אימהות ורוצחות: הנשים האכזריות בחזית הטבח הנאצי

בדרך חזרה ממסע קניות בעיירה השכנה, משהו לכד את עינה של ארנה פטרי: שישה ילדים, כמעט עירומים לגמרי, מכווצים באימה בצד הדרך הכפרית. בתור אשתו של קצין אס אס, היא הבינה מיד שהם חייבים להיות היהודים שעליהם שמעה, אשר ברחו מרכבת שלקחה אותם אל מחנה המוות. ארנה, אמא לשני ילדים, לקחה את הצעירים הרעבים והמסכנים אל ביתה, הרגיעה אותם ונתנה להם מעט אוכל. לאחר מכן, הובילה את ששת הילדים אל תוך היער, הורתה עליהם להסתדר בשורה על קצה בור, וירתה בהם אחד אחרי השני מטווח אפס.

ספר חדש, בשם "Hitler's Furies" (משחק מילים המשלב בין זעמו של היטלר, ליצורות מיתולגיות נקמניות), חושף צד נוסף, אכזר לא פחות, של משטר היטלר בזמן מלחמת העולם השנייה. השואה נחשבה תמיד לפשע שבוצע על ידי גברים, והנשים הבודדות שהועמדו לדין במשפטי נירנברג, כדוגמת אירמה גרזה או אילזה קוך, היו שומרות ידועות לשמצה, שנודעו באכזריותן הקשה והחייתית – לא "נשים" עדינות כמו עקרת הבית ארנה פטרי. אך נשים כדמותה כלל לא היו יוצאות דופן, כך טוען הספר שנכתב על ידי היסטוריונית השואה פרופ' וונדי לאוור, שחושפת את מעורבותן של עשרות אלפי נשים גרמניות במעשי הרצח האכזריים.

לאוור טוענת כי על אף שעד כה נהוג היה לחשוב לרוב כי הנשים לא היו מעורבות בפשעי השואה, הן לקחו חלק בדיוק כמו הגברים, אם כי ברוב המקרים מעורבותם הייתה עקיפה. באופן אירוני למדי, המטפלות והאחיות היו הראשונות להיתפס ברשת הרוע – אחיות הזריקו חומרים קטלניים לנכים, מיילדות דחפו להפלות ולהמתות חסד. לאוור סיפרה לדיילי מייל הבריטי כי "נשים ביצעו החלטות אכזריות של חיים ומוות, תוך שחיקה של רגישות מוסרית".

לפחות חצי מיליון נשים השתתפו בפעילות הנאצים באזורים שונים בפולין וברוסיה, שנכבשו על ידי היטלר. המוני מזכירות, למשל, הקלידו ותייקו את כל פרטי הרציחות, וכך היו בלב לבה של מכונת ההרג הנאצית, אך בחרו, כמו רבים אחרים, לעצום עיניים וליהנות מהקרבה לכוח. אחרות, כמו ליזלוט מאייר, היו קרובות יותר להרג. מאייר הייתה מצטרפת לקצין האס אס שעבורו עבדה למסיבות ירי – ציד והרג של יהודים הפך בשבילה לספורט.

יוהאנה אלטווטר, בת 22 בזמן המלחמה, מילאה תפקיד מרכזי בטבח כשהייתה מזכירתו של מפקד בכיר של הכוחות הנאציים באוקראינה. היא נהגה להיכנס למחלקת הילדים בבניין שהוסב לבית חולים, לעצור מול מיטתו של אחד הילדים, לגרור אותו למרפסת ולזרוק אותו מטה מבעד לחלון. "ההרגל המגונה" שלה, כפי שתיאר זאת אחד הניצולים, היה הרג ילדים. היא הייתה מפתה אותם עם ממתקים, וכשפתחו את פיהם לקבל סוכריה, הייתה יורה בהם בפיהם עם אקדח קטן שתמיד נשאה עמה.

ארנה פטרי היא יוצאת דופן, והעבירה יותר מ-30 שנים בכלא. כל שאר הנשים שהוזכרו כאן, ורבות אחרות, נשפטו וזוכו או שוחררו לאחר חקירתן. יוהאנה אלטווטר אמרה להגנתה: "הייתי רק מזכירה". נשים רבות המשיכו בחייהן אחרי המלחמה כאילו לא קרה דבר, אך הכתם נותר. 13 מיליון נשים היו חברות במפלגה הנאצית – לא כולן צפו מהצד.

מחברת הספר הסבירה: "ניתן להבין מדוע אנשים אוהבים להניח כי אלימות אינה מאפיין נשי, וכי נשים אינן מסוגלות לבצע רצח המוני – זה נותן תקווה שלפחות חצי מהמין האנושי לא יפגע באחר, יגן על ילדים ויבטיח את העתיד. עם זאת, המעטה בערכה של ההתנהגות האלימה של נשים יוצרת מגן כוזב". היא הוסיפה כי "רצח עם יכול להיות גם עסק לנשים. בהינתן 'הזדמנות', נשים ייקחו בו חלק".

לקריאה נוספת:
דוח בריטי: רודולף הס נרצח מחשש שיחשוף סודות
הפושע הנאצי המבוקש בעולם מת לפני פתיחת משפטו
הגאון שפיענח את הסוד הנאצי יזכה לחנינה אחרי מותו