"זו הפעם הראשונה שאני מרגיש שייכות למדינה ואני אגן עליה - על המדינה שלי". כך אמר השבוע לוואלה! חדשות סיימון מאייר, בן 29, פליט המתגורר בתל אביב, ערב הכרזת העצמאות של ארץ מוצאו, דרום סודן, שהפכה היום (שבת) לאומה ה-193 בעולם. מאייר מסביר כי ברח מארצו "כי הכריחו אותי לחזור ולהילחם נגד האנשים שלי בדרום סודן. סירבתי להרוג את בני עמי - וכשאתה אומר 'לא', הם הורגים אותך".
"אני נולדתי בדרום המדינה, אבל כשהייתי בן שבע לקח אותי אבי לצפון", הוא מספר. "אז גדלתי בבירה חרטום, שם לימדו אותי דברים של מוסלמים למרות שאני נוצרי. לא הרגשתי סודני במקום שהייתי בו, תמיד הרגשתי זר. חייתי במקום שלא נתנו לי בו, אלא רק לקחו ממני מה שרוצים".
עצמאות דרום סודן - עוד כותרות:
משאל העם לפני חצי שנה: "אומרים ביי-ביי לערבים"
על רקע המשאל - אווירת בחירות בדרום תל אביב
נשיא סודן איים: לא נכיר בדרום בגלל חבל המחלוקת
אל תפספס
סודן הייתה המדינה הגדולה באפריקה, ואוכלוסייתה מנתה כ-44 מיליון בני אדם. כ-8.5 מיליון מהם הם כעת אזרחי הדרום. הם זוכים לעצמאות בתום עשרות שנים של מלחמות, שבהן נהרגו למעלה משני מיליון בני אדם וכארבעה מיליון נעקרו מבתיהם. על ההיפרדות מהצפון הוחלט במשאל העם שנערך בדרום בדיוק לפני חצי שנה, ב-9 בינואר, בו הצביעו 99.7% מתושביו, רובם נוצרים ופגאנים, בעד היפרדות מהצפון הערבי-מוסלמי ברובו.
סודן מחולקת לאזורים שונים מבחינה אתנית ודתית. ג'ון גראנג', מנהיג המורדים בדרום ומקים "צבא השחרור העממי הסודני" (SPLA), נהג להגדיר את הבעיה של סודן כ"בעיה של האזורים". המשטרים הסודניים נקטו במשך השנים במדיניות של כפיית הזהות המוסלמית-ערבית על כל חלקי המדינה, לפיכך שמחים הדרום-סודנים להשתחרר מעולם.
"העצמאות בשבילנו היא כמו להיוולד מחדש, וכולם שמחים כמו שכולם שמחים כשנולד תינוק", אומר וויליאם אקון, ממקימי המרכז הדרום-סודני בדרום תל אביב, בו נפגשים מדי יום חברי הקהילה. "נולדנו יחד עם המדינה, ואנחנו מרגישים שאנחנו סוף-סוף עומדים לקבל כוח. לממשלה לא היה אכפת מאיתנו, אז אנחנו נדדנו במשך זמן רב מבלי שאף אחד ידאג לנו".
ומה אומר מי שמגיע מחלקיה המבוססים יותר של סודן? "תארו לעצמכם שישראל תחולק מחר לשתי מדינות, איך הייתם מרגישים בקשר זה?", אומר ד"ר מוחמד באדאווי, שנולד בעיר או?ם דו?ר?מ?אן והקים את "הפרויקט החינוכי של סודן" בחרטום. "מצד אחד, אני שמח שאנשי דרום סודן, שחוו את זוועות המלחמה ועברו שנים רבות של השפלה, יהיו אדונים לעצמם. מצד שני, ארץ מפגש הנילוס תחולק לשני חלקים בכאב עצום ובייסורים של אומה, שכבר טעמה את טעמה המתוק של האחדות ובה מגוון תרבותי ואתני".
סודן: סרט מלחמה
מלחמת האזרחים הראשונה פרצה בסודן ב-1955, שנה לפני שקיבלה את עצמאותה מהשלטון הבריטי. לדברי ד"ר אירית בק, החוקרת את תרבות אפריקה באוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה הפתוחה, שורשי המלחמה נעוצים עוד בתקופה הקולוניאלית. "נהוג לומר על הגבולות של מדינות אפריקה כי הן יצירה מלאכותית של הכוחות הקולוניאליים. לגבי סודן - הדבר נכון שבעתיים".
עם זאת, מוסיפה ד"ר בק, אף יותר מסכסוך על רקע דתי-תרבותי, "מדובר בסכסוך על השליטה במשאבים, שהחל כבר במהלך הכיבוש הבריטי. האינטרסים הקולוניאליים התרכזו באזור חרטום וסביבותיה, כיוון ששם נמצא מפגש הנילוס הלבן עם הנילוס הכחול. מגמת ריכוז המשאבים בצפון המשיכה גם לאחר הכיבוש, ודרום סודן קופחה לאורך השנים".
ב-1972 תמה המלחמה, בעקבות הסכם השלום עליו חתם הנשיא דאז, ג'עפר נומיירי, ובו נקבעה מידה מסוימת של אוטונומיה לדרום סודן. ואולם, ב-1983, כשהחליט נומיירי להחיל במדינה את חוקי השריעה (ההלכה האיסלמית), פרצה המלחמה בשנית ונמשכה עד 2005. בכך הפכה למלחמת האזרחים הארוכה בהיסטוריה של אפריקה.
נציגי ה- SPLA מהדרום וממשלת סודן בראשות עומאר אל-באשיר החלו במשא-ומתן בשנת 2003, ולאחר שנתיים נחתם "הסכם השלום המקיף" (CPA). נציגי הצדדים הסכימו על תקופת מעבר בת שש שנים, שבסיומה ייערך משאל עם בקרב תושבי הדרום, בו הם יצביעו על גורלם.
"הדברים מתקדמים לכאורה לפי התכנית", סבורה ד"ר בק, "אולם בפועל, חלק גדול מהסכסוכים נותרו בלתי פתורים". בכך כוונתה לחבלי המריבה השונים המצויים בתפר שבין חלקי המדינה, ובראשם חבל אביי העשיר בנפט. בעשור האחרון, משמש הנפט כמקור ההכנסה המרכזי של שתי הממשלות בסודן. רוב מרבציו של "הזהב השחור" במדינה שוכנים באביי, שעתידו עדיין נתון למחלוקת. בינתיים, מסרבים שני הצדדים להרפות מאחיזתם: הדרום מחזיק במרבית מאגרי הנפט, אך התשתיות נמצאות בצפון, שם עובר הנפט בדרכו לייצוא.
באביי צפוי להתקיים משאל עם נפרד, בו יכריעו תושביו לאיזו מדינה ברצונם להשתייך, אך עדיין לא ברור מתי הוא ייערך, ובינתיים סובל החבל מהתלקחויות בלתי פוסקות. לפני כחודשיים נכנסו אליו כוחות צבא מהצפון, והבריחו באמצעים אלימים אלפים מתושביו שהפכו פליטים. "שתי הממשלות לא יכולות לוותר על המקום הזה", אומרת ד"ר בק. "אמנם אמור להתקיים משאל עם, אבל כפי שראינו במקרים אחרים, יש כל מיני דרכים לקיים משאלים ובחירות, במיוחד תחת נוכחות צבאית מסיבית".
יש לאן לחזור?
בעקבות תוצאות משאל העם, קראה ממשלת דרום סודן, בראשות הנשיא סלבה קייר מייארדיט, לאזרחיה הפליטים לשוב ולבנות מחדש את מדינתם. עשרות אלפים מהם כבר נענו לקריאה וחזרו לדרום במהלך החודשים האחרונים. לפי הערכות, מספרם ממשיך לגדול ואלפים נוספים צפויים לחזור בעתיד הקרוב בעקבות התנתקות הדרום.
האם תצליח המדינה לקלוט את כל התושבים החוזרים? זו שאלה לא פשוטה. כבר כעת, ישנם דיווחים רבים על פליטים ששבו, אך נותרו מחוסרי בית, בגלל העדר תשתית ראויה לקליטתם. אחרי שנים ארוכות שמשאביה נוצלו על ידי שלטונות חרטום, תשתיות המדינה החדשה רעועות ביותר, והיא מוכת עוני ורעב. כך למשל, מתוך שטח המדינה הכולל, העולה על מיליון קמ"ר, יש רק 67 קמ"ר של כבישים סלולים. מסיבה זו, גם הארגונים ההומינטריים מתקשים להגיש לתושבים את הסיוע הנדרש.
גם בישראל פועלת זה למעלה משנתיים תוכנית להשבת הפליטים למולדתם. מי שעומד מאחורי המבצע הזה הוא גוף שנקרא "Operation blessing" ומספר המשתתפים שחוזרים לדרום סודן הולך וגדל על רקע משאל העם ובנייתה הצפויה של המדינה. לפי הערכות שונות, מספר הפליטים מדרום סודן שנמצאים היום בישראל עומד על כ-3,000, ועד היום הושבו כ-600 מהם לדרום סודן ולחבל דרפור.
אולם ארגוני הסיוע מבקשים להזכיר כי תהליך השבת פליטים הינו מורכב ובעייתי מאוד: "הפליטים עברו חוויות מזוויעות ולעתים מדובר במקרים סוציאליים מאוד מאוד קשים", אומרת אורית רובין מארגון א.ס.ף. "צריך לזכור שמדובר בבני אדם, ביניהם ילדים, שלא היו בדרום סודן הרבה מאוד שנים וחלקם אף נולדו במהלך המסע. זו ההזדמנות שלנו לעזור למי שרוצה לחזור לעשות זאת בצורה טובה - עם הכנה ותמיכה".
היות שישראל מוגדרת מדינת אויב בסודן, סודני ששב לארצו כשבדרכונו החותמת הישראלית נחשב לעובר על החוק. לכן, על פי רובין, הוא יהיה נתון לסכנה עם שובו. "אנחנו נמצאים בקשר עם חלק מהאנשים שחזרו, ויש כאלה שאכן מצאו את מקומם במדינה", היא אומרת, "אך בשל המצב הרעוע, רבים מהם הפכו בשנית לפליטים במדינות השכנות. משפחה אחת סיפרה לנו שהם חזרו לדרום סודן ונאלצו לברוח תחת אש לאוגנדה".
הדרום-סודנים הנמצאים כאן חלוקים בשאלת השיבה. "ברור שנחזור", אומר בפסקנות וויליאם. "אנחנו מקווים שדרום סודן תמסד מהר יחסים עם ישראל, ותוקם פה שגרירות - ואז נוכל לחזור". אבל אחרים דווקא מביעים חשש. "אנחנו רוצים לחזור", אומרת תהני מלוט, בת 33, "אבל המצב היה רע כל כך הרבה זמן והוא עדיין לא טוב. רק בעוד כמה שנים נדע אם המדינה באמת יכולה לתפקד וכבר אין מלחמה".
"זה יום גדול"
לעצמאות הדרום-סודנית יש משמעות מיוחדת, משום שזהו בעצם המקרה הראשון שבו מוקמת מדינה באפריקה שאינה מבוססת על הגבולות השרירותיים שקבעו המעצמות האירופיות ששלטו ביבשת במשך מאות שנים. "לראשונה, מדינה אפריקאית מאתגרת באמת את הגבולות הקולוניאליים", אומרת ד"ר בק. "למאבק של הדרום יש גם משמעות מיתולוגית, כי במשך עשורים הם היו המדוכאים והמנוצלים - ולכן מדובר בניצחון של מעטים על רבים, של החלש על החזק".
ואכן, למרות כל המכשולים הקיימים והצפויים לבוא, ההתרגשות בקרב הקהילות הדרום-סודניות בעולם בשיאה. "לדרום-סודנים בכל מקום יש חלום אחד - לחזור הביתה, כמו שהיהודים רצו במשך שנים לחזור לישראל", מסכם סיימון. "אף אחד לא מרגיש באמת אמריקאי או ישראלי. אני כאן, אבל הלב שלי והמחשבות שלי שם. זה יום גדול - זה כאילו שאנחנו נולדים שוב".
בעיר הבירה ג'ובה, אחת הערים המתפתחות בקצב המהיר בעולם, החגיגות כבר בעיצומן. מחר אחר-הצהריים הן יגיעו גם לגינת לוינסקי בתל אביב, שם תקיים הקהילה הדרום סודנית בישראל אירוע חגיגי. "תבואו", אומר וויליאם, כשמאחוריו מתנוסס דגל ישראל שנתלה במרכז הדרום-סודני. "לכולנו יש אהבה גדולה לישראל, ואנחנו למדנו מכם הרבה דברים שאנחנו רוצים ליישם במדינה החדשה שנבנה. אם תבקרו בעיר הבירה שלנו, תראו שכבר עכשיו יש שם מלון בשם 'שלום'".