פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הרצח המחריד ביער וגופת החברה בסיני: התעלומה שלא פוענחה

      צילום: אתר רשמי

      לפני יותר מ-30 שנה נרצחו שתי חברות, ועד היום לא ידועה זהות המבצעים. מאיה זינגר אותרה שרופה במדורה ביער בירושלים. כמו באונס בבנימין - גם כאן חקירת המשטרה המרושלת לא סייעה לפענוח הרצח, וגופת חברתה מירי הרצוג התגלתה בסיני לאחר שנעדרה במשך חודשיים

      ביום חמישי, בבוקר ה-24 בנובמבר 1983, עסקה מדינת ישראל כולה בשובם הביתה של ששת חיילי הנח"ל ששוחררו משבי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל שבטריפולי, לבנון. בתמורה, שחררה ישראל כ-4,500 אסירים מכלא אנסאר שבלבנון ועוד עשרות מבתי הסוהר בישראל.

      האסון המחריד שארע בלילה שיבוא, ביער ליד עין כרם, נדחק לשוליים באותם ימים. 36 שנים אחרי, תעלומת הירצחה של הנערה מאיה זינגר עדיין לא פוענחה. כך גם את הרצח של חברתה מירי הרצוג, כעבור חצי שנה.

      מאיה זינגר נולדה וגדלה בקיבוץ אילון שבגליל המערבי. היא הייתה נערה חולמנית ועסקה בציור במשך שעות רבות. במהלך בית הספר התיכון החליטו היא והוריה כי תעבור ללמוד בחוות הנוער הציוני שבירושלים, שם נקלטה בהצלחה גדולה ורכשה חברים חדשים. בפנימייה, הכירה זינגר את מי שתהיה חברתה הטובה ביותר, מירי הרצוג, שהגיעה לחווה ממושב עשרת.

      לקריאה נוספת:

      רצח הישראלית באוסטרליה: הנאשם הודה במעשיו בשידור מהכלא

      "אם זה לא רוצח - אז מה כן?": בקשת משפחתה של תהילה נגר נדחתה

      א"ק מבקשת מהפרקליטות: סגרו את התיק נגדי בפרשת תאיר ראדה

      נערה בת קיבוץ נצאה חבולה וכוויה ליד מדורה (מתוך כותרת בעיתון מעריב) (אתר רשמי)
      הידיעה על מציאת גופתה של זינגר (קרדיט: מעריב)

      בליל ה-24 בנובמבר עדכן אחד משומרי בית החולים הדסה עין כרם את המאבטח כי הבחין במכונית שמתוכה שמע צעקות של אישה. השניים פתחו בנסיעה מהירה בניסיון לאתר את הרכב. כשהגיעו ליער, הבחינו באש בוערת וכשהתקרבו חזו במראה מחריד: בתוך להבות מדורה הייתה מאיה כשהיא זועקת לעזרה. אמבולנס שהגיע למקום הבהיל אותה לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.

      מהחקירה עלה כי זינגר נסעה ממרכז ירושלים עם אלמוני. הוריה, שהגיעו כעבור מספר שעות מהגליל לבית החולים, שאלו אותה מי האדם שעשה לה את זה. "איש זר, איש זר", לחשה מאיה. ליהודה גורן, עיתונאי מעריב, סיפרו כי היא מלמלה לאחר מכן "משטרה, מוסך", וכעבור כמה שניות, "הוא הכאיב לי מאוד מאוד. למה הוא עשה לי את זה?". בבוקר יום ראשון, מתה מאיה.

      ביום שלישי שלאחר מכן עצרה המשטרה שני חשודים, אותם שחררה די מהר. אחד מהם, שלמה סעדון, נעצר שוב כעבור חודש. המשטרה הייתה משוכנעת כי הוא הרוצח וסיפרה כי צותתה לשיחת טלפון שלו עם ידידה מארצות הברית שהייתה בישראל בעת הרצח. בשיחה איימה עליו שתגלה מה שקרה. גם חברו נעצר בחשד למעורבות ברצח.

      חשוד ברצח מאיה זינגר נלכד בעקבות ציתות לשיחת טלפון - מעריב, 17/01/1984 (אתר רשמי)
      "חשוד ברצח מאיה זינגר נלכד בעקבות ציתות לשיחת טלפון" (קרדיט: מעריב)

      באותם ימים, הייתה המשטרה במצוקה; ברחבי המדינה אירעו מספר מקרי רצח ללא חשודים. באזור משגב נמצאה גופתו של הנער דני כץ, בחולות ליד נתניה אותרה גופתה של החיילת אורלי דובי ובשדה ליד חולון נמצאה גופתו הכפותה של נהג המונית, אורי ישראל.

      במשך הזמן, החלו להתגלות חורים בחקירת המשטרה: הוריה של זינגר גילו פריטי לבוש בזירת הרצח והביאו אותם לידי המשטרה; ביום ההלוויה התעכבה הבאת גופתה לבית העלמין באיילון, ולהוריה התברר שהסיבה לכך היא שרק ברגע האחרון נזכרו לקחת את טביעות אצבעותיה; קופסת סיגריות שנמצאה בזירה רק צולמה ולא נלקחה. ההורים קבלו על כך שהדלפות שונות הכפישו את שמה של בתם. על פי פרסומים, הכירה מאיה את החשוד כשעישנו בעבר חשיש. "עשו ממנה כמעט מלכת העולם התחתון של ירושלים", אמרו. לטענתם, "המשטרה חשבה שאם הציבור יראה בקורבן אשם בגורלו, יהיה לו קל יותר לקבל את העובדה שהרצח לא פוענח".

      כותרת מעריב אודות סיפור רציחתה של מאיה זינגר (אתר רשמי)
      הידיעה בדבר מעצר החשודים ברצח מאיה זינגר (קרדיט: מעריב)

      הירצחה של זינגר הכה קשות בחברתה הקרובה ללימודים, מירי הרצוג. גם היא בעלת נפש עדינה שאהבה לצייר ולפסל. אחרי האסון הכבד שמעו אותה אומרת: "אני הבאה בתור". היא התקשתה להתמודד עם האובדן ועזבה את הפנימייה. היא התגוררה בבתי חברים ומדי פעם הגיעה לבית הוריה. "מירי הייתה באה לזמן קצר יושבת בחדרה ושותקת", אמרה אמה עליזה לעיתון מעריב. "היא הייתה כל כך עצובה. היינו אובדי עצות. לא ידענו מה לעשות", סיפרה. כעבור כמה זמן נסעה מירי לנואיבה שבסיני. לימים התברר כי ממש באותו הזמן, עבר במעבר הגבול של טאבה מישראל למצרים אזרח זר בעל נתינות יוגוסלבית, שעסק בציור והיה בקשר עם שתי הנערות.

      צעירה מקרית מלאכי הייתה האחרונה שפגשה את הרצוג, בבוקר ה-3 ביוני 1984. הן קבעו להיפגש שוב בשלוש אחר הצהריים בנואיבה, אך הרצוג לא הגיעה. כעבור יומיים הודיעה הצעירה על היעלמותה של הרצוג.

      "אל תבכו עליי"

      השלטונות המצריים היקשו על ישראל במאמצי האיתור ולא שיתפו פעולה בהתלהבות. אזרח ישראלי בשם נחום אפרים, ששירת באותו הזמן כסרן במילואים, קיבל כעבור חודשיים מידע על גופה שנמצאה בנואיבה. הוא עבר את הגבול, הגיע לעיר ואיתר את הגופה. הוריה שהגיעו למקום, מצאו בבקתה שבה התגוררה פסלים שפיסלה ושיר שכתבה: "אלוהים נתן לי כנפיים / כן, עליתי לשמים /... ואתם לא יודעים / כמה החיים פה אחרים / יפים וטובים.../ לא, אל תבכו עלי".

      המצרים זעמו על ההתערבות הישראלית ועיכבו במשך ארבעה חודשים את החזרת הגופה. התנהגות זו העיבה באותם ימים על יחסי שתי המדינות. רק ב-5 בנובמבר 1984, כמעט שנה אחרי רצח חברתה, הועברה גופתה של הרצוג לישראל והיא הובאה לקבורה.

      מירי הרצוג (אתר רשמי)
      מירי הרצוג המנוחה

      כשנה וחצי אחרי מותה של מאיה זינגר, מונה צוות חקירה חדש. בראש הצוות החדש עמד רב-פקד עמיר סולומון. הצוות החדש ניתח את המלים שלחשה זינגר לפני מותה, התייעץ עם פסיכולוגים וחקר קשר אפשרי לכתות שונות, נוכח מעגל האש שבתוכו התגלתה. אך קשר שכזה נשלל בחקירה. במספר ראיונות עמו במהלך השנים אמר עמיר כי הוא סבור שאותו יוגוסלבי מסתורי הוא שרצח את הנערות. סולומון הסביר כי לאותו אדם היה קשר עם שתיהן וכי לא במקרה עבר מישראל לסיני באותו הזמן בו עברה הרצוג.

      כותרת מעריב אודות סיפור רציחתה של מירי הרצוג (אתר רשמי)
      "המצרים זעמו על ההתערבות הישראלית "עיכבו במשך 4 חודשים את החזרת הגופה". הידיעה בדבר העברת גופתה של הרצוג לארץ (קרדיט: מעריב)