שאתה מתחיל ללמוד על התעשיות שמנצלות בעלי חיים, אתה כועס. כועס מאוד. אתה רואה בעלי חיים, שהמדע כבר הראה מעל לכל ספק שהם בעלי רגשות ואפילו בעלי מודעות, חיים בצפיפות נוראית, מובלים בתנאי רעב וצמא, סופגים התעללויות קשות ונשחטים באכזריות, וזה צובט לך בלב.
אתה לומד עוד ועוד ומרגיש שאתה עומד להתפוצץ. את מבינה שזו לא הרגולציה, שזה לא פיקוח ושלא מדובר מקרים פרטניים. אתה מבין שזו הצריכה של כמויות אדירות של מוצרים מן החי. כמויות שאפילו אלו שמצדדים באכילת מזון מן החי לשם בריאות, עברו מזמן את מה שבריא ואת מה שמומלץ. כמויות שגורמות לזיהום אוויר קשה, שתורמות רבות לשינויי האקלים, שגורמות לחוסר צדק וחלוקה שוויונית של מזון בין בני אדם. והנה את כמעט בקצה. אתה מפסיק לאכול מוצרים מן החי ורק רוצה לצעוק לעולם לפקוח עיניים.
ואז את מגלה, שהדבר הכי קשה בלהיות טבעוני הוא לא הוויתור על המבורגר או על קוטג?. הדבר הכי קשה הוא החברה. להיות השונה, להיות נושא השיחה. לא לעבור אף ארוחה בעבודה בלי שמה שאתה אוכל הוא מושא לשיחה ערה. את כבר מאבדת את קור רוחך. נגמרה לך הסבלנות לאמירות המקניטות והבנאליות של "האוכל שלך זה האוכל של האוכל", ושל "מה, לחסה אין רגשות?" (התשובה היא לא ממש, דרך אגב אם פעם תהיתם, גם לא מערכת עצבים). כמה פעמים כבר אפשר להתמודד עם השאלה המתריסה של "אז מה אתה אוכל?", שרק לעתים רחוקות מגיעה כהתעניינות אמיתית. זהו החלק הקשה בלהיות טבעוני. החריגו?ת החברתית.
למה התעצבנתם ש"צלינו" חתולים? מייסד תנועת 269 מסביר
אבל משהו קרה בשנים האחרונות בארץ. אנשים טובים וארגונים מדהימים, כמו egan FreindlyV ואנונימוס (גילוי נאות: הכותב עבד באנונימוס בעבר), הזיזו את הטבעונות קצת יותר לכיוון המיינסטרים, לכיוון הנורמל.
אז את מרגישה בנוח לפתע. יש יותר טבעונים מסביבך, יש לך מנות טבעוניות לבחור מהן כמעט בכל מסעדה. אבל את תמשיכי לקרוא ולחקור ותהי חשופה למידע בנושא. אתה תראה שאמנם אתה קצת יותר במיינסטרים, אבל עולם כמנהגו נוהג. השינוי קורה, אבל לך זה נראה איטי מדי, ואת כבר מוכנה להתפוצץ.
צודקים במהות, טועים בדרך
אז התארגנו אנשים טובים וצודקים והתחילו לעשות מעשים שנחשבים ל"קיצוניים". הם שמים פגרים על מנגלים וצובעים מזרקות באדום. הם תוהים על הצביעות של אנשים. אלו שפושטים עורות של בעלי חיים (כן, מגפי העור שלך לא צמחו באדמה), שכולאים תרנגולות בכלובים צפופים כל חייהן ומקצצים את מקוריהן ללא הרדמה (משם הרי מגיעות הביצים לארוחת הערב שלך), ששוחטים פרות באכזריות (השחיטה הכשרה של הסטייק שלך ידועה כאחת הדרכים האכזריות להרג ייצור חי), אלו הם שמזדעזעים לנוכח ה"קיצוניות" של אותם פעילים (מה פתאום לשים ייצור מת שהוא לא תרנגול, חזיר או פרה על מנגל?). אותם פעילים רוצים בכל מאודם להוציא לאור השמש את הצביעות ולהראות את האמת. הם רוצים שתפקחו את העיניים ותראו שאין הבדל מהותי בין חתול, כלב, חזיר ופרה. הם צודקים במהות, אבל טועים בדרך.
לגרום לאדם לפקוח את העיניים ולסטות ממה שנחשב "נורמלי" הוא עניין עדין ביותר. התזוזה של הטבעונות (ובטח של הצמחונות) לכיוון המיינסטרים, היא שגורמת לעוד ועוד נשים וגברים להיפתח, להקשיב ולוותר על מוצרי המזון מן החי. הסברה ושיחה הם שגורמים לבני האדם להיפתח ולבחון את דרכם. פעולות אלימות הן שסוגרות את השיח. הן שמסיטות את הדיון מהטבעונות לטבעונים. אמירות כגון "בשר זה רצח", השוואת בתי מטבחיים למחנות השמדה ומייצגי החיות המתות אולי משקפות את המציאות, אבל עושות יותר נזק מתועלת.
בואו נחזיר את הדיון למהות. לייצורים החיים הסובלים, לרעב באפריקה, לזיהום האוויר, זיהום המים ושינויי האקלים. לכל אלה תורמת תעשיית המזון מן החי תרומה נכבדת. קול ההגיון אומר טבעונות. אתה אמנם רוצה להתפוצץ, אבל שאתה מתפוצץ, התגובה היא אטימות והטבעונות שוב מתרחקת מהמיינסטרים. אם את באמת רוצה לדבר ללבם של בני אדם ולעזור לבעלי החיים, מספיק שתדברי בהיגיון, זה מה שאנשים טובים והגיוניים צריכים בשביל לסטות מהנורמה.
הכותב הוא הוא דוקטורנט למדעי הסביבה באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון, ארה"ב
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד