אפקט פרץ: נתניהו יאבד את השכפ"ץ הדיפלומטי שלו?

התפטרותו של השר עמיר פרץ מן הממשלה פותחת פתח לאינספור ספקולציות פוליטיות, אבל המגרש שבו ההתפטרות הזו באמת צריכה להדאיג את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא דווקא המגרש המדיני והבינלאומי. נתניהו מנסה לשכנע את העולם כולו בשבועות האחרונים שאבו מאזן הוא האחראי לפרץ האלימות האחרון, אבל נכשל בכך כישלון חרוץ. למרות התנהלותו המכעיסה והמתסיסה של יו"ר הרשות, אף מנהיג בינלאומי לא גינה עד כה את הפלסטינים על תרומתם לתבערה הנוכחית. הדברים הקשים שהטיח הבוקר פרץ בנתניהו, לעומת זאת, כבר מצוטטים בהרחבה ברחבי העולם. הם מתיישרים עם מה שרוב המנהיגות הבינלאומית סבורה: שהבעיה, כפי שאמר פרץ, מתחילה ונגמרת בנתניהו.

עוד בתחום הפוליטי-מדיני:
שגריר שוודיה מבהיר: "ההכרה בפלסטין אינה אנטי-ישראלית"
זעם בירושלים: "אובמה הפך את איראן לשותפה מרכזית"
"מר ביטחון"? תם עידן השקט של נתניהו / פרשנות

מאז תחילת הקדנציה הקודמת שלו בראשות הממשלה, נתניהו נאלץ להתמודד עם החשדנות של העולם, שמנקודת המבט שלו, עושה לו עוול של ממש. הוא הרי ראש הממשלה שהקפיא למשך עשרה חודשים את הבנייה בהתנחלויות ושחרר 82 רוצחים לטובת תהליך השלום. במהלך המשא ומתן שהוביל שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, נתניהו אף הסכים לוויתורים מרחיקי לכת, שאותם הצליח במיומנות רבה להסתיר מהציבור הישראלי ומשותפיו למפלגה. ולמרות כל זאת, ברגע האמת, כאשר איראן נמצאת במרחק נגיעה מהסכם גרעין, חמאס יוזם פיגועים בירושלים והמגזר הערבי בוער, נתניהו נותר לבד – בלי גיבוי בינלאומי ובלי מרחב תמרון.

אפשר להתווכח על הסיבה לכישלון המדיני הזה – אם האשמה בנתניהו עצמו, בהסברה לקויה, או בכך ש"העולם פשוט נגדנו ואין מה לעשות". אבל בשורה התחתונה, אם נתניהו ימשיך לשבור ימינה כפי שהוא עושה בחודשים האחרונים משיקולים פוליטיים, הבידוד הבינלאומי של ישראל צפוי להתגבר. הביקורת הפוליטית מבית, כמו זו שפרץ השמיע הבוקר, רק מחזקת את המגמות הללו. אם שר בממשלת ישראל אומר "נתתי לנתניהו הזדמנות, והגעתי למסקנה שהוא לא מעוניין בהסדר מדיני", קשה לראות מישהו בעולם קונה את טענותיו של ראש הממשלה.

עם הנזק של עמיר פרץ הוא אולי עוד יוכל להתמודד, אבל נתניהו צריך לדאוג באמת מהיום שבו שרת המשפטים, ציפי לבני, תחליט גם היא שנמאס לה להתאכזב ממנו בכל פעם מחדש. מאז שהחלה הממשלה הנוכחית לכהן, ללבני היה תפקיד מפתח בבלימת מהלכים נגד ישראל בזירה הבינלאומית. שותפיה לשולחן הממשלה עדיין זוכרים איך הצליחה לפני כשנה לפתור בשרשרת שיחות טלפון עם בכירי האיחוד האירופי את האיום להוצאת האוניברסיטאות הישראליות מתכנית המחקר והפיתוח "אופק 2020". בפעם הבאה שהאירופים יקדמו יוזמות כאלה, לא בטוח שיהיה לנתניהו את מי לשלוח אליהם.

לפני לבני, היה לנתניהו לצדו את אהוד ברק, ששימש שכפ"ץ דיפלומטי לכל אורך תקופת כהונתו הקודמת בראשות הממשלה. ברק שמר על קו פתוח לממשל אובמה, זכה לאוזן קשבת בבירות החשובות באירופה וניהל קשרים חשאיים גם עם בכירים במדינות האזור. ההתנהלות הזו גרמה לברק לאבד את המפלגה שלו, אבל שר הביטחון דאז הסביר לאנשים סביבו שנתניהו הולך להפתיע, ליזום מהלך מדיני וליצור חזית משותפת עם מדינות ערב נגד האיראנים. ספק אם אי פעם באמת האמין בכך, אבל בחודשים האחרונים ברק מודה בשיחות פרטיות שנכשל בניסיון לדחוף את נתניהו למהלך נועז מן הסוג הזה. אותו הדבר יקרה בסוף הדרך גם לציפי לבני, אם עדיין לא קרה.

מבחינה פוליטית, לנתניהו יש לא מעט דרכים להסתדר בלי לבני בממשלה, אבל בזירה הבינלאומית, הוא יתקשה לתפקד בלי "מלבין" בינלאומי, לראשונה מאז חזר לכיסא ראש הממשלה. קואליציה נטולת לבני תהווה מטרה נוחה לקמפיין ההכרה במדינה פלסטינית, שבינתיים מתעכב, אבל צפוי לצבור תאוצה בהיעדר משא ומתן. גם מול ארצות הברית, המצב לא צפוי להשתפר. הנשיא ברק אובמה משוחרר סופית משיקולי בחירות ואין לו מה להפסיד מעימות של ממש מול נתניהו. יש כבר לא מעט סימנים לכך שהממשל בראשותו מתכוון להסיר את הכפפות.

נתניהו יכול להתנחם בכך שחבריו הרפובליקנים השתלטו שוב על הסנאט בארצות הברית, אבל הוא יודע היטב שבנושאים קריטיים כמו וטו במועצת הביטחון של האו"ם, הגנה על ישראל במוסדות בינלאומיים ובלימת יוזמות חרם נגדה, המילה האחרונה נאמרת בבית הלבן. נתניהו צריך לשם לב גם לסקר שפרסמה שדולת השמאל היהודית-אמריקנית ג'יי סטריט, שממנו עולה כי 69% מיהודי ארצות הברית שהצביעו בבחירות האחרונות לקונגרס תומכים במפלגה הדמוקרטית (לעומת 66% בבחירות לקונגרס ב-2010), 77% תומכים בהקמת מדינה פלסטינית ו-80% מתנגדים למדיניות הבנייה בהתנחלויות. במילים אחרות: פנייה חדה מדי ימינה, עשויה להוביל לירידה בתמיכה גם בקרב הציבור הכי פרו-ישראלי בארצות הברית.

כל הדברים הללו חייבים להטריד את ראש ממשלת ישראל, אבל לא ברור אם בנקודת הזמן הנוכחית, הם אכן מטרידים אותו. עם כל יום שעובר, נתניהו הולך ומוותר על הניסיון מתחילת הקדנציה להצטייר כמנהיג מרכז מתון ושקול. פוליטית זה אולי מצליח, אבל לא רק מצביעי הליכוד צופים בתהליך בעניין רב, אלא גם שותפיו להנהגה הבינלאומית.

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il