המדריך הגלובלי למעשן: מקומך ברוסיה או פפואה

בישראל התעורר היום (ראשון) פולמוס ציבורי סוער סביב דיון הממשלה בהטלת הגבלות חוקיות חדשות על ציבור מעשני הטבק, אך נראה כי ביחס למדינות רבות בעולם (ולתקופות שונות בהיסטוריה), המעשנים הישראלים עדיין נהנים מחופש יחסי.

אף שנזקי העישון הבריאותיים התבררו רק במהלך המאה ה-20, חוקי איסור עישון חוקקו כבר מאות שנים לפני כן, מסיבות שונות. המקרה הראשון תועד בשנת 1575 במקסיקו, אז הוציאה מועצת הדת של הכובשים הספרדים צו האוסר לעשן או לעשות כל שימוש בטבק בכנסייה, כדי לא לבזות את הדת. 15 שנים לאחר מכן, ב-1590, הוציא האפיפיור אורבן השביעי צו דומה לכל העולם הנוצרי, שקבע כי כל מי שייתפס עם טבק בכנסייה או אפילו ליד כנסייה ינודה. ב-1633 אסר הסולטן מוראד הרביעי את העישון בכל שטחי האימפריה העותמאנית, אך האיסור לא החזיק מעמד זמן רב. גם באזורים שונים בגרמניה הוטלו איסורי עישון שונים במהלך המאות ה-17 וה-18, אך כולם בוטלו במהלך "אביב העמים" ב-1848. ב-1876 הפך בניין הממשל בוולינגטון, בירת ניו זילנד, למבנה הראשון בעולם שבו נאסר עישון. הסיבה - חשש משריפה (זה היה בניין העץ השני בגודלו בעולם באותה עת).

בעידן המודרני, המדינה הראשונה שבה הוטל איסור עישון גורף, מסיבות בריאותיות, הייתה גרמניה הנאצית, ששלטונותיה אסרו את העישון באוניברסיטאות, משרדי הדואר, בתי חולים צבאיים ומשרדי החמפלגה הנאצית. בהוראתו הישירה של אדולף היטלר, אף הוקמה ב-1941 סוכנות ממשלתית לחקר נזקי הטבק. לאורך כל שנות שלטונה, הרבתה המפלגה הנאצית במסעות תעמולה נגד עישון.

אולם מולדתה של התנועה המודרנית נגד העישון היא ללא ספק ארצות הברית, שגררה את העולם אחריה בכל הקשור להגבלת מעשנים, והיא כיום אחת המדינות עם שיעור המעשנים הנמוך בעולם. עם זאת, היות שהחקיקה בנושא אינה פדרלית, המצב משתנה ממדינה למדינה ואף מעיר לעיר, וישנם גם לא מעט מקומות שבהם אין כל איסור על עישון.

המדינה ה"חלוצה" בארה"ב בהקשר זה זה הייתה מינסוטה, שכבר ב-1975 אסרה את העישון במקומות ציבוריים רבים. בשנות ה-90 הצטרפה אליה קליפורניה עם שורת חוקים מגבילים בכמה ערים, ומ-1998 המדינה כולה "חופשייה מעשן" במקומות ציבוריים. ניו יורק הצטרפה ב-2003. עוד לפני כן, ב-1994, הוטל איסור גורף בכל ארה"ב על עישון במקום העבודה. כיום, ישנן תקנות שונות המגבילות עישון כמעט בכל 50 המדינות, וברבות מהן, כמו ניו יורק, אסור העישון בכל מקום ציבורי סגור, אפילו ברים.

בחמש השנים האחרונות חלה התעוררות עולמית כוללת, וחוקי איסור עישון חוקקו ברחבי העולם. בבריטניה, נכנסו חוקי איסור עישון בנמקומות ציבוריים לתוקף במהלך 2006-2007, וגם שם נאסר לעשן אף בברים ומקומות בילוי. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, בין היתר בבריטניה ובגרמניה, העלו כי מאז שהאיסור נכנס לתוקפו, חלה ירידה משמעותית בהכנסות הברים. בארה"ב, לעומת זאת, מצאו מחקרים דומים כי בהכנסות הברים לא חל כל שינוי, ובמקומות מסוימים עסקיהם אפילו השתפרו.

גם בגרמניה ובצרפת - שתיים מהמדינות בעלות שיעורי המעשנים הגבוהים באירופה - הוטלו בסוף העשור הקודם שורה של איסורים על עישון במקומות ציבוריים. בצרפת חל בתחילה סייג על מקומות בילוי, אך גם הוא בוטל ב-2008, ומאז העישון מותר אך ורק באזורי עישון ייעודיים וסגורים. כך הוא המצב גם בגרמניה, אם כי לפי דיווחי התקשורת, לפחות בכל הקשור לברים, האיסור כמעט ואינו נאכף.

מדינות נוספות שבהן חלים איסורי עישון מחמירים וגורפים במקומות ציבוריים הן קנדה, מקסיקו, ספרד, כל מדינות סקנדינביה, טורקיה, סוריה, אוסטרליה, ניו זילנד, קולומביה, אורוגוואי, וייטנאם, טייוואן, קזחסטן, קטאר, ועוד כמה מדינות במרכז אסיה ובאפריקה. בעוד מדינות רבות חלות הגבלות חלקיות או מקומיות, ואילו בעשרות מדינות אין כלל חוקים המגבילים עישון - בהן רוסיה, יפן, פפואה ניו-גיני, חלק ממדינות מזרח אירופה ורוב מדינות ערב ומדינות אפריקה.

המצטרפת הטרייה למדינות האוסרות על עישון במקומות ציבוריים היא גם המדינה שבה הכי הרבה מעשנים בעולם, הן מבחינת הכמות האבסולוטית והן מבחינת שיעורם באוכלוסיה: בסין יש כ-300 מיליון מעשנים, המהווים כרבע מהאוכלוסיה הכוללת (בכל הגילאים). החל מתחילת החודש הנוכחי, נאסר עליהם לעשן במקומות ציבוריים. עדיין לא ברור כמה יעילה אכיפת החוק, במדינה שהעישון הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלה וחפיסת סיגריות עולה סכום שווה ערך לחצי שקל.

המדינה המחמירה ביותר בעולם בכל הקשור לעישון היא ללא ספק בהוטן. האסיפה הלאומית של המלכה המבודדת השוכנת בהרי ההימלאיה הטילה בדצמבר 2004 איסור גורף על מכירת טבק ומוצריו, למעט מוקדי מכירה בודדים, שעליהם מוטל מס עצום. כמו כן, החל מ-2005, מוטל איסור כולל על עישון במרחב הציבורי כולו, והוא מותר אך ורק בבתים פרטיים.

איסור העישון עדיין בתוקפו, אף שהוא נאכף בדלילות, ורבים מהברים בבירה טמפו נותרו אפופי עשן. גם איסור המכירה נאכף במשורה בלבד, והדבר הוביל עד מהרה ליצירת שוק שחור ענף וריבוי הברחות. בשנה האחרונה החלו הרשויות במדינה להגביר את מאמצי האכיפה, והמחוקקים אף החמירו וקבעו עונש של שנה עד שלוש שנות מאסר למוכרי או מבריחי מוצרי טבק. לפני חודשיים יושם החוק לראשונה - כשנזיר בודהיסטי נשלח לשלוש שנים בכלא, לאחר שברשותו נתפסו 72 חפיסות שהביא מהודו.