באוגוסט אשתקד פרץ משבר דיפלומטי בין ערב הסעודית לבין קנדה. בזמן שממשל טראמפ התעלם כמעט בשיטתיות מהפרות זכויות האדם בממלכה, אוטווה, בהנהגת ראש הממשלה הליברלי ג'סטין טרודו, ניסתה להיכנס לתמונה על אף היותה בעלת כלים מוגבלים יותר להענשת משטרים סוררים.
שרת החוץ שלה קראה לריאד לשחרר את פעילי זכויות האדם שעצרה בחודשים האחרונים, במה שנתפס בעיני ריאד כהתערבות בוטה בענינייה הפנימיים. ערב הסעודית גירשה את השגריר הקנדי, הקפיאה את השקעותיה במדינה וסיימה תכנית ממשלתית שבמסגרתה למדו עשרות אלפי סטודנטים סעודים חינוך ורפואה.
התגובה החריפה, וחסרת הפרופורציות בעיני רבים, של ערב הסעודית למתיחת ביקורת עליה הפתיעה את קנדה, אך זו סירבה "לתקן את הטעות שעשתה", כפי שהגדירו זאת בריאד. "זאת לא סוגיה של זכויות אדם, אלא של ביטחון לאומי", הגדיר זאת שר החוץ הסעודי עאדל אל-ג'ובייר.
המתקפה הדיפלומטית על קנדה לא הייתה הדבר הנבון ביותר לעשות בימים שבהם המשקיעים הזרים עוד שוקלים את צעדיהם אחרי גל המעצרים של הנסיכים ואנשי העסקים בנובמבר וכליאתם במלון מפואר בריאד. אבל יורש העצר מוחמד בן סלמאן לא היה מוכן לסבול ביקורת.
במאמר שפרסם בוושינגטון פוסט על המשבר עם קנדה, כתב העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י כי ערב הסעודית אינה יכולה להרשות לעצמה משבר דיפלומטי נוסף. "ערב הסעודית פשוט לא יכולה להרחיק ממנה חלק כלשהו נוסף מהקהילה הבינלאומית בזמן המערכה הצבאית הלא פופולרית בתימן, העימות הלא ישיר שלה עם איראן".
הטור הזה, כמו רבים אחרים שכתב חאשוקג'י על מדיניותו של הנסיך, סימנו אותו כאחד ממתנגדי המשטר והסדר החדש שבהם יש לטפל בדחיפות וללא דיחוי.
ב-2 באוקטובר, בשעה 13:14, נכנס ג'מאל בן ה-59 לקונסוליה הסעודית באיסטנבול בפעם השנייה בתוך כמה ימים. הוא היה אמור להשלים את הליך הגירושים שלו על מנת להתחתן עם ארוסתו הטורקית, שהמתינה לו מחוץ למבנה המוקף חומה. היא לעולם לא תראה אותו שוב.
חאשוקג'י עזב את הממלכה לגלות בארצות הברית עם עלייתו של בן סלמאן כיורשו המיועד של אביו. הוא נודע בזכות ריאיונותיו ומסעותיו עם אוסמה בן לאדן בין 1987 ל-1995, כולל באפגנסיטן שבה הוא כתב על המאבק נגד ברית המועצות שניהלו לוחמי המוג'האדין בתמיכת ארצות הברית, ערב הסעודית ופקיסטן.
בתחילת שנות ה-90 הוא ניסה לפייס בין בן לאדן לבין משפחת המלוכה הסעודית, אולם מנהיג אל-קאעדה נותר בסודאן וסירב להצעת הפשרה. ב-2015 הוא הקים ערוץ לוויין חדש, אל-ערב, מבחריין, בתמיכת אל-ווליד בן טלאל, אותו מיליארדר שיהיה לפנים המוכרות ביותר בגל מעצרי אנשי העסקים מנובמבר 2017. הערוץ החדש הושבת בתוך פחות מ-11 שעות מאז עלייתו לאוויר. הרמז מהשלטון החדש בריאד היה ברור והוא כוון גם לאליטה המסורתית.
"כיום, אזרחי סעודיה לא יכולים להבין עוד את הרציונל שמאחורי גל המעצרים הבלתי-פוסק", כתב חאשוקג'י בטור שפורסם ב-7 באוגוסט. "המעצרים השרירותיים האלו מאלצים רבים לשתוק, ואחרים אפילו עזבו בשקט את המדינה".
בתור מי שעשה זאת בעצמו, הוא ניפק עצה למולדתו. "יש דרך טובה יותר עבור הממלכה להימנע מביקורת המערב. פשוט לשחרר פעילי זכויות אדם, ולחדול מהמעצרים הבלתי-הכרחיים האלו שפגעו בתדמיתה של סעודיה".
"עזבתי את ביתי, את משפחתי ואת עבדותי, ואני משמיע את קולי", כתב חאשוקג'י עוד בספטמבר 2017, כחודשיים לפני גל המעצרים שלא פסח גם על בן טלאל. "לולא עשיתי זאת, הייתי בוגד באלו שנמקים בכלא. אני יכול לדבר בזמן שרבים כל כך לא".
ביממה הראשונה להיעלמותו של חאשוקג'י בתוככי הקונסוליה נרשמה אנדרלמוסיה רבה. הסברה הראשונה הייתה שהוא נעצר, אולי אף הוברח בחזרה לממלכה. "ג'מאל נעצר בקונסוליה הסעודית באיסטנבול", נכתב באתר האישי של חאשוקג'י, ללא פירוט נוסף.
בעיתון שבו הוא כתב במשך שנה על היד הקשה של יורש הצער, העלו חששות דומים. "לא הצלחנו ליצור קשר עם ג'מאל היום ואנחנו מודאגים מאוד לגבי מקום הימצאותו", אמר עורך מדור הדעות בעיתון, אלי לופז. "יהיה זה לא הוגן ומקומם אם הוא נעצר בשל עבודתו כעיתונאי וכפרשן. אנחנו מקווים שהוא בטוח ושנוכל לשמוע ממנו בקרוב".
התגובה הרשמית הראשונה של ארצות הברית הייתה זהירה ולקונית. "ראינו את הדיווחים הללו ואנחנו מחפשים מידע נוסף בשלב זה", הייתה לשון התגובה של מחלקת המדינה.
מעטים ידעו באותו שלב מה התרחש במבנה הקונסוליה באיסטנבול בבוקר ה-2 באוקטובר, והפרטים היו חסרים וסותרים.
למחרת, ריח הביאושים שעלה מהיעלמותו של חאשוקג'י החריף. ארוסתו ומקורבו אמרו כי הוא לא נצפה יוצא מהמתחם שאליו נכנס בשעה 13:14.
ביום רביעי, יומיים אחרי שנכנס בשערי הנציגות של ארצו ולא יצא ממנה, טענה ערב הסעודית כי הוא עזב את המקום זמן קצר לאחר מכן. העובדה שהוא לא נראה במצלמות האבטחה ולא יצר קשר עם ארוסתו, שהמתינה לו מחוץ לקונסוליה מצוידת במספרי קשר של בכירים טורקים למקרה שלא ישוב, סדקה כבר מלכתחילה את הגרסה הסעודית לפרשה. זו עתידה להשתנות שוב, ושוב, ושוב.
"אם זה נכון, היכן הוא? הייתי בבית ולא מצאתי אותו. איפה ג'מאל?", שאלה ארוסתו.
הטורקים התעקשו גם כן שחאשוקג'י לא עזב את הקונסוליה. "אני מקווה שהנושא ייפתר בקלות", אמר יועצו של ארדואן, איברהים קאלין.
גם אחרי זימון השגריר הסעודי בטורקיה לשיחות על הנושא לא חלה התקדמות בפתרון התעלומה, אבל התקווה של מי שלא ידע מה עלה בגורלו של חאשוקג'י הייתה שהוא לכל הפחות בחיים, גם אם במעצר מאונס. "הסוגיה צריכה להיפתר במהירות", הטיח סגן שר החוץ הטורקי, יאבוז סלים קיראן, בשגריר הסעודי.
היחסים בין טורקיה לערב הסעודית היו מתוחים ממילא עוד לפני ההיעלמות של העיתונאי. נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן נעמד לצדה של קטאר, ואף פרס בשטחה כוחות צבא עם תחילת המצור הכלכלי והמדיני של ערב הסעודית ובעלות בריתה ביוני 2017. טורקיה וקטאר היו חלק מהמחנה האסלאמסטי, התומך בתנועות המזוהות עם האחים המוסלמים, בעוד שערב הסעודית החלה לראות בהן אויב של ממש לקיומן של המונרכיות במפרץ והמשטרים הידידותיים להם במזרח התיכון.
באפריל אף לא היסס יורש העצר להגיד שטורקיה היא חלק ממשולש הרשע עם איראן וארגוני הטרור הקיצוניים, אבל ארדואן היה מודע למגבלות הכוח שלו מול "הבייבי של טראמפ". אז ממשלתו החלה להדליף עוד ועוד פרטים מהחקירה לכלי התקשורת, כדי להביך ולמוטט את הגרסה הסעודית פעם אחר פעם.
שלושה ימים אחרי ההיעלמות, ובוושינגטון פוסט עדיין קיוו שחאשוקג'י בחיים. העיתון הדפיס טור ריק במהדורת יום השישי שלו ב-5 באוקטובר תחת הכותרת "קול חסר", ובמאמר המערכת נקרא בן סלמאן לדאוג לביטחונו.
"עליו להבטיח שהוא חופשי ומסוגל לעבוד. הביקורת שלו, שאותה השמיע בשנה החולפת, לבטח הדאיגה את מוחמד בן סלמאן, שעלה לתפקיד יורש העצר בשנה שעברה וניהל קמפיין נרחב להשתקת מתנגדיו בזמן שהוא מנסה להפוך את הממלכה למודרנית. בין אלו שנמצאים בבתי הכלא שלו על התבטאויות פוליטיות הם אנשי דת, בלוגרים, עיתונאים ופעילים. הוא כלא נשים שרצו לממש את זכותן לנהוג, זכות שניתנה אפילו כשהן נענשו".
העיתון בעל העמדות הליברליות התמקד בסיקור הדיכוי בממלכה מאז התחזקותו של בן סלמאן, וההיעלמות של חאשוקג'י רק חיזקה את הקמפיין של עמיתיו לעט נגד הנסיך הצעיר וחסר המעצורים.
תגובתו הראשונה של בן סלמאן לפרשה הייתה יהירה ובטוחה בעצמה, ואולם אנו עדיין לא יודעים בביסוס מוחלט שהוא אכן היה מודע לכל המתרחש במבצע. השורה התחתונה וההגיונית שאליה הגיעו סוכנויות מודיעין בארצות הברית ומדינות שונות - לא ייתכן שהפעולה להשתקת מתנגד שלטון בולט כל כך נעשתה ללא ידיעת מי ששולט למעשה בממלכה בפועל.
"הקונסוליה היא שטח ריבוני, אבל נאפשר להם להיכנס ולחפש מה שהם רוצים", הצהיר יורש העצר. "אין לנו מה להסתיר". אבל הביטחון העצמי המופגן של בן סלמאן נתקל במהירות בדיווחים על כך שחאשוקג'י כבר אינו בין החיים, אחרי שנרצח במבצע מתוכנן היטב של סוכנים סעודים.
ביום שבת, חמישה ימים לתוך ההיעלמות, אמר יאסין אקטאי, אחד מיועציו של ארדואן ומקורב לחאשוקג'י, כי הוא סבור שחברו נרצח בתוך הקונסוליה. הוא זלזל בתגובה הסעודית שלכאורה הציגה את נכונותה של הממלכה לשתף פעולה בחקירה: "הסעודים אומרים שאנחנו יכולים לחקור, אבל הם כמובן נפטרו מהגופה". הוא, ככל הנראה, צדק.
עוד ועוד עדויות החלו להצטבר, והן הציגו תמונה של פעולה מתוכננת היטב, אם כי ייתכן שמטרתה המקורית - להחזיר בכוח את חאשוקג'י לערב הסעודית - השתבשה בדרך והסתיימה ברצח ולא בחטיפה. באופן נוח להפליא, טענו הסעודים כי מצלמות האבטחה שלהם שידרו רק בשידור חי, ולא הקליטו את המתרחש, כך שאין להם תיעוד של חאשוקג'י בתום המקום.
עם זאת, בתמונות ממצלמות האבטחה מחוץ לקונסוליה, שהוסיפו חלקים קריטיים לפאזל, נראה חאשוקג'י נכנס לקונסוליה בשעה 13:14 ולא יוצא ממנה עוד. 15 אזרחים סעודים, חלקם נצפו לצדו של יורש העצר במסעותיו בעולם, הגיעו לקונסוליה באותו היום ותועדו גם הם במצלמות האבטחה שמחוץ לקונסוליה. אלו שבתוכה, באורח פלא, לא עבדו באותו היום, לטענת הסעודים.
כשברקע ביטולים המוניים של השתתפות בכנס כלכלי חשוב בריאד, הסכימה הממלכה באופן מוצהר לשתף פעולה בחקירה עם הרשויות הטורקיות. ב-12 באוקטובר, עשרה ימים אחרי ההיעלמות של חאשוקג'י, הגיעה משלחת סעודית לאיסטנבול, ברם הניסיון של ריאד לקנות זמן ולהוריד את החקירה מעל סדר היום העולמי לא צלח. באותו היום, פורסם בוושינגטון פוסט כי לחוקרים הטורקים יש קלטות שתיעדו את הרצח של חאשוקג'י ואת ביתור גופתו. זו, נכון לכתיבת שורות אלו, מעולם לא נמצאה.
למחרת, גבר הלחץ על ערב הסעודית גם מכיוונה של ארצות הברית, שתגובתה לפרשה הייתה מכרעת, אבל לא כפי שקיוו מתנגדיו של בן סלמאן. ההתבטאות הראשונה של טראמפ הייתה תקיפה וכללה איומים בענישה חמורה של ערב הסעודית, אבל היא הכילה בתוכה את ההסתייגות שתשמש את הממשל בעתיד הקרוב.
"אנחנו נרד לשורש העניין ויהיה עונש חמור", הבטיח נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בריאיון לתכנית "60 דקות". עם זאת, הוא ציין שהסעודים מכחישים את מעורבותם וגם לא הביע נכונות לעצור את מכירות כלי הנשק לריאד חרף השימוש שנעשה בהם במלחמה בתימן. טראמפ נימק את חשיבות הנושא "לאור העובדה שהאדם הזה היה עיתונאי", חרף מתקפותיו הרבות נגד כלי ואנשי תקשורת בארצו שלו, שאת חלקם כינה "אויבי העם".
סימנים ראשונים לפניית הפרסה הראשונה מיני רבות של ערב הסעודית בנרטיב של היעלמות חאשוקג'י הופיעו בדיווח בניו יורק טיימס ב-15 באוקטובר. הארמון, כך נטען, מנסח הצהרה שתטיל את האשמה על גורמים סוררים בתוך שירותי המודיעין הסעודיים הכפופים ליורש העצר, שפעלו לכאורה בניגוד להוראות שניתנו להם - לחקור את חאשוקג'י או להחזירו לממלכה בחיים.
על הגרסה הזו, שקשה היה להאמין בה לאור השליטה האבסולוטית של בן סלמאן על שירותי המודיעין והצבת אנשיו הנאמנים ביותר בעמדות מפתח, קפץ טראמפ כמוצא שלל רב. אם אכן מדובר במבצע שהסתבך, הגם שממילא מדובר במבצע נועז ומפר את החוק הבינלאומי בהיותו מתקיים על אדמה זרה נגד עיתונאי שקיבל מעמד של תושב קבע בארצות הברית, אפשר לחלץ את בן סלמאן מהתסבוכת.
הגנרל אחמד אל-עסירי עלה לגדולה במקביל להתחזקות כוחו של בן סלמאן. עם תחילת המלחמה בתימן במרץ 2015, הוא מונה לדובר כוחות הקואליציה הערבית ודברר את ההתפתחויות בשדה הקרב. ב"הצהרת מאי", כפי שמכונה הכרזתו מאותו חודש, הוא אמר כי ערים שבשליטת החות'ים הן מטרות צבאיות וגונה על ידי ארגוני זכויות אדם.
עם השתרכות הקרבות וההתבוססות באדמת הטרשים התימנית, הוא הוחלף ב-2017 ועבר לתפקיד של יועץ עבור בן סלמאן וקודם במהרה לסגן ראש נשיאות המודיעין הכללית, שירות המודיעין המרכזי של הממלכה. הוא נחשב לאחד מהאנשים הקרובים ביותר לנסיך.
שמו של אל-עסירי עלה גם בחקירה של התובע המיוחד רוברט מולר, אחרי שהוא קיים סדרת פגישות סודיות עם בכירי הקמפיין של טראמפ לפני השבעתו לנשיא. בין היתר הוא נועד עם מייקל פלין, הגנרל השנוי במחלוקת שישמש לזמן קצר היועץ לביטחון לאומי בטרם יפוטר בשל שקריו על קשריו עם רוסיה. על הפרק היה הנושא הרגיש והנפיץ, שינוי המשטר באיראן. שניהם לא יישארו די זמן בתפקידיהם כדי לקדם את התכנית.
ההחלטה להדיח אותו ב-19 באוקטובר, יותר משבועיים אחרי רצח חאשוקג'י, הייתה לכאורה תוצאה של תכנית למצוא שעיר לעזאזל בפרשה ולסיים אותה במהרה.
למחרת, ביום שבת, אחרי 18 ימים של הכחשות ותחת מכבש לחצים כבד, הודתה הממלכה לראשונה שחאשוקג'י כבר אינו בין החיים, אולם הגרסה שלה להשתלשלות האירועים לא נשמעה אמינה במיוחד. בהודעה מיוחדת ששודרה בערוץ הממלכתי נטען כי העיתונאי מת מחנק בתגרה שפרצה בעת ש-15 נציגים סעודים שוחחו עמו בתוך הקונסוליה, ואלו ניסו לטייח את מה שקרה. עם זאת, ריאד לא גיבתה את הטענות הללו בראיות ולא ציינה מה עלה בגורל הגופה, שלפי המתדרכים הטורקים עלומי השם בותרה ונעלמה.
בנוסף לכך, הוכרז על הדחתם של גורמים בכירים, אחד מהם היה סעוד אל-קחטאני, מקורב אחרי של יורש העצר. 18 חשודים נעצרו, מבלי שזהותם פורטה, וכן נמסר על שינוי מבנה בתוך שירותי המודיעין שכביכול פעלו בניגוד להוראות שניתנו להם. על כל אלו הופקד בן סלמאן.
בעוד שטראמפ המשנה את עמדותיו חדשות לבקרים ציין כי הוא נוטה לקבל את ההסבר החדש, הוא הדגיש שארצות הברית טרם השלימה את החקירה שלה. לעומתו, מדינות מערביות אחרות שבתחילה חיבקו את בן סלמאן והתעלמו מהפרות זכויות האדם והדיכוי שקדמו לרצח חאשוקג'י, דרשו תשובות יותר מניחות את הדעת. אליהן הצטרפו חברי קונגרס, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, שהזדעזעו ממה שעוללו הסעודים לעיתונאי שקיבל במה ובית בארצות הברית.
"לומר שאני סקפטי לגבי הנרטיב הסעודי החדש לגבי חאשוקג'י זה אנדרסטייטמנט", אמר הסנאטור הרפבוליקני לינדזי גרהאם. גרהאם, שבתחילת כהונתו של טראמפ היה אחד ממבקריו הבולטים ובהמשך נעמד לצדו, היה בעל השפעה לא מבוטלת על הנשיא בכל הנוגע למדיניות החוץ שלו. לסנאטור מקרוליינה הדרומית היה חלק לא מבוטל בשכנוע טראמפ שלא לסגת במהירות ובחד-צדדיות מסוריה בהמשך אותה שנה.
אם ערב הסעודית סברה שגרסת קרב האגרופים שכנעה את המערב ואת טורקיה - לבעלות בריתה הערביות והלא מערביות הרצח לא שינה במיוחד - התחוור לה מהר מאוד שהיא שגתה. למחרת ההודאה במותו של חאשוקג'י, פרסמו בריטניה, צרפת וגרמניה הצהרה משותפת שבה דרשו חקירה יסודית ומעמיקה של הרצח ואמרו כי יש צורך "בהבהרה דחופה של השתלשלות האירועים, מעבר להיפותזה שעלתה בחקירה הסעודית עד כה, שאותה צריך לגבות על ידי עובדות כדי שהיא תהיה אמינה". בתרגום השפה הדיפלומטית המכובסת, דחו שלוש המדינות האירופיות החזקות ביותר את ניסיון הטיוח הסעודי.
השינויים בעלילה לא איחרו לבוא כבר יום לאחר ההודאה המקורית. גורם סעודי שתדרך כלי תקשורת זרים אמר כי הצוות שמנה 15 אזרחים סעודים איים על העיתונאי כי הוא יסומם וייחטף, ואז חנק אותו למוות כשהוא התנגד. אחד מהם לבש את בגדיו של העיתונאי כדי להטעות את כולם במצג שווא שלפיו חאשוקג'י עזב את הקונסוליה בעודו בחיים. הגופה, גרס אותו גורם, גולגלה בשטיח וניתנה ל"משתף פעולה" מקומי שאמור היה לטפל בה. על האפשרות שגופתו בותרה, אמר כי תוצאות החקירה הראשונית לא מצביעות על כך. את האחריות על המידע הסותר הוא טפל על "מידע פנימי כוזב שדווח" בעת ההצהרה המקורית.
למרות החורים וחוסר העקביות בהסברים הסעודים, הם חשפו בלי שרצו את קיומה של תכנית נרחבת להשתקת מתנגדי משטר מחוץ לערב הסעודית. לא ברור אם התשובה לשאלה אם היה תכנון מוקדם של הרצח או שהפעולה אכן השתבשה תיוודע אי-פעם, אבל גם בריאד כבר לא הצליחו להסתיר את סלידתו של בן סלמאן מחופש הביטוי שאינה יודעת גבולות.
הטורקים, שהדליפו את קיומה של קלטת אודיו המתעדת את רגעי הזוועה של הרצח, המשיכו לדחוף את ערב הסעודית אל הפינה. פרט לעובדה שחאשוקג'י היה מקורב לארדואן ולאנשיו בעצמם, נשיא טורקיה זיהה הזדמנות בפרשה כדי למנף את האינטרסים שלו מול ארצות הברית ולהחליש את מעמדה האזורי של ערב הסעודית.
"מדוע הגופה שלו עוד לא נמצאה?", שאל ארדואן בנאום שנשא בפרלמנט ב-23 באוקטובר, אחרי כמעט שלושה שבועות שבהם שמר על פרופיל נמוך. הוא נתן לגורמים מממשלתו להדליף פרטים מהחקירה, ואלו הצביעו על האפשרות הסבירה שאיבריו הקצוצים של חאשוקג'י נמחו מעל פני האדמה.
תחקיר של רשת אל-ג'זירה הקטארית, המקורבת לטורקיה ועוינת את ערב הסעודית, העלה כי גופתו המבותרת של חאשוקג'י ככל הנראה נשרפה בתנור גדול בביתו של הקונסול הסעודי, הסמוך למבנה הקונסוליה. הגרוטסקיות שבסיפור כללה גם הזמנת כמות גדולה של בשר, שבושלה באותו זמן כדי לטשטש את הראיות.
באותו יום שבו נשא ארדואן את נאומו בפרלמנט, יצא הארמון הסעודי במבצע יחסי ציבור. המלך ובנו נפגשו עם בנו ואחיו של חאשוקג'י ו"הביעו את תנחומיהם" במפגש מצולם. היה זה מפגן ציני שממנו לא יכלו להימנע בני המשפחה שהיו בעצמם תחת הגבלות של הרשויות.
עוד באותו היום הבטיחה הממשלה הסעודית כי מי שאחראי לרצח העיתונאי ישלם את המחיר, ובן סלמאן הגיח בוועידה הכלכלית בריאד, שהייתה אמורה להיות היהלום שבכתר ברפורמה הכלכלית של הנסיך. הוא אמנם זכה לתשואות מהקהל, תפס מקום לצדו של עבדאללה מלך ירדן, אולם הוא לא דיבר בכנס שכונה "דאבוס של המדבר" והיה אמור למשוך השקעות זרות.
חברות בינלאומיות רבות ונציגים זרים רבים החרימו את הוועידה והנזק מהרצח של העיתונאי הורגש היטב בהעדרותם של מנהיגים וגורמים רמי-דרג אחרים. ובכל זאת, יותר מ-3,000 אנשים השתתפו בוועידה ונהנו ממיץ קיווי בלובי המפואר של ריץ-קרלטון, החליפו כרטיסי ביקור ודנו בעסקות פוטנציאליות.
למחרת, בהמשך הכנס, כבר פצה בן סלמאן את פיו ונגע לראשונה בפרשת הרצח. "זהו פשע מרושע שלא ניתן להצדיק", אמר יורש העצר בפני הנוכחים שהצטופפו בשקט באודיטריום שבו נשאל הנסיך שאלות על ידי מגיש מקומי.
כששמו של חאשוקג'י הוזכר לראשונה, השתררה דממה. בטון מפויס הוא הבטיח לעבוד יחד עם טורקיה, שמנהיגה רמז לאחריותו ברצח, "כדי להשיג תוצאות" ואמר כי זאת "תקרית המכאיבה לכל הסעודים". הרצח, טען בן סלמאן, "לא יצליח לפלג בינינו כל עוד יש מלך ששמו סלמאן ויורש עצר ששמו מוחמד בן סלמאן, ונשיא בטורקיה ששמו ארדואן. הצדק ינצח".
הניסיון לשדר עסקים כרגיל לא עצר את הכרסום במעמדו הבינלאומי של בן סלמאן. אחרי שכבר טראמפ, מגנו הגדול ביותר, לא פסל את האפשרות שידידו מריאד אחראי לרצח ותיאר את ההסברים הסעודיים כ"טיוח הגרוע ביותר אי-פעם", נדמה היה שיורש העצר מתקרב לנקודת שבירה.
בוושינגטון, קיבל טראמפ תדרוך מראשת ה-CIA ג'ינה הספל שהאזינה בטורקיה לקלטות שתיעדו את הרצח. תוכנן מעולם לא פורסם באופן רשמי, אבל לפי הקטעים שהגיעו לכלי התקשורת היו חברי יחידת החיסול הסעודית רשלנים או תמימים לגבי יכולתם לשוחח בחופשיות על ביתור גופתו של עיתונאי בולט. הטורקים מעולם לא גילו כיצד הגיעו לידיהן אותן קלטות, אבל הסעודים לא היו בעמדה לבקש. לא היו בהקלטות אלו הוכחות חותכות להוראה כלשהי שניתה על ידי בן סלמאן, אבל מתמלילי השיחות של הסוכנים הסעודים התבהרה התמונה, מבלי שנמצא האקדח המעשן.
בינתיים, עשתה הממלכה מחווה קטנה כשהסכימה לאפשר לסלאח חאשוקג'י לעזוב ולהגר לארצות הברית. הוא היה תחת מעקב רק בשל הביקורת של אביו, אך ערב הסעודית רצתה לפייס את ממשל טראמפ. אם הוא יצטרף למגמה של כמה מדינות אירופיות להשעות את מכירת כלי הנשק עד להשלמת החקירה והעמדת האשמים לדין, תהיה ריאד בצרה צרורה. ללא הנשק והכסף מאמריקה, הבוץ התימני יהיה עמוק עוד יותר.
"הם ישקיעו את הכסף ברוסיה או בסין"
מי שהתייצבה לצד ערב הסעודית מההתחלה הייתה רוסיה. הקרמלין, שיודע דבר או שניים על רצח עיתונאים ומתנגדי משטר, שמר על יחסים טובים עם הממלכה במקביל לקשריו עם איראן. בן סלמאן היה אורחו של ולדימיר פוטין במשחק הפתיחה של המונדיאל, כשהנבחרת הרוסית הלמה ביריבתה הסעודית עם ארבעה שערים. פוטין הוא לא המנהיג שיוותר על הזדמנות לתקוע יתד במדינה בעלת חשיבות אסטרטגית כמו זו של רוסיה.
"לאף אחד לא צריכות להיות סיבות שלא להאמין להם", אמרו בביטחון רב בקרמלין.
ההיתכנות שרוסיה תגדיל את השפעתה על אחת מבעלות הברית הוותיקות ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון הדירה שינה מעיני ממשל טראמפ. הלאומנות הסעודית שטיפח בן סלמאן חיזקה את רצונה של ערב הסעודית שלא להיות תלויה באף אחד פרט לעצמה, ואם ארצות הברית רוצה להרחיק את עצמה ממנה בשל סוגיות של זכויות אדם, יש די והותר מעצמות שיהיו מוכנות לחבק אותה במקומה.
החתימה על עסקת הנשק עם ערב הסעודית בעת ביקורו הראשון בממלכה, ששוויה הוערך ב-110 מיליארד דולר, ספגה כבר אז ביקורת רבה על ממשיותה ותוכנה. היו שאמרו כי המספרים נופחו, וכי שוויה של העסקה נמוך בהרבה. אף על פי כן, אחת מאבני היסוד במדיניות של טראמפ היא חיזוק תעשיית הנשק האמריקנית דרך עסקאות גדולות עם בעלות בריתה, לצד מהלכים לסיכול עסקאות שלהן עם מדינות יריבות.
"אתם יודעים מה הולכים לעשות? הם הולכים לקחת את הכסף הזה ולהשקיע אותו ברוסיה או בסין או בכל מקום אחר. אני חושב שיש דרכים אחרות", הסביר הנשיא את עמדתו הבסיסית עוד ב-10 באוקטובר, כשבוע אחרי הרצח. הסתייגותו מהענשת הסעודים תחלץ בסופו של דבר את בן סלמאן ממלתעות הקהילה הבינלאומית.
ב-31 באוקטובר רעשו כלי התקשורת העולמיים עם הדיווחים על שובו של הנסיך אחמד אל ערב הסעודית. אחיו של סלמאן, האחרון שנותר בחיים מקרב אחיו המלאים, חי כמה חודשים בלונדון במעין גלות כפויה על שביקר את המדיניות הנוכחית, ואזר אומץ לשוב לארצו לאור התמקדות הזרקורים במעלליו של אחיינו הצעיר. הוא הוזכר כמי שעשוי להחליף את בן סלמאן על מנת להשיב את היציבות לממלכה, וכמה דיוחים אף גרסו שמועצת הנאמנות תתכנס לראשונה מאז 2012.
המועצה, שאמורה לבחור את המלך ואת יורש העצר, חדלה מלתפקד מאז שסלמאן היה ליורש העצר ב-2012. תיאורטית, היא אמורה לרסן את המלך במעין מערכת של איזונים ובלמים מקומית, ומתנגדיו של בן סלמאן קיוו כי דרכה ישונה סדר הירושה.
ההערכות היו שמדינות אירופה, שנקטו קו קשה יותר נגד בן סלמאן בהשוואה לטראמפ, תומכות באחמד, אולם הממשל האמריקני לא העביר את תמיכתו מהבן המועדף. גרסאות אחרות סברו כי סלמאן עצמו הוא זה המבקש לצופף את השורות בזמנים קשים אלו. טוב לו אחיו קרוב לבית, מאשר בלונדון, שם הוא מתח ביקורת על המלחמה בתימן.
המלחמה הנשכחת, שתפסה מעט מאוד כותרות בעולם ביחס לחומרת האסון ההומניטרי שהתחולל בה, קיבלה תהודה אחרי הרצח של חאשוקג'י. ממשל טראמפ קיווה שיוכל לגבש הפסקת אש בין הקואליציה הסעודית לבין המורדים החות'ים בימים שבהם הממלכה הייתה עם הגב לקיר. הצדדים אכן חידשו את שיחות השלום בתיווך האו"ם בשבדיה והגיעו להסכם על פירוז עיר הנמל האסטרטגית חודיידה, צינור החמצן המרכזי למדינה מוכת הרעב. זו הייתה התפשרות של הסעודים, אולם היא לא תחזיק מעמד למשך זמן רב.
בין אם תכנן לחטוף אותו בחזרה לממלכה או אכן להיפטר ממנו סופית, בן סלמאן ככל הנראה לא אמד נכון את התגובה העולמית לרצח של חאשוקג'י. ההכחשות הבוטות בתחילת הפרשה והטענות שלפיהן העיתונאי בכלל בחיים הפגינו זלזול וביטחון עצמי מופרז של הנסיך הצעיר.
ב-1 בנובמבר פרסמו וושינגטון פוסט וניו יורק טיימס, שהובילו את הדיווחים על הפרשה, שיחת טלפון מתוחה שקיים בן סלמאן עם שניים מבכירי ממשל טראמפ, עוד לפני ההודאה הסעודית במותו של חאשוקג'י. בן סלמאן, נאמר, תיאר את העיתונאי כ"אסלאמיסט מסוכן", הווה אומר תומך בתנועת ה"אחים המוסלמים", בפניהם של חתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, ויועצו לביטחון לאומי, ג'ון בולטון. יורש העצר הסעודי דחק בהם לשמר את הברית אמריקנית-סעודית, אם כי בולטון, לפי הנאמר, לא הסכים עם התיאור שנתן בן סלמאן למתנגדו המנוח.
בחלוף החודש הראשון לרצח, הלכה והתחזקה ההערכה שהגופה של חאשוקג'י לא תימצא. חיפושים של המשטרה הטורקית אחרי גופה, או שרידיה, באזורים מיוערים שבהם ביקר הצוות הסעודי בימים שקדמו לרצח העלו חרס. באנקרה הגיעו למסקנה שלא יימצא לה זכר.
יאסין אקטאי, אחד מיועציו של הנשיא ארדואן ומידידיו של חאשוקג'י, אמר כי הגופה הומסה אחרי שבותרה, על מנת להעלים את הראיות לעד, "הסיבה שהם חתכו את הגופה היא כי כך קל יותר להמיס אותה. הם רצו להבטיח שלא יישאר סימן מהגופה", הוא אמר לעיתון הורייט. "להרוג אדם חף מפשע זה פשע אחד, אבל האופן שבו טופלה הגופה זה פשע אחר וחוסר כבוד".
נראה שהסעודים היו כל כך לחוצים, עד שהם היו מוכנים להמשיך ולבצע מעשים פליליים על אדמת טורקיה אחרי הרצח. גורמים טורקיים אמרו כי ריאד שלחה משלחת שמשימתה הייתה למחוק את הראיות הרבות שנותרו בקונסוליה, במשך חמישה ימים רצופים - מ-12 ועד 17 באוקטובר. היא כללה את הכימאי אחמד עבד אל-עזיז אל-ג'נובי ואת מומחה הרעלים חאלד יחיא א-זהארן.
הקשר הישראלי
הסעודים, שבהודאה הראשונה שלהם טענו כי הגופה של חאשוקג'י הועברה ל"משתף פעולה מקומי", חזרו בהם גם במקרה זה, אחרי שיחות שקיים התובע הכללי הסעודי סעוד אל-מוג'ב עם התובע של איסטנבול. היה זה חור נוסף בעלילה שלהם, שאותו הם כבר לא ניסו לכסות ולהעניק חלופה למקום הימצאה של הגופה. קשה היה לקחת איזה מההסברים שלהם ברצינות, אולם מי שנרתם באופן מפתיע - על פניו - לטובתו של בן סלמאן היה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
בעוד שהדעת חייבה לגנות את הרצח "המזוויע" של חאשוקג'י, כלשונו, הדגיש נתניהו את הצורך "לשמור על יציבות הממלכה". אלו נימוקים האופיינים לבעלי בריתה המסורתיים של ערב הסעודית, ופחות למדינת ישראל הנעדרת יחסים רשמיים עם הממלכה או עם מרבית מדינות ערב. אבל מאחורי הקלעים, לשתי המדינות יש אויבת משותפת.
בעת ביקור מדיני בבולגריה, שהתקיים ימים אחרי חשיפת תכנית להתנקשות במתנגדי משטר איראנים בדנמרק בעזרת מידע של המוסד, אמר נתניהו על הרצח כי "מה שאירע היה נוראי ויש לטפל בכך באופן הראוי, אך הבעיה הגדולה יותר היא מצד איראן ועלינו לוודא שאיראן לא תמשיך בפעילויות העוינות כפי שהיא עושה בשבועות האחרונים באירופה. יש למצוא דרך להשיג את שני היעדים".
תחת בן סלמאן, התרחבו המגעים החשאיים בין ריאד לירושלים למרות הקיפאון המוחלט בשיחות השלום בן ישראל לפלסטינים. יוזמת השלום הערבית מ-2003, שאותה גיבשה ערב הסעודית עצמה, קשרה את הנורמליזציה של העולם הערבי עם מדינת היהודים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובסיום הכיבוש. לא עוד.
יורש העצר, בתמיכת ממשל טראמפ וקושנר ידידו בפרט, אפילו הסכים שהמדינה הפלסטינית העתידית, אם בכלל תקום, תסתפק באבו דיס, הסמוכה לירושלים, כבירתה ולא שלל את החזון של "עסקת המאה" שזנח למעשה את רעיון שתי המדינות. הלך הרוח הזה סימל את צורת מחשבתו של מי שהנהיג את הדור הצעיר בממלכה, ונאלץ להאט את הקצב של השינויים המסחררים במדיניות הוותיקה של סעודיה בעקבות הפרשה.
עסירי, הגנרל שהודח לאחר רצח חאשוקג'י, היה אחד מאנשי הקשר של בן סלמאן למגעים עם ישראל. לפי כתבה בניו יורק טיימס מ-11 בנובמבר, הוא נועד עם אנשי עסקים שונים כדי לדון בתכניות לפגיעה בכלכלה האיראנית ובהתנקשויות בבכירים איראנים, כולל במפקד "כוח קודס" במשמרות המהפכה, גנרל קאסם סולימאני.
לא ברור עד כמה רחוק הגיעו המעורבים בדבר - אחד מהם היה איש העסקים הישראלי ג'ואל זמל - משום שעורך דינו ושל איש העסקים המפוקפק ג'ורג' נאדר הזהיר אותם מלהסכים להצעה, ברם היא יכולה ללמד את הרצון של הסעודים להתקרב לישראל באותן השנים.
עסירי היה זה שהרכיב את הצוות שכלל סוכני מודיעין ואנשי כוחות הביטחון. הם היו אמורים לשכנע את חאשוקג'י לחזור, לכאורה על פי הוראת שעה שבמסגרתה מותר לפעול לשכנוע מתנגדי משטר בדרכי שלום מבלי לבקש אישור ישיר של ההנגה. הוא עבד יחד עם סעוד אל-קחטאני, יועץ קרוב נוסף של בן סלמאן, שפיקח על המבצע מרחוק, דרך הסקייפ.
"מה אתם הולכים לעשות לי? לחטוף אותי"
לפי התכנית המקורית, שהציגו גורמים סעודיים בימים שאחרי הרצח, הצוות היה אמור להחזיק את חאשוקג'י בבית בטוח מחוץ לאיסטנבול, למשך "תקופה", ולשחררו אם הוא יסרב בסופו של דבר. הם לא הסבירו כיצד הוא היה אמור להשתכנע לשוב למולדתו שממנה נמלט, אך אפשר לשער שהאמצעים שהם היו אמורים לנקוט לא היו נעימים במיוחד.
אותה תכנית, אם אכן הייתה כזו, השתבשה מתחילתה, לכאורה משום שהסוכנים לא עקבו אחרי ההוראות ופירשו אותן כראות עיניהם. חאשוקג'י נלקח ללשכת הקונסול, שם המתין לו מאהר אל-מטרב ושוחח עמו על חזרה לערב הסעודית. העיתונאי דחה את ההצעה ואמר כי מישהו ממתין לו מחוץ לקונסוליה, והזהיר כי אותו אדם, שהיה ארוסתו, יצור קשר עם הרשויות אם הוא לא יצא מהמתחם בתוך שעה.
על פי הגרסה הרשמית של הממלכה, שבאופן לא מפתיע מוציאה את בן סלמאן ללא רבב וללא קשר לרצח, חאשוקג'י הטיח באל-מטרב שהוא מפר את הנורמות הדיפלומטיות. "מה אתם הולכים לעשות לי? לחטוף אותי". אל-מטרב, שנצפה בפמליית בן סלמאן בעת ביקורו בוושינגטון ובאירופה חודשים קודם לכן, השיב לו: "כן, אנחנו נסמם אותך ונחטוף אותך".
כאן חלה התפנית, כשאל-מוטרב חרג מגבולות הגזרה שהוצבו לו ואיים על חאשוקג'י, שבתורו הרים את קולו, וגרם לבהלה בקרב חברי הצוות. הם החלו לרתק אותו, לחנוק אותו ולחסום את פיו - עד שהוא מת. גלגול הגופה בשטיח לא מתיישב עם הדיווחים הטורקיים, המתבססים על הקלטות חשאיות של מה שהתרחש באותן דקות דרמטיות ומבעיתות. יום אחד, יודעים גם בריאד, הן עלולות להתפרסם.
קשה היה לקבל את הגרסה הסעודית, גם כשזו כבר הודתה שהייתה תכנית חשאית שנועדה להשתיק, כך או אחרת, מתנגד משטר. אם אכן רצו בריאד רק לשכנע את העיתונאי לחזור בריא ושלם, מדוע היה צורך בצוות סוכנים כה גדול, שכלל רופא המומחה בניתוח גופות?
בינתיים, בריאד, בזמן התנהלות המבצע, היה מי שצפה בו בשידור חי. היה זה אותו אל-קחטאני, יד ימינו של בן סלמאן, שפעם אמר כי הוא לא עושה דבר ללא אישור וידיעת הבוס שלו. דרך הסקייפ, הוא הטיח קללות בחאשוקג'י, שהחזיר לו מטח משלו, לפי מקורות ערביים וטורקיים, שצצו עם סתירות לגרסה הסעודית שוב ושב.
"הביאו לי את ראשו של הכלב", אמר קחטאני בשלב מסוים לאנשיו, כשהורה להם להיפטר מהעיתונאי הסורר. לא ברור אם הוא צפה במבצע הברוטלי לכל אורכו, אך ההודעה שמסרו בארמון על הדחתו הפכה אותו רשמית לשעיר לעזאזל אחרי שהוביל קמפיינים ברשתות החברתיות נגד יריביה של ערב הסעודית ומבקריו של הבוס. הוא אף ניהל קבוצת ווטסאפ עם עיתונאים שבה ניתנו להם הנחיות על אופן הסיקור הרצוי.
קחטאני, שהיה מבוגר מבן סלמאן בכשבע שנים, כונה על ידי יריביו כ"סטיב באנון" הסעודי, בשל עיוות המידע שהופיע בכלי התקשורת ופועלו מאחורי הקלעים. כמו היועץ האמריקני, אותה שיחת סקייפ הגיעה לידי המודיעין הטורקי ולשולחנו של נשיא טורקיה. לא ברור מדוע היא לא פורסמה בדרך כזו או אחרת, אולם ייתכן שאנקרה לא רצתה לגלות את אמצעי המעקב שלה אחרי נציגות זרה בשטחה.
על כל פנים, ארדואן ניצל כל במה אפשרית שניתנה לו כדי ללחוץ על ערב הסעודית. הוא קיבל את הכבוד לכתוב מאמר דעה עבור וושינגטון פוסט, על אף שהוא עצמו לחם בחופש העיתונות מול מבקריו מבית ומחוצה לו, והעיתון ספג לא מעט ביקורת על כך. במאמר תקיף, הוא רמז לזהות מי שהוא סבור שאחראי לרצח מבלי לנקוב בשמו המפורש.
הוא אמר כי ההוראה להתנקש בחייו של העיתונאי הגיעה מ"הדרגים הגבוהים ביותר" בריאד, אבל הדגיש כי הוא לא סבור שהמלך אחראי, מה שמשאיר מעט מאוד שחקנים אפשריים. ארדואן כתב כי "עלינו לגלות את זהותם של המושכים בחוטים מאחורי הרצח של חאשוקג'י, אנחנו נהפוך כל אבן כדי לשפוך אור על כל המקרה הזה. אנחנו המומים ועצובים מהמאמצים של גורמים סעודיים מסוימים לטייח את הרצח המתוכנן מראש של חאשוקג'י, מאשר לשרת את הצדק, כפי שדורשת הידידות שלנו".
"מזימה נגד ערב הסעודית"
על אף השמועות על ריסון כוחו של בנו, בשטח לא ניכר כי המלך הקשיש מתכוון לזנוח את בנו המועדף. השניים יצאו לסיורים מתוקשרים היטב, שקודמו בהתלהבות על ידי כלי התקשורת המגויסים לעילא, שלא הזכירו במאומה את הסיקור השלילי של הנסיך הצעיר בכלי תקשורת מערביים וערביים המזוהים עם הציר טורקי-קטארי. הם ציירו את הפרשה כ"מזימה נגד ערב הסעודית" ומנהיגיה, ואיש מהפרשנים או מהמגישים לא העז להעלות בדל של ספק לגבי כשירותו של בן סלמאן לרשת את התואר מגן המקומות הקדושים ביום שבו אביו ילך מהעולם.
אם התחוללו מאבקים פנימיים בארמון, הם לא נגלו אל העין. עם הגעתם של סלמאן ושל מוחמד לסיור במחוז קאסם שבמרכז הממלכה, הם זכו לקבלת פנים מלכותית וחגיגית. בצדי הכבישים התנוססו דגלי הלאום הירוקים של סעודיה לצד תמונותיהם של המלך ושל יורש העצר. את פניהם קיבלו אנשי ממשל וצבא בכירים, וילדים חילקו פרחים. המלך פיזר הבטחות להשקעות כלכליות גדולות במחוז השמרני והעניק חנינה לאסירים, אבל לקרקס התקשורתי הייתה מטרה חשובה יותר, לאשש את יציבות שלטונו והמשכיות משפחתו.
אילו רצה סלמאן, בהנחה שהוא אכן פעל עצמאית ולא בהכוונת בנו הבכור, להחליף את יורשו הוא ככל הנראה לא היה מפקיד בידיו את האחריות להפוך על פניהן את סוכנויות המודיעין בעקבות הרצח של חאשוקג'י. דווקא הסמכתו של בן סלמאן מי שממונה על חקירת הפשע שלפי כל הסימנים הוא תכנן או לכל הפחות היה מעורב, הראתה כי מעמדו בעיני אביו איתן. זה הצטרף לצעדים נוספים שנקט להרגעת השטח, אחרי שכבר הורה על חידוש המענקים השנתיים לכל עובדי הממשל מתחילת השנה הבאה, שהושעו במסגרת מדיניות הצנע שנכפתה על הממלכה בעקבות מחירי הנפט הנמוכים ב-2016.
במסגרת המאמצים להפגין את אחדות השורות בארמון רווי הסערות מהשנים האחרונות, שוחררו בשקט נסיכים נוספים שעלו בחכה של בן סלמאן במסגרת גל הטיהורים בנובמבר 2017. במקביל לתחילת הביקור במחוז קאסים, נראה לראשונה זה תקופה ארוכה הנסיך עבד אל-עזיז בן פהד, בנו של המלך פהד, יחד עם אחיו ואחיותיו. כמו במקרה של אחרים רבים, הרשויות הסעודיות מעולם לא הודיעו רשמית על מעצרו ולא היה ברור אם הוא שוחרר לחלוטין דרך הסדר כספי כלשהו או שמא הייתה זו הצגה למצלמות.
כמה ימים קודם לכן, אחיין נוסף של המלך סלמאן הגיח מהאפלה, אחיו של אל-ווליד בן טלאל, שנעצר אחרי שמתח ביקורת על גל המעצרים שסחף גם את אל-ווליד אל הכלא המפואר בריץ קרלטון ריאד, נראה לצד מיטת אביו החולה. אל-ווליד, הפנים המוכרות ביותר באותם טיהורים מטלטלים, התייצב לימינו של בן דודו בריאיון לערוץ פוקס ניוז, המועדף על נשיא ארצות הברית. מה שנאמר שם מגיע לאוזניו בצורה הטובה ביותר, כשדברי הפרשנים המעריצים אותו התגלו במקרים רבים כבעלי השפעה לא פחותה, אם לא גדולה יותר, מאשר אלו של יועציו ושל בכירי הממסד האמריקני.
"אני מאמין שיורש העצר הסעודי ינוקה ויזוכה ב-100%", אמר בריאיון המיליארדר, שהשיל ממשקלו, ומכיסו, בעת חודשי המעצר שלו. כשנשאל לגבי התקופה הזו, השמיע איש העסקים טון מפויס ביחס לבן דודו: "זה נסלח ונשכח".