וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

משפחתי נסעה מהכנרת לדמשק: שובה של רכבת העמק מעלה זיכרון ישן

30.8.2016 / 0:30

לאחר ששמע כי אחיו מתחתן בסוריה, החליט סבי לצאת עם משפחתו לתחנת הרכבת שממול קיבוץ אפיקים ולנסוע אליו. כתב וואלה! NEWS, אלי אשכנזי, נזכר בימים שהרכבת הגיעה אל מחוץ לקווי ארצנו

צילום: שלמי גבאי, עריכת וידאו: ניר חן.

בשנת 1944 התבשר סבי כי אחיו, משה (מואיז) עומד להינשא. סבי, מנחם לוזיה, התגורר אז עם אשתו שושנה ושני ילדיהם בקיבוץ אפיקים, ואילו האח גר בדמשק. סבי וסבתי לא התלבטו, שכן נסיעה ברכבת מהתחנה שממול לאפיקים לדמשק, הייתה עבורם דבר של מה בכך.

כיליד דמשק ופעיל עלייה מסוריה לארץ ישראל, נסיעה לבית הוריו שבעיר מולדתו הייתה בעיני סבי מנחם עניין שבשגרה. גם משפחתה של סבתי שושנה חיה אז עדיין בדמשק. לפיכך, מנחם ושושנה החליטו להגיע לחגיגה המשפחתית יחד עם שני ילדיהם.

לקריאה נוספת:
"יום היסטורי": 65 שנה לאחר שהושבתה - רכבת העמק יצאה לנסיעת בכורה
"כמו לחשוף יש מאין": מחקר מקיף מגלה את סודותיה של רכבת העמק
רכבת העמק חוזרת! מסע בתחנות חייה בעבר ובעתיד

חניית ארלוזורוב, התחנה שהיית ליד קיבוץ אפיקים. מערכת וואלה! NEWS, אלי אשכנזי
התחנה שממול לקיבוץ אפיקים/אלי אשכנזי, מערכת וואלה! NEWS

שש שנים קודם לנסיעה, בתם הבכורה של סבא מנחם וסבתא שושנה, יהודית, טבעה בתעלת מים שחצתה את הקיבוץ. אחרי מותה נסעה סבתי ברכבת להתנחם בבית הוריה. באותו ביקור החליטו הוריה של שושנה למחול לבתם שבורת הלב על שב-1932 העפילה לארץ ישראל והותירה מאחוריה משפחה ומסורת. אותה עזיבה יצרה קרע בין הצעירה חדורת האידאלים והחלומות לבין הוריה, נתן ולולו.

בשנות ה-40, עם פעוטה בת שנה וחצי, שנושאת את שם הילדה הבכורה שטבעה, ועם ילד נוסף, אלי בן הארבע וחצי, ידעה סוף סוף המשפחה הצעירה רגעי אושר.

סיפור זה ממחיש מדוע אותו מושג "רכבת העמק" מצליח לעורר התרגשות כה רבה. משפחות רבות בעמקים חשות חיבור רגשי ונוסטלגי לקו התחבורה הזה. סיפורים רבים כאלה נקשרו אליו, למסעותיו ולמסילותיו. עם זאת, יהודית, אמי, לא זוכרת דבר מאותה נסיעה. היא הייתה אז בת שנה וחצי ובידיה תמונה בודדה מדמשק: עם אמה שושנה, סבתה רגינה, אמו של סבי מנחם, ואחיה הגדול אלי.

sheen-shitof

תוצאות מהיום ה-1

הפיתוח המהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית - עכשיו בישראל

בשיתוף נומייר פלוס
יהודית לוזיה על פסי הרכבת, 1944. באדיבות המצולמים
יהודית על פסי הרכבת, ב-1944/באדיבות המצולמים

אלי זוכר את הנסיעה הזאת כאילו הייתה אתמול. "בעשר בבוקר הלכנו לתחנה. הרכבת שהגיעה מחיפה, דרך עפולה ובית שאן עצרה בתחנה", סיפר. "כל ילדי הגן שלי והגננות, ליוו אותי ונופפו לי לשלום. הנסיעה החלה. עברנו בתחנת צמח והמשכנו לאל-חמה".

"ההורים פתחו לי את החלון וכל הזמן הסתכלתי לנוף. לא הפריע לי העשן שחדר פנימה. פתאום ראיתי שאנחנו מעל נהר. זה היה הירמוך. רצתי בבהלה לאימא והבעתי את חששי שאם הנהג יסיט את ההגה ניפול למים. לא הספקתי להירגע ופתאום נהיה חושך. שוב רצתי לאימא, שהרגיעה אותי והסבירה שאנחנו בתוך מנהרה. אחר כך היו עוד כמה מנהרות כאלה".

תחנת הרכבת בדמשק. 1944. באדיבות המשפחה
התחנה בדמשק/באדיבות המשפחה

בשמונה בערב, אחרי עשר שעות נסיעה הגיעה המשפחה לדמשק. על הרציף המתינו הקרובים וכולם נסעו לבית המשפחה. אחרי שהחגיגה הסתיימה שבה המשפחה הקטנה לקיבוץ. הזיכרונות נצרבו עד היום וחידוש המסילה הבוקר (ראשון) – גם אם לא תמשיך עד צמח ובוודאי שלא עד דמשק – מעוררת התרגשות גדולה.

(עדכון ראשון: 23:03)

אלי לוזיה על כתפי דודו, חניית ארלוזורוב ליד קיבוץ אפיקים, 1941. באדיבות המשפחה
אלי בזרועות דודו/באדיבות המשפחה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully