דעה: המניפולטורים שקופצים על המחאה

חמישה חודשים עברו מאז שהצליחו המפגינים בכיכר תחריר בקהיר לסלק את חוסני מובארק מהשלטון במצרים, וכעת מתחילה לחלחל אצלם בהדרגה ההכרה שמצבם הכלכלי לא עומד להשתפר. רובם נמצאים עדיין בשלב התרוממות הרוח, אבל הסיבה העיקרית לכך, כפי שהסביר לא מזמן הסופר המצרי עלא אל אסוואני, היא שהם מרגישים שהדחתו של מובארק החזירה להם את כבודם. הדרך מהמהפכה לשיפור מצבם הכלכלי והחברתי ארוכה.

עוד על מחאת הדיור:
ח”כים בכפר שלם: ”הממשלה צריכה להיות רחבת לב”
חיזוק למאבק הדיור: ראשי רשויות מצטרפים למחאה
מוחים ונהנים: מדריך הזכויות השלם של פעילי הדיור

המהפכה החברתית שהחלה בישראל לפני כמה שבועות נמצאת רק בתחילת דרכה, וכמו תמיד אי אפשר לנחש כיצד תתגלגל. ישראל אינה מצרים, רמת החיים ואיכות החיים של רוב אזרחיה גבוהות באופן דרמטי מאלה של תושבי מצרים, אבל למרות המרחק העצום - אין ספק כי כיכר תחריר היא השראה לרבים מהאזרחים שהחלו לצאת בימים האחרונים לרחובות הערים.

לניצני המהפכה החברתית בישראל יש שורשים עמוקים ושורה ארוכה של טרמפיסטים צינים המבקשים לנצל אותה לצורכיהם. בין השורשים נמצאים הכפלת מחירי הדירות ודמי השכירות בחמש השנים האחרונות, יוקר המחיה, אי השוויון, השתלטות קומץ משפחות על המשק, על הדמוקרטיה ועל העיתונות, משכורות העתק בפירמידות הפיננסיות?ריאליות והוואקום המנהיגותי בתחום הכלכלי והחברתי.

למהפכה יש טרמפיסטים רבים, רובם צינים ומניפולטיבים - ומעט מאוד מנהיגים רהוטים שמבינים את הסוגיות הכלכליות והחברתיות העומדות בפני מדינת ישראל. הטרמפיסטים והמניפולטורים מלאים בסיסמאות דמגוגיות שלא יביאו שום פתרון - לא בטווח הקצר ובוודאי שלא בטווח הארוך.

הם צועקים שצריך להוריד מסים - אבל לא מצביעים על בורות השומן ששואבים כיום את מיטב המסים של אזרחי מדינת ישראל. הם צועקים שצריך להוריד מחירים - אבל לא מצביעים על הגורמים שדוחפים את המחירים בישראל למעלה. הם צועקים שצריך לקחת מהעשירים ולתת לעניים - אבל לא מבדילים בין עושר שנצבר כתוצאה מכישרון ומיזמות - צבירת עושר שהיא קריטית לשגשוג הכלכלה הישראלית - לבין עושרם של הטייקונים, המאכערים והמקורבים, שנצבר ממונופולים ומקרטלים, מחיבורים מושחתים לשלטון ומשוד כספי הפנסיות של הציבור בשוק ההון בעזרת רגולטורים חלשים ומפוחדים.

זהו שלב הסיסמאות והדמגוגיה, שבו כולם מתחרים זה בזה בצביעת המצב הנוכחי בצבעים שחורים, בהפניית אצבעות מאשימות ליריביהם הפוליטים והעסקיים ובזריית חול בעיני הציבור. זהו השלב שבו כמה מהגורמים האחראים למצב שאליו מידרדרת החברה הישראלית בעשור האחרון מצטרפים גם הם לצרחות המהפכה - כדי שחלקם ואחריותם לא ייחשפו לעיני כל.

אבל אם הרוח החדשה של מהפכה כלכלית וחברתית בישראל תימשך, אי אפשר יהיה להימלט מהדיון בסוגיות הכלכליות האמיתיות: מי עוצר את צמיחת הפריון במשק הישראלי, מי מונע את השיפור באפקטיביות המגזר הציבורי, מי חוסם את התחרות, מי משחית את השלטון ואת כלבי השמירה של הדמוקרטיה, מי הן קבוצות הלחץ שמחוברות לעטיני המונופולים והקרטלים הציבוריים והפרטים, מיהם אזרחי ישראל “המחוברים” והמסודרים שעושים הכל כדי למנוע כל רפורמה, כל שינוי בסטטוס קוו הנוכחי.

הטייקונים השולטים בכלי התקשורת עושים בשבועות האחרונים כל מאמץ לכוון את אש המהפכה נגד “המסים”. הם מקווים שהציבור ישכח שהמסים הכבדים ביותר הם "מיסי המונופול", "מיסי הקרטל", "מס הפירמידות הפיננסיות?ריאליות", ו"מסי המקורבים לשלטון" - עשרות מיליארדי השקלים שזורמים מדי שנה לנהנים מהקרטלים ומהמונופולים הפרטיים והציבוריים.

המס הכבד ביותר, הבלתי נראה, הסרטן המסוכן מכולם, הוא “מס הפריון” - מבנה המשק הציבורי והפרטי הבלתי תחרותי, שמונע גידול בפריון, בצמיחה ובשוויון. המס שמטילים עלינו האנשים שיושבים במוקדי הכוח האמיתיים במגזר הציבורי ובמגזר העסקי.

אנחנו נמצאים בתחילת המהפכה, ונדרש כנראה תהליך אינקוביציה מתמשך עד שיקומו ממנה המנהיגים שידברו את השפה המקצועית והכלכלית ויסבירו לציבור מהם המבנים, המנגנונים והשיטות שבעזרתם שודדים את עתידו הכלכלי. אבל למרות הדמגוגיה, הפופוליזם, הספינים והמניפולציות שממלאים את שיח המהפכה - עדיין מדובר במהפכה.

לראשונה מזה שנים ארוכות, אולי עשרות שנים, צומח בישראל שיח ציבורי חדש, שאיכות החיים במרכזו. לראשונה התחיל להתפוגג בחודשים האחרונים מסך העשן הבטחוני, שבעזרתו אנשי תעשיית הביטחון, תעשיית השלום ותעשיית הקונפליקט, יחד עם חבריהם המסודרים והמחוברים במגזר הפרטי והציבורי, שדדו את העתיד הכלכלי והחברתי של ישראל.

לראשונה מתחילים להבין עשרות ואולי מאות אלפי אזרחים ישראלים שכל הקשקשת והברברת ה"מדינית" וה"פוליטית" שאליה הם נדחפו במשך שנים לא תביא אותם - ובעיקר את ילדיהם - לשום מקום. כי בינתיים החינוך והבריאות מידרדרים, אי השוויון במשק גדל וכנופיות אלימות של הון ושלטון בוזזות את עתידם.

הגל הראשון של המהפכה החברתית הזאת עשוי לגווע עם ההתלקחות הביטחונית הבאה, אבל זה רק מבטיח שהגלים הבאים יהיו אלימים, גדולים ונואשים עוד יותר. כי בכל שנה שחולפת גדל מספרם של הישראלים ה"בלתי מחוברים| - אלה שלא השכילו או לא רצו להתחבר לעטינים של הקרטלים ושל המונופולים הציבוריים והפרטיים. ובכל שנה, הודות לאינטרנט, גדל השיעור מתוך ה”בלתי מחוברים” שמבינים שהשיטה הנוכחית דופקת אותם ותדפוק את ילדיהם.

כל שנה גדל מספר האנשים שיבינו שהסיפור המלהיב על ההיי?טק הישראלי, על "הסטארט אפ ניישן" של מצוינות, שלטון הכישרון והתעשרות, שמסופר עתה בכל העולם באיחור של עשור - הוא אכן סיפור מלהיב, אבל הוא נוגע רק לחלק קטן מהאוכלוסיה וממילא גם מאוים על ידי תהליכים הרסניים בתוך החברה והכלכלה הישראלית.

חלקם גם יבינו שאין לנו ארץ אחרת, ושצפייה ב"כוכב נולד" לא תרחיק ולא תשנה את העתיד. והם ייצאו לרחובות וייקחו את עתידם בידיהם וידרשו מהפוליטיקאים ומהמנהיגים תוצאות אמיתיות ולא יסתפקו עוד בלהג המדיני?ביטחוני?פוליטי שהביאנו עד הלום.

המצוקה הגוברת בלשכת ראש הממשלה לאור המחאה הציבורית הולידה השבוע הדלפות והכחשות על כוונה להחליף את שר האוצר יובל שטייניץ בשר התקשורת משה כחלון.

כיצד נהפך משה כחלון תוך שנה מפוליטיקאי אלמוני למותג כלכלי כה חזק, עד שראש הממשלה וכל הזירה הציבורית משוכנעים שהוא התרופה היחידה לאובדן של אמון הציבור במדיניות הכלכלית? הרי בסופו של דבר מדובר בשר תקשורת שעשה רק מהלך גדול אחד: פתיחת התחרות בשוק הסלולר הישראלי.

ההסבר פשוט: כחלון נהפך למותג הפוליטי והכלכלי מספר אחת בישראל, משום שהוא הפוליטיקאי הראשון שהציבור השתכנע שהוא אינו חושש מחבורת האנשים שהשתלטה בחמש השנים האחרונות על המדינה, על הדמוקרטיה ועל העיתונות. כחלון נהפך למותג הכלכלי מספר אחת לא מפני שהוריד או יוריד את תעריפי הסלולר - אלא מפני שהחליט לצאת נגד האנשים ששולטים בחברות הסלולר.

כחלון הוא הפוליטיקאי הראשון שגם מדבר את השפה הכלכלית והתחרותית וגם לא מחפש את הקרבה, האהבה והג’ובים שהטייקונים יודעים לתת לפוליטיקאים, לרגולטורים ולעיתונאים שמוכנים לדרוס את האינטרס הציבורי כדי לשרת אותם.

ליובל שטייניץ היתה הזדמנות להיות כחלון בריבוע: ועדת הריכוזיות והתחרותיות שראש הממשלה והוא הקימו לפני שנה היתה יכולה להוביל רפורמות היסטוריות מבניות במשק, שהיו מגמדות את רפורמת הסלולר של כחלון. אבל היועצים של שטייניץ, שחלקם עובדים אצל הטייקונים, אמרו לו להתרחק. שלא כדאי. הם הסבירו לו שרוב העיתונים נשלטים על ידי האנשים שעשויים להיפגע מהפיכת המשק לתחרותי יותר וריכוזי פחות.

אז שטייניץ וביבי יושבים כבר חצי שנה על הגדר ומחכים - וכל יום שחולף גדל הכעס הציבורי על יוקר המחיה, על שוד הפנסיות, על ביזת הקרטלים והמונופולים ועל אי השוויון במשק. אם הגל הנוכחי לא ישכך, לא תהיה לשניהם ברירה אלא לפנות את הובלת הכלכלה לפוליטיקאי היחיד שהציבור מאמין כיום שהוא לא עובד אצל אף טייקון.

ניצני המהפכה החברתית של השבועות האחרונים מביאים עמם לא רק הזדמנויות, אלא גם איומים רבים. הגל הזה עשוי ליהפך לעכור, לפופוליסטי ולמסוכן ולהוביל להלך רוח ציבורי הרסני בתחומים רבים. אחת הסכנות הגדולות של הגל הזה הוא סנטימנט ציבורי שלילי נגד המגזר העסקי ונגד העשירים.

רוב המגזר העסקי בישראל וחלק גדול מעשיריה הגיעו להצלחתם כתוצאה מכישרון, מיזמות וממחויבות. אלא שבשנים האחרונות הפרצוף של המגזר העסקי והעשירים בישראל הוא פרצופם של קומץ אנשי עסקים, מאכערים ופיננסיירים ששואבים את כוחם ואת עושרם לא מבניית עסקים תחרותיים ומיצירת מקומות עבודה - אלה מתרגילים פיננסיים ומיחסי הון?שלטון.

המגזר העסקי בישראל והיזמים המצליחים צריכים לגבש במהירות מנהיגות חדשה ואמיצה, שתבדל אותם מהכנופיה של ההון?שלטון?פיננסים. הציבור חייב להבחין בין היזמים התעשיינים, אנשי ההיי?טק, בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, מאות אלפי בעלי מקצועות חופשיים המצליחים בזכות כישרונם - שמייצרים את מקומות העבודה ואת התחרותיות של המשק הישראלי - לבין הכנופיה שעוצרת את התחרותיות. עד היום הם צפו באדישות מרחוק בתופעות המכוערות האלה. הגיע הזמן שיתנערו מהאדישות - לפני שגל עכור ישטוף גם אותם.