הייתי בן 14 כאשר הרמטכ"ל דוד אלעזר התייצב מול עם ישראל בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים ואמר "נשבור להם את כל העצמות" בהתייחסו לצבאות ערב. אני זוכר את הרגע הזה היטב משום שזה הרגע בו הבנתי, למרות גילי הצעיר, שמדינת ישראל נמצאת בבעיה. כמו שלמדנו כולנו במערבונים האמריקאים "כשאתה צריך לירות תירה, אל תדבר" ואני הבנתי שמי שנאלץ לדבר יותר מדי ולהוסיף עוד תיאורים גרפיים שכאלה נמצא במצוקה אמיתית.
אותה הרגשה תקפה אותי בימים האחרונים, כששמעתי את דבריו של שר הביטחון בעקבות ההסלמה האחרונה בדרום, לפיהם "מי שפועל נגדנו - ראשו יופרד מגופו". מעבר לצורת ההתבטאות - המתאימה יותר למנהיגים דוגמת מועמר קדאפי או סדאם חוסיין - מה שהכי צורם לי בימים לא פשוטים אלו הוא המראה החוזר של פניהם של כל הפוליטיקאים, שבמהלך גל המחאה בחודש האחרון שתקו בצורה מבישה, וכעת שבו לשיח הביטחוני הישן והטוב; השיח היחיד שהם מכירים, ככל הנראה.
הסלמה בדרום - כותרות אחרונות:
למרות ההסלמה, מארגני המחאה ימשיכו במאבק
קצין בכיר: "הדרג המדיני מנע מבצע בגלל מצרים"
השקט הופר: 5 רקטות התפוצצו במועצת חוף אשקלון
הנשיא פרס ירד לשמח את ילדי אשדוד
ישראל אינה יכולה להישאר אדישה נוכח פגיעה באזרחים חפים מפשע; בכך אין ספק. יש דרכים להגיב ולהחזיר את ההרתעה ואני מקווה שישתמשו בהן. יחד עם זאת, נדמה שלא מעט אנשים בצמרת הממשלה רק חיכו לרגע בו סדר היום הביטחוני ישוב להשתלט על השיח הציבורי והם יוכלו לצחצח את חרצובות לשונם ולשלוף את כל הקלישאות המוכרות מהארון. איני טוען חלילה כי מי מהם קיווה כי כך יתפתחו הדברים אך נדמה כי איזה עול ירד מעליהם ופתאום אפשר לצאת מהחורים, להתייצב מאחורי כל מיקרופון רענן ובהבעת פנים כבדת משקל לזרוק משפטים חלולים לציבור המפוחד.
בשל כל אלה, הגיע כעת המבחן הגדול ביותר של המחאה ובמיוחד של המיליונים שמזדהים איתה ועם מטרותיה. אם המחאה אכן הצליחה ליצור שינוי תודעתי אזי על עם ישראל לא ליפול למלכודת שמציבים לו נתניהו ושותפיו.
כל הורה צעיר יודע שהצורה הכי טובה לעצור את דמעות תינוקו היא הסחת דעת. כל מנהיג ישראלי יודע שכשנושאים חברתיים כמו מצוקת מעמד הביניים, הפערים הגדלים בחברה או העלייה במספר העניים עולים לראש סדר היום הציבורי הדרך הכי טובה להוריד אותם משם היא באמצעות יצירת פאניקה ביטחונית. כולי תקווה שהמחאה הנפלאה של החודש האחרון הכינה את כולנו למבחן הזה ושנוכיח להנהגה הישראלית שחדלנו להיות תינוקות תמימים.
כן, אנחנו מבינים שהמצב הביטחוני לא פשוט, אבל הוא אף פעם לא היה פשוט. אנחנו מחבקים את תושבי הדרום ומחזקים את ידי צה"ל שבוודאי יידע לתת מענה ראוי למצוקתם. באותה הנשימה ובלי שום סתירה עלינו להמשיך ולדרוש בנחישות מהממשלה שינוי יסודי של סדרי עדיפויות, מתן מענה לכל החוליים המכרסמים בחברה שלנו וקביעת מדיניות כלכלית צודקת ושוויונית יותר. "שקט, יורים" צמד המילים המזוהה כל כך עם ישראל הישנה - צריך להיזרק אל פח האשפה של ההיסטוריה.