"חמאס מנצח אותנו כלכלית"

יום רביעי בשבוע שעבר, מאות תושבים מהאזור ומחוצה לו מגיעים לשדרות לטקס קבלת התארים במכללת ספיר. המסעדות מלאות עד אפס מקום, אין כיסא אחד ריק, ובעלי העסקים בטוחים שלמחרת אמור להיות עמוס באותה המידה. בבוא אותו היום הם מתגברים את המלצרים, מזמינים עוד מנות ומביאים שולחנות נוספים כדי להיות מוכנים להגעת ההמונים בסביבות השעה 21:00.

אלא שבשעה 20:55 נשמעת אזעקת צבע אדום שמחזירה אותם לאחור: בתוך כמה רגעים הם שוב מבינים איפה הם ממוקמים כשהאזעקה מבריחה את הלקוחות ועד מהרה האזור כולו נראה שומם. זוהי שגרת החיים של בעלי העסקים בשדרות - בין גן עדן לגיהינום. הם זועקים לעזרה, חוששים שבקרוב יגיע רגע הסגרה, לוקחים הלוואות ופותחים קופות חיסכון ומנסים להציל את מקור פרנסתם.

עוד בוואלה! NEWS:
החשד לתקיפה הנוספת ושרשרת הכשלים: פרטים חדשים על פרשת אונס בת ה-7
אנחנו לא לבד? חוקרים מצאו שני כוכבי לכת שדומים לכדור הארץ
מרקל רעדה לעיני המצלמות ועוררה דאגה: "הזדקקתי למים" | תיעוד

"זאת תקופה לא פשוטה", אומר שמעון אלחרט, מבעלי קפה גרג בעיר. "שנה וחצי של סבבים קצרים, ואנחנו נאלצים לסחוב את זה על הגב שלנו. ביום שישי בסבב האחרון פתאום פיקוד העורף מודיע לנו שאסור לפתוח את המסעדה. כל מה שיש לנו על הפס - זורקים לפח. זה לא משהו חד פעמי, זה קורה הרבה".

אלחרט מעיד כי "יש לנו ירידה של 20% בהכנסות בגלל הסבבים האלה, מביאים כסף מהבית כדי לשרוד. אפילו באזעקת שווא וזה קורה. היא גומרת לנו את הערב. אנחנו מממנים את הסכסוך הזה. למה אני? אני לא רוצה פיצויים ולא הטבות, רוצה ביטחון ושקט. אם הם לא יודעים לתת לי שקט, שייתנו לנו פיצוי כלכלי".

לדבריו, בעלי העסקים בשדרות מרגישים שהם לקראת קריסה: "מי שאומר לי לסגור את העסק - שיפצה אותי. לא מדברים על מיליונים. אם יש עכשיו סבב של שבוע, אני סוגר את העסק ופותח את הקופות של הילדים שלי בשביל לשרוד. השקענו קרוב לשני מיליון שקלים בעסק. עכשיו במבט לאחור לא הייתי עושה את זה שוב".

"מצוק איתן עד לרגע של התחלות צעדות השיבה היה פה גן עדן", הוא מוסיף. "אבל עכשיו זה גיהינום".

המצב של בעלי העסקים בעיר משפיע על הבחירות שלהם בקלפי. חלקם מפנים אצבע מאשימה כלפי ההתנהגות המדינית והביטחונית של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"אני איש ליכוד והם לא עוזרים לנו. אבל קיבלנו מתנה - בחירות חוזרות. אני לא אצביע לו שוב", אומר אלחרט. "כשאתה בשגרה, כיף וטוב פה, אבל הסבבים הללו זה גיהינום. אנשים עדיין חוששים. אומרים 'הפסקת אש' ו'הסדרה' אבל כל רקטה או אזעקה גורמת לנו נזק לכמה ימים".

השעה 14:00 ופתאום מרכז הקניות מקבל חיות: מאות בני נוער יורדים מאוטובוסים של תגלית. "הם מצילים אותנו", טוענים בעלי העסקים.

משה מרגי, מדריך תגלית, עוצר בעיר כדי לעזור לבעלי העסקים. הוא מבין את החשיבות שיש לתיירים עבורם. "אני מביא אותם לשדרות כדי שילמדו על המצב ועל דרום הארץ", הוא מסביר. "זה עוזר לכולם פה, גם שיפגינו סולידריות. אנחנו מאוד דואגים לבעלי עסקים פה, היינו יכולים לקחת למקום אחר אבל חשובים לנו בעלי העסקים".

ג'ורג'י אוקרץ, השותף של אלחרט, אומר שעסקים רבים יאלצו לסגור את שעריהם אם לא יקבלו פיצוי על ימי ההסלמה. "אנחנו גוססים, כמו עורק קרוע, ואין מי שעוזר לנו", הוא אומר. "בעלי העסקים הקטנים בשדרות קרובים לקריסה".

על האזעקה בשבוע שעבר, שגרמה לכך ש"הכול הלך", לדבריו, יום אחרי שהלקוחות מילאו את בתי העסק עד אפס מקום, מוסיף ג'ורג'י: "זה קרה כבר 11 פעמים בשנה האחרונה. העיר נכנסת לשיתוק בכל פעם כזאת. גם אם זה לא נמשך לסבב קצת יותר רחב, לוקח כמה ימים לחזור לשגרה. אין לנו אופק כלכלי, וגם מימין וגם משמאל את אף אחד זה לא מעניין. כולם מדברים על תיקים, שמפניות, טלפון. אנחנו לא מעניינים אותם".

גם ג'ורג'י, כמו שותפו שמעון, חושב שבדיעבד הוא לא היה חוזר על פתיחת מסעדה בשדרות: "לא הייתי פותח את המסעדה במבט לאחור".

מתחם "מול 7" נחשב למרכז המסחרי המצליח בשדרות שבימים של רגיעה מגיעים אליו אלפי אנשים עד שכמעט שלא ניתן למצוא חנייה. בימים של אזעקה - יש חנייה בשפע והאנשים נשארים בבתיהם.

אסי ברגל אוזן, מנהלת המתחם, מסבירה כי הירידה מורגשת בעשרות אחוזים. לדבריה, זה לא נמשך רק בשעות שאחרי הרקטה, אלא ימים שלמים. "ביום חמישי בשעה תשע כשהייתה אזעקה, מה שקרה הוא שאנשים השאירו את השקיות בקופה וברחו. הם עזבו את השולחנות באמצע האוכל", היא מתארת. "ואז עוד שלושה ימים בלי עבודה, הכול ריק. אנחנו מצפים שהמדינה תיתן פיצוי כלכלי לעסקים, הם נמצאים במדרון תלול מטה".

ליהודאי דוד ולאחיו ליאור שי חנות פרחים במתחם. גם הם מתארים כי "רגע אחרי האזעקה יש פה קטסטרופה. אין פה נפש חיה, לא יודעים אם לסגור או להישאר פתוח, אין מי שמדבר איתנו. לא סופרים אותנו. אנשים יפלו פה. בעלי עסקים לוקחים הלוואות ועושים הכול כדי לא לקרוס".

ליאור סבור שהמדינה מזלזלת בתושבי העוטף, ובעיקר בבעלי העסקים. "מספרים שכיף לגור פה, זה לא נכון. קשה לחיות פה. ב'צוק איתן' פיצו אותנו, אבל מאז הסבבים האחרונים אין לנו פיצויים. אנחנו יושבים על הגדר. זה כואב. זה לא פייר שיגידו 'מלחמה' ויפצו אותנו. ביום חמישי זרקתי את הפרחים. אני הולך הביתה בדאגה למחר שכנראה לא יהיו לקוחות".

ניר שוחט, בעל מסעדה במקום המעסיק עשרות עובדים, נחנק בריאיון מהתרגשות: מסעדת הסושי שלו נחשבת להצלחה גדולה, אבל המצב הכלכלי שלה פחות זוהר. לדבריו, "זה ענף קשה גם ככה. זה גומר אותנו כלכלית. פתחתי מסעדה כדי לעשות לביתי, אבל אני צריך לממן את הסכסוך. בימים של שפיות כולם רוצים לצאת ולחזור להיות נורמליים, אבל אנחנו בסבבים נכנסים לחובות. אנחנו נשחקים. בחמש השנים האחרונות נפתחות פה מסעדות אבל זה לא יימשך ככה".

"אני ואשתי השקענו שני מיליון שקלים במסעדה. לצ'ק שלי אין כיסוי ואף אחד לא דואג לנו. אני נותן חוסן, בונה בית פה, מקים משפחה, והמדינה רוצה שאני אלך? זה מה שהם גורמים לנו", הוא מוסיף. לטענתו, כשהגיע אוטובוס של תגלית, "חיבקתי את הנהג חזק כי מה שההחלטה קטנה שלו עשתה המדינה לא מצליחה לעשות. הם נותנים לחמאס לנצח אותנו כלכלית".

אף על פי שהשבוע האחרון היה רגוע, בעלי העסקים מתריעים: "אנחנו יכולים להיות טובים ומעולים, למשוך אלפי לקוחות, אבל רגע אחד לקרוס. אנחנו תלויים בחמאס. אם אין פתרון מדיני, לפחות שיתנו לנו הגנה כלכלית".