עם שוך הקרבות, יוכל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להתפנות קצת לחישובים פוליטיים. לא שאלו לא צפו ברקע המלחמה בדרום בחודש האחרון, אבל לך תעשה אותם בין דיונים צבאיים בלתי נגמרים לבין ישיבות קבינט מתמשכות ומרובות מוקשים. נתניהו, ולא בפעם הראשונה, התגלה בעת המבצע כמי שחושב פעמיים ושלוש לפני שהוא לוחץ על ההדק. העובדה הזו הקנתה לו גב פוליטי משמאל ובעיקר תנאים בינלאומיים נוחים יחסית.
אבל זה לא בהכרח הרשים את הציבור הישראלי. בסקרים שנערכו במהלך הלחימה תמך רוב מוחלט בכניסה קרקעית לעזה. בהתאם לכך, נקבעה גם מידת שביעות הרצון מראש הממשלה. כשלא נכנס - זכה לתמיכה פושרת. כשצה"ל החל לטפל במנהרות - עלתה התמיכה, למרות האבדות בקרב החיילים.
מלחמה בדרום - כל הכותרות:
הרמטכ"ל: "נפגע בבכירי חמאס בכל מקום שנוכל"
הכירו דרך השכול: "רק אנחנו יכולים להבין זה את זו"
"אתם טועים אם אתם חושבים שזה נגמר. ללא הישג - חמאס יילחם"
המסר לנתניהו ברור: לציבור הישראלי והפעם לא רק לזה שבקו אשקלון ודרומה נמאס מהאיום החמאסי. הוא מוכן לשלם מחיר על מנת שירי הרקטות יופסק לחלוטין. לכן לסקרים שייערכו בימים הקרובים, במקרה שהפסקת האש תתקיים ואכן ישרור שקט באזור, יהיה ערך נמוך.
לכל הטורים של לירון מרוז בוואלה! חדשות
השאלה היא מה יקרה לאורך זמן. אם חאלד משעל, מוחמד דף ואנשיהם ישובו להתיש את תושבי עוטף עזה, שדרות וחוף אשקלון, נתניהו יזכה בדיעבד לציון נמוך בנוגע לניווט המבצע. אולם אם השקט יישמר כמו בצפון מאז מלחמת לבנון השנייה, ראש הממשלה יקטוף את פירות ניהול המבצע באופן שקול, זהיר ואחראי בלי כניסה להרפתקאות מיותרות. האמת, די מבאס לדעת שחלק משמעותי במידת הפופולאריות שלך תלוי באויבך המרים.
המעמד בלתי מעורער בליכוד עלול להיפגע
אבל בזה לא יסתיימו עיסוקיו הפוליטיים של נתניהו. בראש ובראשונה יהיה עליו לעשות סדר בקבינט שלו, ובעיקר לנהל שיחת "יחסינו לאן" עם שר החוץ שלו, אביגדור ליברמן. הגם שהוריד פרופיל בשבועיים האחרונים, התנהלותו של ליברמן בעת המבצע הייתה תמוהה, אם להשתמש במילים עדינות. מה לא היה לנו? פרישה מסיעת הליכוד, מסיבות עיתונאים עוקצניות, אמירות ביקורתיות וכל זה בזמן שהטילים עפים לעבר תושבי הדרום, המרכז והצפון.
ואם זה מה שקורה בעת מלחמה מה יקרה בעת רגיעה? איך יוכל ראש הממשלה לנהל את ענייני החוץ כשהשר הממונה מגלה יחס דווקאי שטבול כל כולו בפוליטיקה? שלא לדבר על הציר החדש והעדין שנרקם בשבועות האחרונים בין ישראל לבין הזרם המתון יותר בעולם הערבי: מצרים, הרשות הפלסטינית, ירדן וערב הסעודית. לנתניהו הייתה אמירה מעורפלת בנושא במסיבת העיתונאים במוצאי שבת. אם בכוונתו לנסות ולחזק את הקשר הזה, הוא יתקשה לעשות זאת כשליברמן במשרד החוץ.
גם בתוך מפלגתו לא צפוי לנתניהו גן של שושנים. חלק גדול משריו ביקר את התנהלותו במהלך המבצע. רובם גם לא אוהבים את היציאה החד-צדדית מעזה, וסברו שיש להחריף את הפגיעה בחמאס. בקרב חברי הכנסת הביקורת שנשמעה הייתה נוקבת אפילו עוד יותר. מוטב לשים לב ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, זאב אלקין, שהודיע כבר שבכוונתו לבדוק את התנהלות דרג מקבלי ההחלטות במבצע, גם אם ראש הממשלה ושר הביטחון לא יאהבו את זה. כשהוא רוצה, אלקין יודע לעשות צרות ואת חוסר שביעות רצונו מהנחרצות של ישראל בכל הנוגע לטיפול בחמאס הוא הביע לאורך כל המבצע.
אולם גם כאן, לו הפסקת האש תחזיק לאורך זמן ותתגבש לכדי הסכם רגיעה מבוסס, הביקורת הזו תמוסמס. אבל אם הירי יתחדש ראש הממשלה צפוי לגל ביקורת נוקב, שיכול אפילו לפגוע במעמדו הבלתי מעורער בתוך הליכוד.