הייתה מטרה נוספת - הנחלת השפה העברית והוצאת מילון מונחים לחשמל.

באותו חורף העובדים באתר התחילו כבר לראות בעיני רוחם את איך שצף המים יניע את הטורבינות וייצר את החשמל שיזרום לארץ המתפתחת. גשמים עזים שירדו בחורף זה הביאו לזרימת מים חזקה בירמוך, ומאגר המים שנבנה התמלא במהירות. "ליל שימורים היה לאנשי נהריים", נכתב בעיתון "דבר", "לילה שהסב להם דאגה רבה אבל גם שמחה". פועלים נקראו לעבוד כל הלילה ולחזק את סוללות העפר ונכתב כי "המהנדסים עמדו כל הזמן על המשמר". בעיתון צויין כי "לעת חצות שבו המים וירדו" וכי "אנשי נהריים רואים בן לילה בהתגשם חזונו של רוטנברג".

לצד מיזמי הפקת חשמל, רוטנברג היה מעורב מאוד בענייני הישוב היהודי בארץ ישראל, ובסוף אותה שנה אף נבחר לתפקיד יושב ראש הנהלת הועד הלאומי. עיסוק נוסף של "הזקן מנהריים" ממש באותם ימים מצביע על כך שחזונו היה רחב יותר ולא התמקד רק בפיתוח חברת החשמל שהקים.

מי שהיה בצעירותו מהפכן רוסי ומאוחר יותר נשבה בחלום הציוני, ראה בהנחלת השפה העברית חשיבות גדולה כחלק ממימוש חזון שיבת העם לארצו. בשפה המתעוררת והמתחדשת עדיין לא היו מילים מתאימות עבור עולם החשמל. המילה "חשמל" עצמה כבר הייתה בשימוש אחרי שנלקחה ממקורות מקראיים וזכתה למשמעות חדשה ומודרנית. אך לפתע החל רוטנברג להקים תחנות כוח בתל אביב, חיפה וטבריה. תחנת נהריים הייתה בבנייה, ורוטנברג ראה חשיבות גבוהה בשימוש במונחים עבריים.

בתחילת 1929 הוא פנה לחיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי שנשא בתפקיד "נשיא ועד הלשון העברית", בבקשה כי הוועד יוציא מילון מונחים לחשמל. רוטנברג אף הודיע כי הוא יממן את ההוצאות שיידרשו לשם כך.

רוב המונחים בתחום החשמל שהיו אז בשימוש הגיעו מרוסית וגרמנית, שפותיהם של אנשי המקצוע שעסקו בכך. בארכיון חברת החשמל שמור מכתב מאת יחיאל בהרב, מזכירו של רוטנברג, לביאליק. במכתב עולה החשש של רוטנברג כי העבודה על המילון תימשך מספר שנים ובינתיים "ישתרשו בין העובדים במקצוע זה מונחים אירעיים ואולי בלתי מתאימים אשר יקשה לעקרם בבוא המילון ולהשליט במקומם את המונחים הנכונים".

נוכח דאגתו, ביקש רוטנברג מביאליק כי עד השלמת המילון "ועד הלשון יטפל בשורה ראשונה באותם המונחים לחשמל ולטלפון הנחוצים לעבודה היום יומית". הוא ביקש כי אותן רשימות מילים יצאו בחוברות שיופצו לשימוש פנימי בקרב עובדי חברת החשמל. במכתב גם מפורט הסדר התשלום עבור מילון החשמל: 10 לירות ארץ-ישראליות (לא"י) ישולמו מיד, 15 לא"י ישולמו להדפסת החוברות ו-25 לא"י ישולמו לפני הדפסת המילון השלם.

לצורך גיבוש רשימת המונחים הוקמה "ועדה למונחי החשמל, טלפון והטלגרף בחיפה". הוועדה הורכבה מאנשי מקצוע מחברת החשמל, הטכניון, מחלקת הדואר והטלגרף וחברת נשר. לאחר מכן הועברה הרשימה ל"ועדה למונחי החשמל שבתל אביב". ועדה זו עברה על המילים החדשות ולאחר שאמרה את דברה, אסיפת כל חברי ועד הלשון הכריעה לגבי מלים שעליהן היו חילוקי דעות בין שתי הוועדות.

ברשימה מילים רבות שהפכו חלק מהשפה העברית ובהן: מצבר, סוללה, כבל, מוליך, הולכה, מוליכות, זרם, פסק, הארקה, אפרכסת, מלחם, נתיך, שפופרת, בידוד, פחת, קיטוב מקלט, מצת ועוד.

מילים אחרות ברשימה לא מצאו אחיזה בשפה. עובדי הכפיים עדיין קוראים למפתח ראצ'ט בשם ראצ'ט, למרות שהוועדה תירגמה את שמו ל"מחגר". Plug תורגם ל"פיקה", מונח שלא התקבע, ומאוחר יותר זכה לתרגום אחר שהפך שגור - "תקע".

ישנן מלים שלפני שמונים שנה התקשו לתרגם, וועד הלשון תיעתק לעברית. בין אותן מילים: "גנרטור" ו"אינדיקטור". הגנרטור נמצא גם היום בשימוש אם כי גם המונח "מחולל" מוכר לרבים ואינדיקטור זכה להיקרא בעברית "מחוון". Relay, שוועד הלשון לפני שמונים שנה השאיר כ"רלי", זכה עם השנים לתרגום שנמצא היום בשימוש תדיר - "ממסר".

עז עזריאלי, איש חברת חשמל וחבר בוועד הטכני של האקדמיה ללשון עברית, מסביר כי בתחילת הדרך העובדים הגיעו ממספר גלי עלייה. "היו עובדים שעלו מרוסיה, גרמניה, רומניה ועוד", אמר, "זה יצר מגדל בבל לשוני בעבודה. לפעמים לאותו מכשיר היו שלושה שמות שונים. היו מקרים שלאותו כלי היו מונחים שונים בצפון ובדרום וכשעובדים נקראו לעבוד ביחד, בזמן סופה גדולה, למשל, כל אחד השתמש במונחים אחרים. היה צורך ליצור שפה אחידה".

בנוסף, מצביע עזריאלי על מונחים בשפות זרות שהיה ברור כי יש לתת להם שם עברי. כך, לדוגמה, המכונה שהידקה את האדמה סביב עמוד חשמל נקראה "טרומבובקה". היה ברור שהשם חייב להשתנות. והמכונה, שכבר לא בשימוש היום, הפכה ל"מהדק".

התקבעות המלים העבריות היא הצלחה מרשימה, אבל כנראה שמה שהיום נראה ברור כל כך, היה מלווה אז במאבקים קשים, והמסמכים בארכיון חברת החשמל ממחישים זאת. ב-1938, לדוגמה, יצאה "פקודה" בתחנת הכוח בתל אביב ובה נדרשו העובדים "להשתמש בינם לבין עצמם בזמן העבודה רק בעברית". הנחייה זו יצאה "נוכח שימוש מופרז בשפות לועזיות בין כתלי המשרד ובמקומות עבודה אחרים".

ניכר כי בתחנת הכוח בתל אביב הקפידו מאוד על הנחלת השפה העברית. במזכר נוסף שיצא בתחנה נכתב כי "לא ייתכן להעסיק בעבודות שטבען מחייב הגשת דוחות בכתב, עובדים שאינם יודעים עברית". נוכח זאת, מנהלי המחלקות הונחו להודיע לעובדיהם "אשר חסרות להם הידיעות הדרושות בשפה העברית" - כי עליהם לרכוש אותן במשך זמן של חצי שנה. למי שהטיל ספק ברצינות ההנחיה, הובהר בסוף המכתב כי בתום ששת החודשים ייערכו בחינות, "והעובדים שלא יעמדו בבחינות אלה, לא יוכלו להמשיך במילוי תפקידם הנוכחי".

המאמצים נשאו פרי, והיום ניתן לראות שמושגים רבים הפכו לשימושיים ויומיומיים. נוכח התפתחות הטכנולוגיה, ממשיכים באקדמיה ללשון העברית לתרגם מונחים חדשים לאורך השנים. "סיבים", למשל, שהיו מונח מענף הכותנה והטקסטיל - משמשים היום גם כ"סיבים אופטיים". אך למרות ניצחון העברית, תמיד ערב שביתה גדולה במשק, התקשורת וחברי הכנסת יתקפו את הוועדים הגדולים ש"שוב שמים את היד על השאלטר".