דיון מכריע בפרשת הולילנד יתקיים היום (שני) בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כששלוש אפשרויות נמצאות על הפרק: מתן הכרעת הדין לגבי כל 13 הנאשמים, מתן הכרעת הדין לחלקם בלבד, או קיום דיון בבקשת הפרקליטות לדחות את הכרעת הדין, נוכח הסכם עד המדינה שנחתם עם שולה זקן. כדי לעשות סדר בפרשה המורכבת, שייתכן ותבוא היום לקצה, לפניכם המעורבים והנאשמים בה, שהבכיר בהם הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
עוד בפרשה:
אולמרט על הבקשה לדחות הכרעת הדין: שיא של זיהום ההליך
אולמרט, דכנר ואלוהים: הגברים בחייה של שולה זקן
לאחר ההסכם עם זקן: מה האפשרויות של אולמרט
תיק הולילנד מורכב משלוש פרשות שעניינן מתן שוחד מצד יזמים לעובדי ונבחרי ציבור על מנת לעקוף הליכים בירוקרטיים ועיכובים בבנייה. הפרשה המרכזית היא פרשת הולילנד, בה מואשמים היזמים שמאחורי פרויקט הבנייה הגרנדיוזי בדרום ירושלים בכך שהעבירו שוחד לדמויות מרכזיות על מנת להביא לשינוי יעוד הקרקע ולהגדלת נפח הבנייה. הם ידעו שלצורך זה הם יצטרכו תמיכה רחבה של אישי ציבור ושל אנשי עיריית ירושלים, ולכן החליטו לפעול בצורה של הענקת טובות הנאה. השוחד התבטא לא רק במתן כסף לנבחרי הציבור אלא גם למקורביהם ולמוסדות המזוהים עמם. הכספים, כך נטען בכתב האישום, הוסוו באמצעות מערכת כוזבת של תיעוד חשבונאי. "כל אלה אפשרו התקיימותה במחשכים של מערכת יחסי שוחד מסועפת בהיקפים נרחבים שנמשכה לאורך למעלה מעשור כשבמתחם הולילנד הולך ונבנה בפועל פרויקט מגורים בעל נפחי בנייה בהיקפים חריגים מאין כמותם בנופה של הבירה ירושלים".
הפרשיות האחרות הן "פרשת הזרע" בה פעלו היזמים באותו אופן מושחת לכאורה להשבחת קרקעות שבשליטת חברת הזרע. בין השנים 2005-2002 העבירו אנשי החברה יותר ממיליון וחצי שקלים כספי שוחד לידי איש העסקים (שהלך לעולמו) שמואל דכנר, שלימים יהפוך לעד המדינה בפרשה וזאת כדי שיעבירם לכאורה לאולמרט וזקן.
הפרשה שלישית היא "פרשת תעשיות המלח" בה נטען שיושב ראש החברה, דני דנקנר, פעל לשינוי ייעוד קרקעות בעתלית ובאילת והפיכתן לקרקעות למגורים תיירות ומסחר, ובמסגרת הזו הועברו לפחות 45 אלף שקלים לראש מינהל מקרקעי ישראל כדי שיקיים את שינוי הקרקע.
נאשם 1 הלל צ'רני
הנאשם המרכזי והיזם של פרויקט הולילנד. הוא מואשם יחד עם חברת הולילנד במתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון.
צ'רני היה בעל זכויות במקרקעין על מתחם הולילנד המשתרע על שטח של כ-121 דונמים בדרום-מערב ירושלים. על פי כתב האישום, צ'רני הקים את חברת "הולילנד תיירות" על מנת לפעול לשינוי יעוד הקרקע במתחם ממלונאות למגורים, לפעול להגדלת אחוזי הבנייה במתחם הולילנד בצורה ניכרת ולפעול לצמצום העלויות שלו כיזם בהקמת הפרויקט, "זאת מתוך כוונה להשיא את שוויו של המתחם ואת הרווח שיצמח לו ממכירתו". צ'רני ידע שיזדקק לתמיכתם של אנשי ציבור רבים כדי לגרום לשינויים הרבים ולצורך כך, לפי כתב האישום, רקם יחד עם עד המדינה, שמואל דכנר, תוכנית רבת שלבים, פעל לפיה יחד עם שותפיו בין 1994 ל-2007, והעניק טובות הנאה כספיות ואחרות לנבחרי ועובדי הציבור האמונים על קידום התוכניות. לפי הפרקליטות, צ'רני העביר שוחד תוך שימוש ב"שיטות שונות של העברת כספים והסוואתם". עד שנת 1999 העביר צ'רני כמעט תשעה מיליון שקלים במסגרת זאת, והמשיך להזרים מיליונים במהלך העשור האחרון. כך התקיימה "במחשכים מערכת יחסי שוחד מסועפת בהיקפים נרחבים".
נאשמים 2,3,4 אביגדור קלנר, אמנון ספרון ושמעון גלאון
קלנר היה שותף להקמת חברת "הולילנד פארק", שימש בה כמנהל פעיל והיה שותף מלא לקבלת ההחלטות שבה, כמו גם ספרן (מנהל פעיל בהולילנד פארק, חלק מצוות הניהול של חברת הזרע) וגלאון (גם הוא מנהל בהולילנד פארק).
השלושה חשודים במתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד ובהלבנת הון. כתב האישום הגדיר אותם כחבורה שהייתה שותפה לתוכניתו של צ'רני, ואשר פעלה באופן שיטתי. "הם נתנו טובות הנאה כספיות לעובדי ציבור ונבחריו להם נזקקו להגשמת מבוקשם". כתב האישום מתאר מערכת יחסים של "קח ותן" בין הצדדים.
נאשם 5 מאיר רבין
הועסק כעוזרו האישי של עד המדינה שמואל דכנר, והוא מואשם בלקיחת ובנתינת שוחד. לפי הפרקליטות, הוא ניהל קשרים חברתיים ומשפחתיים עם שורה של נבחרי ועובדי ציבור, שמתוקף תפקידם היה בידם להשפיע על זכויות ותהליכים בנוגע לפרויקטים. רבין היה "איש החזית" של דכנר, ו"ביצע בהוראתו פעולות כספיות שונות". יחד עם זאת, שימש "כידם הארוכה של נאשמים" נוספים בפרשה.
נאשם 6 אורי לופוליאנסקי
כיהן כראש עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בין 2003 ל-2008, וסגן ראש העיר ירושלים ויו"ר ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בין 1993 ל-2003. על פי כתב האישום, במהלך שנות ה-90' קיבל לופוליאנסקי שוחד של 1.5 מיליון שקלים "בדרך של העמדת תרומות ליד שרה", שהיה מייסדיה ועמד בראשה במשך שנים.
בתמורה, לפי הפרקליטות, פעל על מנת להביא לאישור התוכנית להכשרת מתחם הולילנד ובתוך כך "מנע שמיעתן של כאלף התנגדויות שהוגשו לתוכנית בוועדה המקומית, מנע העברת עמדה מטעם הוועדה המקומית בעניין ההתנגדויות, והחליט להותיר נושא זה לדיון בוועדה המחוזית בלבד, הכל לבקשת צ'רני". גם לאחר אישור התוכנית, המשיך לופוליאנסקי לבקש ולקבל כספים מצ'רני, וכך קיבל מאיש העסקים בסך הכול כ-2,740,000 שקלים, במהלך כל השנים, מרביתם לידי עמותת יד שרה.
נאשם 7 האדריכל אורי שטרית
כיהן כמהנדס עיריית ירושלים בין השנים 2000 ל-2006. הוא מואשם בלקיחת שוחד, רישום כוזב והלבנת הון. מתוקף תפקידו היה הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום התכנון והבנייה בעירייה, ומכאן החשיבות הרבה לתמיכתו בפרויקט הולילנד. תחילה הוא התנגד לפרויקט, אך ב-2002, לאחר שנקלע למשבר כלכלי שכן היה ערב לחובותיו של אחיו שהלך לעולמו, חלה תפנית בעמדתו. לפי כתב האישום, שטרית פנה אז לאולמרט וביקש עזרה.
אולמרט פנה לכאורה לעד המדינה ואמר כי תמורת סיוע לשטרית, הוא יתמוך בפרויקט וייתן גיבוי להחלטות שטרית לטובת היזמים. צ'רני הסכים וכך החלה הפרשה להתגלגל - שטרית קיבל כספים ובתמורה אישר את התוכניות. כך, לפי כתב האישום, בין 2003 ל-2007 קיבל שטרית טובות הנאה כספיות ואחרות בשווי של לא לפחות מ-1,400,000 שקלים.
נאשם 8 ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט
כיהן כראש עיריית ירושלים בין 1993 ל-2003. בשנים אלה, טוענת הפרקליטות, פעל אולמרט על מנת להביא לאישור פרויקט הולילנד ולהפחתת היטל ההשבחה שבו חויבו היזמים. עוד עולה מהאישום, כי אולמרט פנה לעד המדינה וביקש שיסייע לאחיו, יוסי אולמרט, שנקלע למצוקה כלכלית. עד המדינה העלה את בקשתו של ראש העירייה לשעבר בפני צ'רני, וזה סיכם עם הראשון להעביר לאח חצי מיליון שקלים. לקראת סוף 2002 נפגש עד המדינה, על-פי עדותו, בבית קפה עם יוסי אולמרט, מסר לו סדרת צ'קים על סך 500 אלף שקלים והסביר לו שהדבר נעשה לבקשת אחיו.
נאשם 9 שולה זקן, לשעבר ראש לשכתו של אולמרט
על-פי כתב האישום, בשנת 1997 שולמו לשולה זקן כ-350 אלף שקלים לכיסוי חלק מחובותיה בגין רכישת בית פרטי. במסגרת פרשת "הזרע". עוד נטען כי בין 2003 ו-2004 ביקשה זקן מדכנר טובות הנאה מעת לעת, והוא נענה לבקשותיה ורכש בעבורה מספר פריטים. כך, למשל, טען דכנר שרכש עבור זקן באוקטובר 2003, על פי בקשתה, זוג עגילים בשווי עשרת אלפים שקלים. כמו כן, נטען כי בינואר 2004 רכש עד המדינה לזקן תמונת שמן בשווי 1,200 דולרים. במועד אחר הוא רכש לה תיק בשווי אלפיים שקלים וזוג נעליים בשווי של כאלף שקלים. זקן ואולמרט נאשמים גם כי קיבלו שוחד בסך 200 אלף שקלים כדי לקדם את ענייניה של חברת "הזרע".
נאשם 10 אליעזר שמחיוף
כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים ומאוחר יותר כסגן ראש העיר, והיה מעורב באותה עת בהליכים השונים הקשורים לפרויקט הולילנד. בעצה אחת עם עד המדינה, החליט צ'רני לתת לו כספים בתמורה לפעולות שביצע. כך לקח שמחיוף בעבורו ובעבור גורם נוסף לא פחות מ-245 אלף שקלים. הוא מואשם בלקיחת שוחד.
נאשם 11 אברהם פיינר
מואשם אף הוא בלקיחת שוחד. בין 1998 ל-2007 כיהן בתפקידים שונים בעיריית ירושלים, בהם חבר וממלא מקום בוועדה המקומית וחבר ועדת המכרזים. לאחר שהתוודע לפועלו של עד המדינה למען הפרויקט, ביקש מדכנר ומצ'רני - לפי כתב האישום - להעמיד תרומות למוסדות אותם ייסד. ב-1999 ו-2000 נתן צ'רני לפיינר למעלה ממיליון שקלים, "בדרך של העמדת תרומות למוסדות". בתמורה, לפי האישום, פעל פיינר לקידום הפרויקט ובין היתר האיץ בגורמים העירוניים והמקצועיים.
נאשם 12 דני דנקנר
נאשם 13 יעקב אפרתי, לשעבר מנהל מינהל מקרקעי ישראל
דנקנר כיהן בין 2002 ל-2004 כיו"ר "תעשיות מלח". לפי כתב האישום, הוא פעל לקידום שינוי בייעוד קרקעות החברה ולשם כך העביר לנאשם מאיר רבין כ-1.1 מיליון שקלים, שהיו מיועדים לאפרתי.
כאמור, עוד לא ברור אם הכרעת הדין תתקיים במועדה לאור בקשת הפרקליטות לדחות את ההכרעה בעניינם של אולמרט וזקן בלבד (אף שלא בטוח שדבר כזה כלל אפשרי). בנוסף, אם יתקבל הסכם עד המדינה עם זקן, כתב האישום שלה צפוי להשתנות: האישום על הלבנת הון ימחק והיא צפויה להודות בשני סעיפי אישום של שוחד, כמו גם לקבל קנס וחילוט של כספים שכביכול נמצאים אצלה ושאותם קיבלה לא כדין.
(עדכון ראשון: 23:20)