"אלוהים שולח לי מלאכים, זה המזל שלי", אומרת אילנה (שם בדוי) בחיוך נבוך וממשיכה "אבל עם כל העזרה שמקוששת מפה ומשם המצב הוא שבעוד חודשיים אין לנו קורת גג". אילנה היא אדם מסוג אחר. כשפוגשים בה לא ניתן לשער כי מאחורי המראה הייצוגי והחיוכים הרבים עומדת אישה חולה, עם חובות רבים בגין כמה הליכי אימוץ, אישה שרק נאבקת מדי יום ביומו כדי לתת לעלמה (שם בדוי), בתה בת ה-13, עתיד שאינו כולל לינה על ספסל בגן ציבורי - מצב שחוו לא אחת.
בניגוד לאנשים במצבה, שנוטים לשבת ולרחם על עצמם תוך פיזור קללות והאשמות שונות, אילנה לא מאשימה איש ולא נוקטת גישה של "מגיע לי". "על אף מצבי הבריאותי, אני עובדת יום-יום, ואחרי העבודה פונה לכל גוף רשותי או פילנתרופי בניסיון לדאוג לקורת גג", היא מספרת. אילנה היא דוגמה טובה לאופן שבו אדם חי את חייו, וכשאירוע בלתי מתוכנן אחד קורה הכל מתהפך, כשהגזרות הכלכליות רק גורמות לאנשים להידרדר מטה-מטה והחיים הופכים למעין כדור שלג שברוב המקרים רק מתעצם.
שנות צעירותה של אילנה עברו בצורה שגרתית למדי כשהתגוררה בתל אביב ועבדה בחברות תעופה שונות. בגיל 30, לאחר תקופה ארוכה של כאבים, גילתה כי לקתה במחלת שלד הפוגעת בעצמות - אז גם נאלצה לסטות מעט מהמסלול. "במשך תשעה חודשים לא יכולתי לזוז", משחזרת אילנה, אחרי תקופה שנמשכה כשנתיים, כשכל פעם אזור אחר בגוף נפגע. "בהמשך נאלצתי לעבור כימותרפיה קשה מאוד והגעתי לבית החולים תל השומר ,שם הכרתי רופאה שעשתה מעל ומעבר עבורי גם במישור הרפואי וגם במישור האישי".
חובות של 700 אלף שקל
אותה רופאה חקרה את הנושא לעומק, והעניקה לאילנה טיפול שהוביל לנסיגת המחלה. האושר היה גדול, אך אז הבינה אילנה כי תצטרך לצאת למאבק נוסף - על הזכות להיות אמא. שכן שבשל המחלה, היא לא יכלה לשאת היריון ופנתה לאימוץ. "זה היה מאבק לא פשוט, כשהתחלתי שלושה הליכים שלא הצליחו, אך עדיין עלו הרבה כסף, וזה הצריך הלוואות רבות".
הליכי האימוץ שעברה בליטא ארכו ארבע שנים, וכללו תשלומי שוחד ותשלומים למתווכים שונים, שהסתכמו בעשרות אלפי דולרים. הסוף היה טוב, כשבינואר 2001 נחתו אילנה ועלמה בת השנה בישראל. "זו הייתה תחושת אופוריה גדולה", מתארת אילנה את אותו יום. "מעט מאוד אנשים בארץ ידעו על ההליך אז בטיסה חזרה עמה. פרקתי הכל, נראה לי שלא היה איש במטוס שלא שמע את הסיפור", אומרת אילנה בהומור.
במקביל לאושר הגדול שחוותה בחייה האישיים עם שובה ארצה, גילתה אילנה כי חייה המקצועיים בבעיה, כשחברת התעופה TWA שבה הועסקה פשטה את הרגל. אילנה החליטה להישאר בבית עם עלמה בשנה הראשונה, ובמהלכה עברה קורס מזכירות רפואית, לאחר שנכנסה לחובות של כ-700 אלף שקלים וידעה שעליה לשוב לעבוד.
אבחון מחלת השרירים
במהלך השנים עבדה אילנה בעבודות מזדמנות, עד שמצאה עבודה קבועה כמזכירה רפואית במגזר הציבורי, שם היא עובדת זה שש שנים. "זה מקום עבודה מצוין, אך עם קשר למחלת השלד או לא, אבחנו אצלי באחרונה מחלת השרירים פיברומיאלגיה, מה שאילץ אותי לרדת לחצי משרה בלבד ולשכר שבקושי מגיע ל-3,000 שקל בחודש", אומרת אילנה. אם לא די בבעיות הבריאותיות, שגרמו לאילנה לצאת ולהיכנס לבתי חולים שוב ושוב, עימותים בלתי פוסקים שהתחילו באלימות מילולית והסתיימו באלימות פיזית מצד אמה הובילו לפני שנתיים להשלכתה מבית הוריה, שבו התגוררו אילנה ובתה תמורת תשלום חודשי.
אילנה לא איבדה תקווה ובעודה עוברת עם עלמה בין בתי חברים פנתה לכל מי שאפשר על מנת לדאוג לבית "פניתי לשירותי הרווחה שם אמרו לי ?אין לנו מה לעשות?, פניתי למשרד השיכון אמרו לי ?אם לא היית עובדת והיו לך עוד ילדים או בעל שלא משלם מזונות?. ככה עברנו מבית לבית ולפעמים לא היה בית אז היינו גם ברחוב. ההסברים לעלמה היו מגוחכים, משהו כמו ?אנחנו צריכות להיות מוקדם בבוקר אז עדיף לישון בחוץ קרוב למקום וכל מיני שקרים טיפשיים", יורה אילנה את המילים מהר, כמתביישת, כמי שביצעה פשע.
ללא אנשים טובים לאורך הדרך אילנה לא יודעת איך הייתה שורדת. "בדרך כלל כשלא הייתי עובדת הייתי מחכה לעלמה בגינה שתסיים לימודים. בחורף היה קשה יותר, אבל היועצת המקסימה בבית ספר שלה נתנה לי לחכות לה בחדר שלה כשידעה שאין לי לאן ללכת, עלמה חשבה שאני שמה אותה בבית ספר וממשיכה הלאה אבל ישבתי וחיכיתי לה בבית ספר בלי שידעה".
"להמציא סיפורים כדי שהבת לא תדע"
כך אלתרה אילנה פתרון מהיד לפה בכל הקשור לאוכל, ספרי לימוד לבית הספר, ואף עם מלגה לעלמה לאימונים בתחום הספורט, שבו היא מצטיינת ובמסגרתו אף ייצגה את ישראל. ?היא עושה זאת נגד כל הסיכויים ומגיעה להישגים, אז אני עושה הכל על מנת שתמשיך בזה", אומרת אילנה בגאווה. "בנוסף אני מניחה שזה גם תרפויטי, אבל האבסורד הוא שגם כשמייצגים את ישראל ההורים צריכים לממן הכל, וזה פשוט בלתי אפשרי. תמיד ניסיתי להמציא סיפורים ותירוצים כדי שהבת שלי לא תדע מה קורה, רק לאחרונה הבנתי שאני לא יכולה לעטוף הכל כל הזמן, היא כבר גדולה ומתחילה להבין".
באחד הימים שוחחה אילנה עם הרופאה שטיפלה בה בתל השומר - המלאכית לדבריה, שעמה שמרה על קשר טוב וזו הודיעה לה "חדל, אני נותנת לך כסף לשכר דירה ואתן מוצאות דירה". אילנה לא ידעה את נפשה מרוב אושר, וכך מצאו השתיים דירה בה מתגוררות כמעט שנתיים.
אלא שכעת נגמר הכסף, ולאחר משיכת כספי הפנסיה שלה, שחלקם מופנים ישירות לכיסוי חובות, אילנה יודעת שבעוד שלושה חודשים הן חוזרות לרחוב. "אין גוף או אדם שאני לא פונה אליו, אבל כעת אין עתיד", אומרת אילנה. אך עדיין קשה לזהות בעיניה ניצנים של ייאוש או חוסר תקווה. "אין לי חובות לחברת המים או החשמל כי אני באמת מתנהלת באופן זהיר ונכון. כשמגיע חשבון אני משלמת אותו מיד, אבל הדרך שבה דברים התגלגלו הובילה אותנו למצב הזה שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו, זה מצב שכבר אין מאיפה לגרד, זה רק להתחנן לעזרה קטנה שתאפשר לנו לשכור דירה קטנה שתכיל את שתינו. זה ייתן לי את השקט לדעת שאני יכולה לטפל בכל השאר ולעמוד על הרגליים".
על השאלה איך היא שומרת על ארשת חיובית כל כך, אין לאילנה תשובה. "בבית החולים אמרו לי 'תיכנסי, דברי עם האנשים?. כנראה חשבו שאוכל לעודד את האנשים כמי שעברה מה שהם עוברים. אני לא יודעת. ככה אני. מתת אל אולי? גנטי זה לא", היא צוחקת.
לקריאה נוספת
חד-הוריות על הקצבאות: "העיתוי מעיד - לפיד מנותק"
קיצוץ בקצבאות הילדים מהיום: "ילדים יחיו בעוני"
דוח: הגזירות יכניסו עוד 35 אלף ילדים למעגל העוני
לפניות לכתבת: danawp@walla.com