בחצי האי קרים רוצים את פוטין: מחוץ לבניין העירייה בסבסטופול, שהייתה הראשונה להביע תמיכה גלויה בשלטון הרוסי, התגודדו גם היום (שני) אזרחים רבים, והביעו התנגדות להנהגה החדשה בקייב הבירה. לדבריהם, מי שהשתלט הם פשסיטים אנשים שאינם ראויים להיות בשלטון, אין להם השכלה בסיסית, ומעשיהם יובילו למלחמה מיותרת.
"למה מחליטים בשבילנו מה אנחנו צריכים?", אמרה לוואלה! חדשות אחת המפגינות הפרו-רוסיות. "אנחנו נעשה בעצמנו סדר במדינה שלנו. אנחנו דורשים מכם: נציגי האיחוד האירופי, נציגי ארצות הברית וממך ברק אובמה... הדעה שלכם לא מעניינת אותנו, באיזה אופן אתם מייצגים את אוקראינה? אנחנו רוצים שקולנו יישמע ברוסיה, מכיוון שאנחנו בעד השפה הרוסית. אבותינו נלחמו ואנחנו לא רוצים שיהיה כאן פשיזם".
המשבר באוקראינה - כותרות אחרונות:
כלי שריון רוסיים נאספים בכניסה לחצי האי קרים
רוחות מלחמה באוקראינה: העדכונים החמים
פוטין רוצה את אוקראינה, אך לא במחיר מלחמה עולמית / פרשנות
שדה התעופה הבינלאומי בסימפרופול, העיר הגדולה באזור, הוא השדה היחידי בחצי האי קרים שבו מתקיימות בדרך כלל נחיתות והמראות של טיסות בינלאומיות ופנימיות. בשבוע האחרון, בשל המשבר הקשה שפוקד את האזור עקב פלישת הכוחות הרוסיים למקום, לא קיבל שדה התעופה הקטן בעיר הבירה של חצי האי טיסות נכנסות, אך אתמול משהו השתנה. מטוסים עם גדודי עיתונאים נחתו במקום, לאחר שהמרחב האווירי נפתח לתנועת כלי טיס.
ביציאה משדה התעופה המתינו לנו ארבעה גברתנים פרו-סובייטים, ספק חיילים ספק אנשי מיליציה, שהביטו בחשד בכל אדם שירד מכבש המטוס. כשמתחילים בנסיעה אל תוך העיר התחושה היא ש"נורמליות מתוחה" היא הצורה הטובה ביותר לתאר את המצב ברחבי סימפרופול. התושבים ממשיכים לנהל שגרת חיים רגילה, תוך שהם מנסים להבין מה יהיה גורלם.
מרבית התושבים בחצי האי הם ממוצא רוסי, ולכן הם לא התרגשו במיוחד כאשר 6,000 חמושים רוסיים הגיעו לאזור השתלטו על בסיסיה הצבאיים של אוקראינה. התושבים לא מתרכזים ברעשי הרקע. הם מעדיפים להמשיך להתרכז בעבודתם. מלבד הפגנות בודדות של התושבים ממוצא טטרי, אשר אינם שוכחים את גירוש אחיהם מהאזור על ידי סטאלין, קרים ממשיכה בשגרה אפורה המאפיינת כל כך את ברית המועצות לשעבר.
כשעשינו את דרכנו לסבסטופול, עיר נמל לחוף הים השחור, קשה היה שלא להבחין במחסומים הרבים שהציבו לאורך הכביש אנשי המשמר הרוסיים. מדובר במראות מוזרים יחסית לתושבי האזור. כאשר הגענו לכניסה לעיר נתקלנו באחד המחסומים. משהבינו אנשי הצבא כי אני אזרח ישראלי, הם הביטו בי בעיניים משתאות, והפכו את טון הדיבור שלהם לנעים יותר, לא ברור מדוע. "אנחנו מצטערים שאנחנו בודקים", הם אמרו לי, "אבל המצב הוא כזה שזה מחייב אותנו. המלחמה בפתח".
