מאמר מערכת ב"גרדיאן": "בשבחה של דפני ליף"

התקשורת העולמית ממשיכה לעסוק במחאה החברתית בישראל, שבוע אחרי הפגנות הענק האחרונות ברחבי המדינה. אחרי שביום ראשון הקדישו כלי תקשורת רבים בעולם למחאה בישראל את כותרותיהם הראשיות, נמשך העיסוק בנושא גם בעמודי הדעות, ואתמול (רביעי) פירסם ה"גרדיאן" הבריטי, אחד העיתונים המוערכים בעולם, מאמר מערכת (כלומר, מאמר בלתי חתום המייצג את עמדת המערכת), תחת הכותרת: "בשבחה של... דפני ליף".

"אם 430,000 בני אדם, 7% מהאוכלוסייה, היו יוצאים לרחובות בכל מקום אחר בעולם, בדרישה לצדק חברתי, שכר דירה הוגן והפחתה של עלויות המחיה, כל כרזה הייתה מתפרשת (בעולם) כסימן למהפכה קרבה", נכתב במאמר הקצר. "אבל בגלל שהמפגינים הם ישראלים, מתייחסים להפגנות האלו כאירוע קייצי זניח. זה לא צריך להיות כך".

"לכל אחד ואחד מהמפגינים הללו", נכתב, "מגיע קרדיט על בנייתה של תנועה עממית פופולרית שלא נקטה באלימות, ומעמידה בספק את ערכי העידן ההיפר-קפיטליסטי, שכולנו, במידה מסוימת, משתפים עמם פעולה".

עוד מוסיף הכותב האלמוני, כי "דפני ליף, אחת המארגנות של מחאת האוהלים הראשונית, ראויה לשבחים מיוחדים". לדבריו, היא ראויה לכך לא רק בזכות האופן שבו "הביטה הישר בעיניה של הדמוקרטיה" בנאומה בעצרת (מובא אף ציטוט שלה: "לא כאוסף של בודדים שיושבים כל אחד מול קופסה אחת, הטלוויזיה, ופעם בארבע שנים שמים פתק בקופסה אחרת, הקלפי"), אלא גם "בגלל שהכלילה בדבריה גם את אלו שנמצאים בתחתית החברה מכל בחינה - הבדואים".

"אפלייתם של הערבים בישראל, חמישית מהאוכלוסיה, היא ה'פיל בחדר' במהלך כל דיון על צדק חברתי", מסכם הכותב. "זוהי דרישה אוניברסלית, לא מגזרית, וברגע שיצאה לדרך, הסכרים נפרצו. מעטים חזו שמחאת האוהלים תתגבש לכדי סצינות כדוגמת אלו שראינו ברחובות ישראל בשבת האחרונה. ליף התייחסה לא רק לאי-השוויון בין חלקי החברה הישראלית, אלא גם לאי-השוויון שהוא חלק מובנה ממנה. מי ייתן וקו המחשבה הזה יימשך".