"אם 'הסנדק' יעז לאיים עליי, אני אצפצף עליו"

צפו: איתן חייא מתפרץ בבית המשפט, בשבוע שעבר

"עורך דין, עם המזוודה שלו, יכול לגנוב יותר ממאה אנשים חמושים". כך אמר ויטו קורלאונה לתום הייגן, ה"קונסליירי" של המשפחה בסרט "הסנדק". "קונסיליירי" הוא כינוי לבכיר בארגון פשע שתפקידו לייעץ לבוס, כשלרוב מדובר בעורך דין. גם לאיתן חייא, העבריין שזכה לכינוי "הסנדק", היה עד לא מזמן עורך דין שליווה את עסקיו בישראל. זהו עורך הדין אמנון זכרוני.

חדשות נוספות בתחום משפט ופלילים:
"הבילוי התבטל": כך ניצל היעד מחיסול בתל אביב
התלונן: "הסלקטורים לקחו אותי לחדר צדדי ופוצצו אותי במכות"
חשד: איש עסקים ניסה לסחוט המיליונר יעקב אנגל

זכרוני התפרסם כפרקליטם של המרגלים נחום מנבר, שבתאי קלמנוביץ ומרדכי ואנונו, כעורך דינו של אריה דרעי - וגם כיועצו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין לענייני שבויים ונעדרים. בשנים האחרונות ייצג זכרוני את חייא ואף נחקר באזהרה במשטרה לאחר שחייא ואנשיו נעצרו. הוא אמנם אינו חשוד בדבר, אבל חקירותיו שופכות אור על היחסים בינו לבין "הסנדק" הישראלי.

לפני כשלושה שבועות הוגש נגד חייא, שעל פי החשד עמד בראש ארגון שסחט באיומים אנשים, כתב אישום בגין עבירות של סחיטה ואיומים והלבנת הון. בינו לבין עורך דינו אף נערך עימות וזכרוני אמור לשמש עד תביעה במשפט שייפתח ביולי הקרוב. כבר בחקירתו הראשונה, התרעם זכרוני על הפרסומים לפיהם נעצר. "אני רואה בחומרה רבה פרסום שכזה ושומר לעצמי את הזכות להביא את הדברים לידיעת ולשיקול לשכת עורכי הדין וגורמים ציבוריים נוספים", אמר בפתח חקירתו.

כשנשאל מה טיב יחסיו עם חייא, השיב: "הוא לקוח שלי ומכר, הייתי מגדיר את יחסינו כידידותיים ויחסי עורך דין-לקוח".

חוקר: "אתה יודע במה איתן מתעסק?"

זכרוני: "יש שמועות לגבי עיסוקיו, אבל לי אין ידיעה".

חוקר: "האם עסקיו של איתן מנוהלים באמצעותך?".

זכרוני: "לא".

"אני מכיר את איתן עשרות שנים", סיפר. "הכרנו בארצות הברית כשהוא היה אסיר. הוא היה אחד מעדים רבים שתחקרתי בארה"ב. לאחר מכן הייתה שם תקרית. הוא ביקש ממני סיגר וקיבל, ונענש על ידי הסוהרים. לאחר מכן, כשהגיע לארץ, נתקלתי בו. הוא הזכיר לי את סיפור הסיגר ואני הייתי סקרן לגביו. עניין אותי עולמו וגם אני חושב ששידכתי אותו בשעתו לאילנה דיין לתכנית 'עובדה' על המאפיה הישראלית בניו יורק ושם הוצג כפי שהוצג. מפעם לפעם הוא הסתייע בי מקצועית".

חוקר: "האם קיבלת שכר בתמורה לייצוג שלו?"

זכרוני: "אני לא פילנטרופ, אני מניח שכן. למשל בתיק הזה של עד המדינה לא קיבלתי אגורה שחוקה, אין לי הסבר מדוע. יכול להיות שהייתי דורש ממנו בהמשך הדרך... אני צריך לקבל ממנו. לאחרונה עשיתי עבורו שני דברים ולהערכתי הוא צריך לשלם לי. שני הדברים הם החוזים שאנחנו מדברים עליהם והמעצר שלו על הרימון. בינתיים הוא לא שילם לי".

חוקר: "בכל הקשור לאיתן, אתה פילנטרופ?"

זכרוני: "זוהי שאלה מצחיקה. חשתי רצון לסייע לו להפוך לאדם נורמטיבי ולאדם שיכול בהחלט, למרות עברו, להשתייך לחברה הנורמטיבית ואם הייתי מצליח, הייתי בא על סיפוקי".

חוקר: "אתה מודע ליכולות הכספיות של איתן?"

זכרוני: "לדעתי, הוא אדם אמיד אבל לא מעבר לכך. אין לי מושג. יש לו וודאי רואה חשבון, אבל אני לא יודע מי הוא".

אלא שבחקירות הבאות, עלתה השאלה מדוע לא שילם חייא לעורך דינו. הסתבר שזכרוני לקח מלקוחו הנאמן הלוואה בסך 150 אלף שקלים. זכרוני בגרסה אחרת טוען שמדובר בפחות.

חוקרת: "עבור מה לקחת את ההלוואה?"

זכרוני: "אני לא זוכר בדיוק".

חוקרת: "בפעם הקודמת אמרת שזה תשלום עבור פיצויים".

זכרוני שותק.

חוקרת: "אתה יודע שאיתן מלווה בריבית?"

זכרוני ממשיך לשתוק.

בהמשך, הוא הודה כי בהתחלה ההלוואה לא נשאה ריבית, אולם בשלב מסוים נדחה פירעונה. "באתי ואמרתי שמן הראוי שאשלם ריבית", סיפר. "לא כפי שהיה מקובל בשוק האפור - ואני יודע כמה ריבית משלמים בשוק האפור - אלא ריבית נמוכה יותר. פרעתי את ההלוואה".

חוקרת: "למה מאיתן ולא מהבנק?"

זכרוני: "אני לא זוכר מה הנסיבות, יכול להיות שיכולתי לקבל ביתר קלות הלוואה מאיתן ולא מהבנק".

חוקרת: "מאחר שכפי שאמרת לי מקודם, גם אתה חייב לו כספים וגם אתה משלם לו ריבית – האם יכול להיות שאתה חושש מפניו?"

זכרוני: "לא. אני אוסיף גם: איתן מעולם לא איים עלי ואני מניח שלא יעז לאיים עלי. אם יאיים, אני אצפצף עליו".

חוקרת: "יכול להיות שנתת לו את השירותים בחינם בשל החובות הכספיים שלך אליו?"

זכרוני: "מדובר בחוב, לא בחובות והתשובה היא: לא, מה פתאום".

זכרוני תיאר בחקירתו גם את היכרותו עם עד המדינה בפרשה. "נאמר לי או נמסר לי שיש בינו לבין איתן שותפות עסקית. בהתחלה לא ידעתי את טיבה. בשלב מסוים, סופרה לי מערכת היחסים ואז אני מניח ששאלתי לתומי את איתן אם מערכת היחסים מעוגנת במסמכים משפטיים ואיתן אמר לי שיפנה אליי את עד המדינה כדי שייתן לי פרטים. בסופו של דבר, הוא הגיע ונתן לי נתונים לגבי התקשרות וההשקעות של איתן בהתקשרות ביניהם. הובהר לי כי הוא הנאמן של איתן באותן השקעות.. ערכתי מסמך במשרדי".

על פי כתב האישום, כשעד המדינה היה שותף עם חייא בחברת "יאפא", ביקש ללוות ממנו 800 אלף שקלים והוסכם ביניהם כי אם לא יחזיר את הלוואה, כולל ריבית של 2.5%, תוך חצי שנה, יעברו 17.5 ממניות החברה לחייא, כך שסך אחזקותיו בחברה יעמדו על 50%. "עד המדינה ביקש שאיתן ייתן לו סכום של 800 אלף או סכום דומה", אמר זכרוני. "ואז איתן התחיל לבקש הסברים לגבי השקעותיו והרגשתי שמתעורר אצלו חשד לגבי מה שנעשה בכסף שהשקיע. הצעתי לו למיטב זכרוני שלא ייתן לעד המדינה את הכסף הנוסף. שאלתי אותו אם קיבל אי פעם פירוט מלא לגבי השקעות שנעשו ולמיטב זכרוני איתן מלמל ויכולתי להבין שחשבונות כאלה לא נמסרו. הרגשתי שקיימת אי שביעות רצון מצדו של איתן לעד המדינה והתחושה שמעלימים ממנו את האמת".

חוקר: "איך באה לידי ביטוי שביעות הרצון מעד המדינה שהלכה ופחתה?"

זכרוני: "אמירות. אני לא יכול לשחזר במדויק".

כתב האישום מפרט שחייא הורה לזכרוני לערוך מסמך לפיו אחזקותיו בחברת "יאפא" הינן בשיעור של 50%. הוא זימן את עד המדינה למשרדו של זכרוני בתואנת שווא לפיה בפגישה יקבל את ההלוואה בסך 800 אלף שקלים. בפגישה, על פי כתב האישום, הודיע חייא לעד המדינה כי עליו לחתום על המסמכים וכי לא יקבל את ההלוואה שביקש. עד המדינה סירב, וחייא איים לפגוע בו.

בהמשך מתואר כיצד חייא ושניים מאנשיו, משה רוזנברג ואבי לויה, זימנו את עד המדינה בדחיפות למשרדיו של זכרוני בתואנת שווא שחייא נקרא לחקירה ביחידת להב 433 וזקוק לעד המדינה. "לא אני יזמתי את המפגש, אני חושב שאיתן הוא שיזם", אמר זכרוני בחקירתו. "הוא ועד המדינה הגיעו למשרדי, לא זוכר אם ביחד או לחוד ולאיתן נלוו חבריו. התפתחה שיחה, איתן העלה טענות נגד עד המדינה. במהלך הפגישה איתן הטיח בפני עד המדינה שהוא רימה וגנב - ועד המדינה, למיטב זכרוני, התגונן וטען שלא גנב ושיציג את החשבונות".

לדברי זכרוני, "איתן התפרץ עליו, הטיח בו האשמות ואמר לו: 'התנהגתי אליך כמו בן והנה אתה מסדר אותי'. איתן גם צעק, אני ניסיתי להרגיע את הרוחות. בשלב מסוים איתן קם, צעד לעבר עד המדינה ולא נוח לי לספר זאת כי כל זה היה בנוכחותי, וסטר על פניו סטירה אחת. צעקתי על שניהם, איתן נרגע, חזר לשבת במקום שישב בו והשיחה נמשכה ללא אלימות נוספת. עד המדינה אמר לאותו אדם שהוא ימציא לו את החשבונות. בשלב מסוים כולם הלכו, עד המדינה נשאר לשבת והלך אחרון, הוא טלפן אלי אחר כך מספר פעמים. למיטב זכרוני, ניסיתי לשדל אותו טלפונית להמציא את הנתונים שהתבקש להמציא. הוא חדל לטלפן אחרי כמה פעמים. ניסיתי לארגן עמו פגישת פיוס אבל זה לא יצא לפועל".

חוקר: "מה עשה עד המדינה כשהוא קיבל את הסטירה מאיתן?"
זכרוני: "נשאר לשבת. אני חושב שהוא הסתכל עלי, אני לא זוכר בדיוק".

חוקר: "למה הוא לא קם והלך?"

זכרוני: "אתה צריך לשאול אותו".

חוקר: "הוא היה יכול לקום וללכת?"

זכרוני: "אם אני הייתי מקבל מכה הייתי בורח, אני לא יודע למה הוא לא ברח, תשאל אותו. מדוע איתן נתן לו את הסטירה? אני חושב שאיתן היה בחמת זעם. אני חושב שהוא מאמין שעד המדינה גנב אותו". בעימות בין חייא לזכרוני, טען חייא כי לא נתן סטירה אלא רק תפס את עד המדינה חזק בסנטרו, אך זכרוני נשאר נאמן לגרסתו.

חוקר: "אני אומר לך שבפגישה הזו בנוכחותך איתן איים על עד המדינה שאם לא ייתן לו את האחוזים הנוספים, יפגע בו. תגובתך?"

זכרוני: "אין זה נכון".

חוקר: "אם כך בשלב זה אתה כבר מודע לדרמה המתרחשת ומודע לאיומי איתן כלפי עד המדינה. תגובתך?"

זכרוני: "לא מודע לשום איומים. איזה איומים? לא הייתי נותן יד בכלל לאיומים".

חוקר: "מה היה תפקידו של כל אחד מהנוכחים, או במילים אחרות – מה הייתה ההצדקה לנוכחותו של כל אחד מהמשתתפים בפגישה?"

זכרוני: "אין לי מושג. היום בדיעבד די התפלאתי מדוע באים כל כך הרבה אנשים".

חוקר: "אני אומר לך שלנוכחותם של השניים האחרים במקום אין כל הצדקה למעט להטיל פחד ומורא על עד המדינה. תגובתך?"

זכרוני: "אני לא חושב, אצלי לא מטילים פחד ומורא אבל לך תדע. בכל מקרה, לא הבנתי שזו מטרת הפגישה ולא נתתי לה יד. אני שולל לחלוטין אלימות והטלת פחד".

חוקר: "מחומר הראיות עולה כי בזמן ששהית עם הנוכחים בחדר טרם הגעתו של עד המדינה לפגישה, איתן צעק עליך ודרש ממך להחתים אותו על הכול. תגובתך?"

זכרוני: "לא דובים ולא יער. איתן מעולם לא צעק עלי ואם הוא היה צועק עלי הוא לא היה רואה אותי יותר".

חוקר: "אני אומר לך כי מחומר הראיות שבפנינו ידעת שהמפגש הזה הולך להיות מפגש טעון".

זכרוני: "בהחלט לא (צוחק). אם הייתי חושב שזה הולך להיות מפגש טעון הייתי מבקש שמישהו מהמשרד יצטרף".

חוקר: "אמרת שאיתן סטר לעד המדינה סטירה אחת בפניו. מחומר הראיות עולה שאיתן הכה אותו הרבה יותר מסטירה בודדת. תגובתך?".

זכרוני: "לא נכון. אם הוא היה מכה היית שומע את זה ממני".

במהלך חקירותיו, הציגו החוקרים בפני זכרוני מסמכים שונים על עסקאות בהן היה קשור חייא אשר נתפסו במשרדו. על חלקן ידע לענות, ולגבי חלקן טען שאינו מכיר או אינו זוכר. "כנראה שטיפלתי בו אבל אני לא זוכר את הפרטים", אמר. "רשמתי פרטים אבל אני לא זוכר שערכתי הסכם, טיוטה של הסכם שכנראה לא נחתם ועוד".

על המסמך שמפרט הסכם הלוואה בין חייא לבבו קובו, אמר זכרוני: "אני לא מזהה את המסמך, לא אני ערכתי אותו. אני מניח שזה מסמך שקיבלתי מאיתן או מבבו, למעשה אני חושב שמשניהם - והכנסתי לתיק של איתן".

חוקר: "כעו"ד מנוסה, האם ההסכם הזה בו איש עסקים מתחייב בפני איתן חייא לשלם ריבית גבוהה עם קדימות לכל חוב אחר הוא תקף?"

זכרוני: "המסמך הזה מדבר בעד עצמו ולכן ניתן להבין שהוא לא נוסח על ידי עו"ד".

לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com

(עדכון ראשון: 20:10)