בשבוע האחרון ביקר נשיא איראן, חסן רוחאני, במחוז הורמוזגאן. לכאורה מדובר בביקור שולי נוסף זהו ביקורו השני כנשיא בסבב המחוזות שאותו הוא אמור לערוך ברחבי איראן כחלק מתפקידו. אולם לביקור הזה ישנה משמעות נוספת, שכן בביקורו בהורמוזגאן ביטל הנשיא הנוכחי מסורת שביקש קודמו מחמוד אחמדינג'אד להנחיל ברחבי איראן, שלאורה נהג האחרון לאורך שמונה שנות כהונתו. מדובר ברעיון שליחת המכתבים הישירים לנשיא האיראני, שטופח על ידי הממשל הקודם.
אותו ממשל ביקש להציג עצמו ככזה אשר שומר על קשר ישיר וחסר מתווכים עם הציבור במדינה. את הרעיון לקשר באמצעות המכתבים הביא אחמדינג'אד כבר בראשית כהונתו הראשונה, ויישם זאת תוך הקמתה של לשכה מיוחדת אשר תטפל בפניות הציבור ובמכתביו. הרעיון, שצבר תאוצה וקהל רב של כותבים במשך השנים, גם זכה לתיעוד מיוחד בסרטו של הבמאי פטר לום "Letters to the president" מ-2009. בסרט נראה אחמדינג'אד מקבל מאות אלפי מכתבים בכל ביקור במחוזות השונים, ומלבד זאת עוד כמות דומה של פניות מאזרחים בכל ימות השנה.
קטע מתוך הסרט על אחמדינג'אד:
קרוב ל-230 אלף מכתבים נשלחו לנשיא הנוכחי רוחאני במסעו הראשון כנשיא למחוז חוזסתאן לפני כחודש. על פי פרק המגזין באתר החדשות "מהר", ביקשו 55% משולחי המכתבים סיוע בתחום הכלכלי, עזרה בתחום המחייה והקיום או פירעון הלוואות. 17% נוספים ביקשו במכתבם סיוע במציאת עבודה ו-12% מן המבקשים ביקשו לסייע להם לשנות את עבודתם הנוכחית. שאר הבקשות עסקו בעניינים יומיומיים ופנים-מחוזיים כגון: בעיות מים וביוב, כבישים, חשמל ותעבורת גז. אולם בצד הרעיון של שליחת המכתבים התקיימה בשנים האחרונות תעשייה שלמה של אנשים שעסקו בין היתר בעריכה וניסוח וכן כתיבה של אותם מכתבים עבור האזרחים, וכאלו הממיינים את המכתבים, קוראים אותם ומשיבים בשם אותה לשכה שהוקמה במיוחד עבור הסוג הזה של פניות מן הציבור. כך למשל, דווח כי כותבי המכתבים גובים קצת פחות מחצי דולר עבור ניסוח מכתב, ומגיעים להספק של קרוב למאה מכתבים כאלו ביום.
את הבקשה המפורשת להפסיק ולשלוח מכתבים לנשיא לא ניתן היה לשמוע מפיו של רוחאני דווקא, אלא ממושל המחוז שבו ביקר, הורמוזגאן. "אני מבקש מהאנשים שלא לשלוח עוד מכתבים לנשיא", צוטט השבוע ג'אסם ג'אדרי, המושל, בהמשך למהלך של הממשל החדש לשנות את כללי המשחק שהיו נהוגים בתקופת הנשיא הקודם.
כך, במקום משלוח המכתבים לנשיא, לרשות המבקשים לפנות אל הלשכה הנשיאותית יעמוד מספר טלפון מיוחד (111) שינתב את שיחתם. המספר, כך על פי הדיווח, יהיה זמין לכל האזרחים בכל רחבי איראן וניתן יהיה לקבל בו מענה אנושי או להשאיר הודעה בצירוף הבקשה המיוחלת. בנוסף, תינתן למתקשרים אפשרות לעקוב אחר מכתבים שכבר נשלחו בעבר ובדיקת הסטטוס של אותו מכתב.
משרד פניות הציבור בתקופת הממשל הקודם שכן בטהראן. בעקבות כך נוצר עומס על המערכות השונות, ובנוסף הדבר תרם לתחושת הניכור שחשו התושבים בשאר הערים והמחוזות במדינה כלפי עיר הבירה, כאילו הם מופלים לרעה ביחס לאלו הקרובים יותר למוקדי קבלת ההחלטות. יצירת המענה האנושי בזמן אמת או בתשובה חוזרת לפניות בכל רחבי המדינה, מאפשרת לגורמי הממשל השונים באיראן של תקופת רוחאני, אפקט טוב יותר של קשר קרוב אל הציבור ופניותיו. אך גם באיראן, שמבקשת להתאושש אט אט מן הסנקציות הכלכליות, כבר יודעים האזרחים כי לשירות פניות הציבור, בין אם במכתב ובין אם בשיחה טלפונית, לא יימצאו פתרונות לכל אותן פניות, וכי הצורך הוא בהפניית משאבים לתיקון מצבה של המדינה באופן כללי.
ידיעות נוספות על איראן:
סרט רע: הפתיחות התרבותית לא גדלה בעידן רוחאני
קול האישה מענג מדי? המדריך לאיראני המבולבל
המחווה המפתיעה של רוחאני לנשיא אובמה