במשך עשרות שנים שכב במרתפי ארכיון צה"ל דוח ועדת החקירה שמונתה כדי לחקור את נסיבות אסון הנ"ד, שבו נהרגו 54 חיילי צה"ל בהתרסקות מסוק יסעור של חיל האוויר במהלך תרגיל בבקעת הירדן. כעת, 37 שנים אחרי, בעקבות פניית וואלה! חדשות, התיר צה"ל לפרסם את דוח הוועדה שמונתה מיד לאחר האסון. דוח הוועדה מטיל את האחריות להתרסקות רק על טייס המסוק, סרן משה ויטנר, כשאיש בשרשרת הפיקוד שמעליו לא נמצא אשם באחריות לאירוע, שמוגדר כאסון האווירי הגדול ביותר של מסוק אחד בתולדות חיל האוויר. עד היום, עשרות שנים לאחר ההתרסקות, חשים רבים מבני המשפחות השכולות תסכול רב, כיוון שלטענתם אף איש לא נשא באחריות כפי שצריך היה לקרות ולא הופקו לקחים מהאסון בזמן אמת. בהמשך לדוח הוועדה, שנחשף כאן כאמור לראשונה, מונה שופט כדי לברר את הנסיבות, אך הוא רק המליץ על העמדתו לדין של מפקד הטייסת, רב-סרן א' שהטיס את אחד המסוקים בתרגיל ואשר קיבל לבסוף נזיפה בלבד. לתחושת המשפחות, היה מדובר בשעיר לעזאזל ובניסיון להשתיקן בלבד.
"הסתרת הדוח והעובדה שהאשמה הוטלה במלואה על הטייס, שנהרג גם הוא באסון, הביאו לכך שהלקחים לא הופנמו והמערכת לא הזדעזעה כפי שהייתה אמורה לאחר אסון כה כבד", טוען נאור ירושלמי, אחיו של סמל יואב ירושלמי, ששימש כסמל מחלקה וכחובש פלוגתי ונהרג באסון. "דוח ועדת החקירה מתאר שורה בלתי נתפשת של כשלים מקצועיים, תקלות טכניות וחריגות מנהלים כתובים של צה"ל וחיל האוויר, שתרמו כולם לאסון. הטלת האחריות על טייס המסוק לבדו, והעובדה שלמעט נזיפה לטייס אחר איש לא נתן את הדין על הכשלים האלה, הם דוגמה מובהקת של 'תסמונת הש"ג' בה לקה צה"ל".
יום הזיכרון לחללי צה"ל - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות:
עיריית ב"ש למשפחות שכולות: שלמו על ערב הזיכרון
מתייחדים עם זכר הנופלים: אירועי הזיכרון ברחבי הארץ
אתם בחרתם: מיהו המנהיג הגדול ביותר שהיה למדינה?
האסון התרחש במהלך תרגיל של חטיבת הצנחנים בחודש מאי 1977. דקות ספורות לאחר המראתו של מסוק התובלה הוא הנמיך את מעופו עד שפגע במדרון של גבעה והתרסק. כל החיילים נהרגו. זמן קצר לאחר האירוע הוקמה ועדת חקירה בראשה עמד אלוף אברהם אורלי, מתאם הפעולות בשטחים דאז. הוועדה התבקשה לבחון את אירועי אותו יום החל מן הרגעים שקדמו לתחילת התרגיל ולהמראת המסוקים שהשתתפו בו. המשפחות השכולות קיבלו הודעה על ממצאי הוועדה בזמן אמת, אם כי הורשו לעיין בדוח במלואו רק בשנת 2002, תוך החתמתן על התחייבות שלא יפרסמוהו.
"אמנם חלפו עשרות שנים מאז האירוע, אך התחושה שרב הנסתר על הגלוי רק הולכת ומתגברת", אומר דרור כהן, שהיה בעת האסון חייל באחד מגדודי הצנחנים שהשתתפו בתרגיל, וניצל ממוות משום שהיה נפקד. "שנים לקח לצה"ל לדבר עם המשפחות, כשהתחושה היא 'אתם סוג ב' ואיש לא חייב לכם דין וחשבון'. משפחות רבות נושאות עימן תחושה שרק חיפשו מישהו קטן להאשים כדי שכל שאר הקודקודים יוכלו להתקדם בשקט, וכך אכן היה".
מהדוח עולה כי היה מדובר בתרגיל משמעותי לא רק עבור חטיבת הצנחנים כי אם גם עבור חיל האוויר. המשימות לתרגול, כפי שהוגדרו על ידי יחידת תלס"מ (תובלה, סער ומסוקים), היו הנחתת חטיבה בפרק זמן קצר, טיסת מבנה בגובה נמוך, הנחתת יסעורים במבנים צפופים, ביצוע הטסות בדממת אלחוט ושיתוף פעולה עם ארטילריה ומטוסי תקיפה.
תקלה טכנית טרם המראת המסוק
על פי הדוח, טרם המראת המסוק המעורב באסון מבסיס חיל האוויר לשטח התרגיל אירעה תקלה טכנית שאילצה את הצוות להתעכב עד לתיקונה. בשעה 20:28 המריא המסוק ואחרי כשלוש דקות בהן טס מסלול שאורכו היה כ-5.5 ק"מ לפני שפגע בקרקע. בדוח נטען כי המסוק המריא לכיוון דרום-מזרח, כשממערב לו היה צוק. האזהרה במד הגובה האלקטרוני של הטייס הייתה מכוונת ל-25 רגל, לכן ההמראה התבצעה בכוח מלא והמסוק נסק לגובה של בין 250-150 רגל מעל נקודת ההמראה. עם סיום ההמראה, כלי הטיס ריחף בגובה שנע בין 200 ל-300 רגל לערך והמהירות מעל ל-60 קשר, ואז קיפל המסוק את גלגליו והחל בפנייה שמאלה.
"באמצע הפנייה, בכיוון מזרח ובגובה אלקטרוני של כ-300 רגל, החל המסוק בהנמכה קלה ויישר כנפיים בכיוון 'בראוו' (נקודת הציון הבאה, ד.ו.פ)", נכתב בדוח. "תוך כדי טיסה לכיוון 'בראוו' המשיך בהנמכה קלה כשהגובה האלקטרוני מעל פני השטח הולך ויורד, ומתנדנד בקפיצות של עד כ-100 רגל מעל פני השטח. מרגע זה הוא טס מעל פני השטח בצורה ישרה, ולאט לאט הנמיך גובה עד קרוב ל-60 רגל. בנקודת הזמן הזו, כשהוא מתקרב לקרקע המשיך המסוק בהנמכה. הגובה המרבי שראה בשטח זה היה כ-80 רגל וכשני שניות מנקודה זו התנגש בקרקע והתרסק". על פי מסקנות הוועדה, "הסיבה לתאונה הייתה טעותו של הטייס, סרן משה ויטנר, שניסה לטוס נמוך בתנאי תאורה שאינם מתאימים לטיסה בגובה זה".
הדליקו נר בפייסבוק לזכר הנופלים במערכות ישראל
בניסיון לענות על השאלה מה עלול היה להשפיע על האופן במסגרתו הטיס הטייס את המסוק, קובעת הוועדה כי טעות הטייס הושפעה מכמה גורמים - בהם אשליה של תנאי תאורה מספיקים, היקלעות לתנאי לחץ כתוצאה מהימצאות מבנה מסוקים שממתין מעליו בגובה 500 רגל ורצון להדביק פיגור מועד המראה המאוחר. כמו כן, ציינה הוועדה כי הטייס, בדומה לטייסים אחרים, השתמש ככל הנראה במפה שהוכנה לביצוע נתיב המראה לכיוון צפון כשזו בעצם בוצעה בפועל לכיוון דרום-מזרח. נקודה בעייתית נוספת שעולה בדוח הוועדה, וייתכן שגם היא הובילה לטיסה בגובה נמוך, היא התדריך שנערך לטייסים טרם היציאה לתרגיל. על פי עדויות הטייסים, התדריך לא היה חד-משמעי באשר למועד המדויק בו ניתן לעבור לטיסה נמוכה.
על אף העדויות שהוצגו בפניה, בחרה הוועדה שלא להיכנס לעומק הדברים ונצמדה לפקודות היבשות, כשכתבה כי פקודות מפקד חיל האוויר קובעות כי "מפקד המטוס הוא נושא האחריות המלאה לגבי בטיחות מטוסו באוויר ועל פני הקרקע". לכן, נכתב בהמשך כי "הוועדה סבורה כי ההוראה הנ"ל, מטילה חובת אחריות מלאה על הקברניט בכל הקשור לבטיחות הטיסה של מטוסו. לדעת הוועדה היה זה מחובתו של הטייס כקברניט המטוס להפעיל את מלוא סמכותו ושיקול דעתו כדי להטיס את המטוס במסגרת מגבלות הטיסה - המחייבות לפי פקודות - ולהימנע מירידה לגובה נמוך באזור שטח ביצוע ההטסה בתנאי התאורה ששררו בזמן הטיסה".
לצד הביקורת על ויטנר, מצאו מחברי הדוח כי מפקד הטייסת טעה בכמה החלטות שקיבל. "מפקד הטייסת, רס"ן א', חרג מסמכותו בכך שתדרך את טייסיו בניגוד למגבלות טיסה באימונים, חרג מסמכותו בכך שהוביל מבנה 'יסעורים' בגובה נמוך בניגוד למגבלות חיל אוויר באימונים וכן טעה בשיקול דעתו שלא שבר דממת אלחוט על מנת להתריע על קירבה יתרה לפני הקרקע בעת הטיסה", נכתב בדוח, אך הוא לא הועמד לדין ורק קיבל נזיפה.
אולם, לאחר הגשת הדוח לפרקליט הצבאי הראשי, הוא החליט כי הוא אינו מסתפק בכך ומינה את אלוף-משנה דב לוין לחקור יותר לעומק את הסיבות לטיסה הנמוכה של ויטנר. בסופו של דבר, הועמד לדין מפקד הטייסת, רס"ן א'. הדיון התקיים בדלתיים סגורות, בהוראת מפקד חיל האוויר דאז, אלוף בנימין פלד. "הכול נעשה למראית עין בלבד", אומר כהן, "ברור שהיה מדובר במהלך לצאת ידי חובה בלבד, איך ייתכן שיש כשלים שאין להם אבא ואמא?".
בכל הנוגע לשרשרת הפיקוד הבכירה בחיל האוויר, לא מצאו מחברי הדוח כי מי מהם אשם בצורה כלשהי באחריות לאירוע הטרגי. הוועדה הסתפקה רק בהמלצות טכניות, מנהלתיות ובטיחותיות, כשאיש לא נמצא כאחראי להפרתן. "לדעת הוועדה אין למצוא קשר בין חובתו של ויטנר כקברניט לבין חובתם של אלה שהם הממונים עליו להיתן תדרוך ופקודה בצורה ברורה נכונה ובהתאם לכל כללי בטיחות הטיסה המחייבים", נכתב. זאת, למרות ביקורת שנמתחה על ההוראות לאימון, שפורסמו על ידי מפקדת תלס"מ בראשה עמד אלוף-משנה נחמיה דגן. "מפקדת תלס"מ לא מילאה חובתה לפרסום פקודת 'סופה' בנוסח ברור וחד-משמעי - בנושא גובה טיסה, הנרה וחישובי משקל", נכתב. כמו כן, נמתחה ביקורת על תפקודם של רמ"ח הדרכה ומפקד הבסיס, אך אלו לא נשאו באחריות, אפילו לא חלקית לאסון. כל אלו לא רק שלא נשאו באחריות - אפילו לא חלקית לאסון. דגן אף התקדם בצה"ל עד לדרגת תת-אלוף וסיים את שירותו בשנת 1988 כקצין חינוך ראשי.
"לצערי, האסון הזה ואי-לקיחת האחריות והפקת הלקחים הם שסללו את הדרך לאסונות שאירעו במהלך השנים", מסכם ירושלמי, "אלו נובעים מאותה רשלנות והעדר הקפדה על נהלים שגרמו לאסון המסוק ולא צריך יותר מ-54 הרוגים כדי להבין את הקשר, אבל משום מה, המספרים הולכים וגדלים".
לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com