מנערים את האבק: הבחירות לראשות קריית שמונה

אמצע אוגוסט והצפון מלא בישראלים: בחניון לקיאקים של קיבוץ הגושרים החניה כבר מזמן מפוצצת, על גדת הבניאס צעירים ומשפחות מחפשים שני מ"ר פנויים לקמפינג ובצוק מנרה נמשך התור כדי להשקיף על עמק החולה הנפלא והגליל העליון. בקריית שמונה לעומת זאת, המקום היחיד שהיה מלא באנשים היה התחנה המרכזית ומלון הצפון הסמוך, אליו נהרו אינסוף חיילים כאילו יציאת צה"ל מלבנון לא הייתה מעולם. תוך כמה דקות התפנו החיילים באוטובוסים אל המוצבים שבאזור, והותירו את קריית שמונה בשיממונה.

קריית שמונה נראית רע. אי אפשר להגדיר זאת אחרת. רחובותיה מלוכלכים במיוחד, הבנייה הלא-אחידה מעידה כנראה על כך שמתכנני העיר קיבלו תואר אדריכל בהתכתבות ממכללת חמת גדר ולפי כמות החנויות, מקור הפרנסה היחיד בעיר הצפונית הוא ממכר שווארמה. גם הפיקוח העירוני לא משהו. המדרכות אמנם צבועות בכחול-לבן, אבל לפי איך שזה נראה הייתי האידיוט היחיד שבאמת חשש שמישהו ייתן לו קנס וחנה בצורה מסודרת, על תלולית עפר. העיר שהייתה במשך שנים מזוהה יותר מכל עם העימות מול חיזבאללה וירי הקטיושות, נהנית בשנים האחרונות משקט ביטחוני מצד אחד, ומאבקי הפריפריה מצד שני, אבל נראה כאילו נכנעה ללא קרב על לבו של התייר הישראלי. בזמן שהקיבוצים שמסביב פורחים, העיר שהייתה אמורה להיות בירת הגליל העליון נותרה תחנת מעבר נוכחת-נפקדת בדרך לטיול.

הבחירות המתקרבות מנערות מעט מהאבק שמכסה את העיר. מול ראש העירייה הנוכחי, ניסים מלכה, מתמודדים שורה של מועמדים, כשהבולטים ביניהם הם ראש האופוזיציה הנוכחי בן-ציון (בנצי) יעקב, חבר המועצה הוותיק יגאל בוזגלו ומפקד תחנת המשטרה לשעבר יורם מלול. הסקרים מנבאים קרב צמוד בין הארבעה על לבם של 23 אלף תושבי העיר. כשאני נכנס ללשכתו של מלכה, אני שואל אותו לפשר הלכלוך השורר בעירו. "אין ראש עיר שבקדנציה אחת יכול לפתור מגרעות של 30 שנה", הוא אומר. "העיר לא תוכננה כמו שצריך ויש בעיות של ניקיון, אבל כבר אין כאן מצבים שעובדי עירייה לא מקבלים משכורת ורמת החינוך הפכה להיות הטובה ביותר בצפון. פעם כולם היו רוצים שהילדים שלהם ילמדו בקיבוצים מסביב והיום הקיבוצים רוצים לשלוח את הילדים שלהם אלינו".

ניסים, העיר נראית לא טוב והפכה פשוט לתחנת מעבר. אתה לא חושב?

מלכה נראה נעלב. "אי אפשר להגיד שאנחנו רק מעבר. קיבלתי את העיר במצב של גרעון קשה ואנחנו עדיין בגירעון אבל נמוך בהרבה. היום, אחרי קדנציה שבה ייצבתי את המערכת, המטרה היא להפוך את קריית שמונה לעיר תיירות עם אגמים וקמפינג. כבר בתקופה הקרובה יחלו עבודות למלון חדש, אבל אם קריית שמונה לא תקבל טיפול נקודתי מהממשלה - לא יקרה פה כלום ונמשיך רק לנסות ולשרוד".

נושא היחס של הממשלה לקריית שמונה שב ועולה בשיחה עם כל המועמדים. כולם דורשים יחס מיוחד לאור עברה הקשה של העיר, שעדיין לא הצליחה להתאושש מימי הלחימה הקשים. "יקנעם, שנמצאת במרחק של חצי שעה מתל אביב, מקבלת עדיפות באותה רמה של קריית שמונה?", שואל מלכה. "הממשלה חייבת לסייע לנו להביא אותנו לנקודת פתיחה טובה יותר, אחרת שוב נעבור למצב של הישרדות, וההתקדמות כאן תהיה איטית".

הנושא החם השני שעולה הוא המלחמה של קריית שמונה בקיבוצים הסובבים אותה. כל המועמדים דיברו כמובן על כוונה לקיים שיתוף פעולה פורה ואוהב עם המועצות האזוריות, אבל בפועל ברור שהקיבוצים, המתפרנסים מהתיירים הרבים, לא יוותרו על הנכס מספר 1. הקיבוצים נמצאים גם במרכזו של קרב אחר נוסף מול קריית שמונה - מאבק על קרקעות וארנונה. השאלה היכן עובר הגבול בין העיר למועצות האזוריות שעוטפות אותה הוא לא רק עניין טכני אלא שאלה של קרקעות ובעיקר של ארנונה. כך למשל, מפעלי "עוף הגליל" ו"מאמא עוף", המקבלים את פני הנכנסים לקריה, בכלל נמצאים בשטח המועצה האזורית גליל עליון. והארנונה, אוי הארנונה היקרה מפז, לא נכנסת לקופת העיר. מי שדורש החלטות ברורות הוא המועמד בנצי יעקב, הקורא לכינוס של ועדת הגבולות בהקדם. "התושבים שלנו עובדים במפעלים, אנחנו סופגים את הריחות של המפעלים, אנחנו מאוימים במכלי האמוניה שנמצאים שם - אבל הכסף הולך אליהם. זה נשמע לך הגיוני?", הוא שואל.

אנחנו נפגשים בביתה רחב הידיים של מספר 2 שלו, יפעת שאשא-ביטון, שמפנקת בעוגה מעולה ובכוס קפה. שאשא-ביטון, ד"ר לחינוך, הייתה קרובה מרחק נגיעה מלהגיע לסיבוב השני בבחירות הקודמות, אך הפסידה ליעקב, שהפסיד בהמשך למלכה. כעת, במהלך פוליטי מקומי קלאסי, חברו השניים כדי להדיח את ראש העיר הנוכחי. "תסתכל מה קורה כאן בעיר", אומר יעקב. "האמון בין התושב לעירייה קרס, אף אחד כאן לא מקבל שירות, אין סדר והכול מבולגן. חבל שלא חנית בכחול-לבן, ממילא אין כאן אפילו רשות חנייה שתיתן לך דוח. העירייה חייבת לחזור לתפקד ולשרת את התושב".

השניים, כאמור, דורשים כינוס דחוף של ועדת הגבולות של משרד הפנים ובטוחים שהדבר יביא לתוצאות שיטיבו משמעותית עם העיר. "הקיבוצים והמועצות האזוריות קבעו מונופול על הירדן והנחלים, איך יכול להיות שאת כל ההחלטות על מה שקורה כאן באזור מקבלים ללא קריית שמונה?". יעקב, שמציג תכנית לפיתוח תיירותי של קריית שמונה בעזרת אוצרות הטבע, כדוגמת נחל ומעין העוברים בשטח (הנוכחי) של העיר, בטוח שלמרות תנאי הפתיחה הגרועים של העיר, יצליח להצעיד אותה קדימה. "אפשר להביא כסף לא רק מהארנונות של המפעלים, אלא על ידי תמיכה ביזמים מקומיים, ויש פה לא מעט כאלה. כמובן שגם הממשלה צריכה לתת יד ולשים אותנו במקום אחר. אנחנו לא באים ממקום של בכיינות, זו דרישה לגיטימית ממקום של חוזק". שאשא-ביטון ממהרת להתערב: "בתקשורת מראים כאן רק מסכנות אבל הבנו שכדי לצאת מהתדמית זה תלוי רק בנו, ולכן החלטנו לשלב כוחות ולהיכנס למרוץ הזה כדי לשנות".

חשבתם מה יקרה אם ועדת הגבולות תקבע שמגיעים יותר קרקעות דווקא לקיבוצים?

"זה לא יקרה, אין סיכוי", קובע יעקב. "היו כאן תושבים שעברו להרחבות הקיבוצים ואנחנו לא יכולים להתמודד מולם במצב שעל קרקע שהיו אמורים לגדל עגבניות שרי מגדלים וילות במאות אלפי שקלים פחות ממה שזה היה עולה להם כאן".

את המועמד השלישי, יורם מלול, אני פוגש במטהו שנמצא על שדרות תל-חי, החוצות באכזריות את העיר לשניים. במאי האחרון פרש בדרגת ניצב-משנה מהמשטרה על מנת להתמודד לראשות העיר שבה גדל ושימש כאמור כמפקד התחנה, בין היתר בעת יציאת צה"ל מלבנון. "כשהסתכלתי על מצבה העגום של העיר, אמרתי שאני לא יכול לעמוד מהצד ולהתלונן", הוא אומר. דיבורו קצוב וחותך, הוא מרצין פנים לאורך הריאיון, וקשה להתנתק מדמות השריף שהגיע להציל את העיר.

הנושא הראשון שעליו הוא מדבר הוא פני העיר, שכאמור, מטאטא או שניים לא היו מזיקים לה. "לא רק אתה, גם התושבים מאסו בעיר שפשוט מטונפת", הוא אומר. "חיים כאן בזוהמה, ובעירייה ויתרו מזמן על חזות העיר. מבחינתי העניין הזה יהיה בעדיפות גבוהה מאוד". גם הוא מדבר על נושא גבולות הקרקעות ועל ההכנסות הארנונה שאמורות לזרום לקריית שמונה ולא למועצות שמסביב. בעיה אחרת שבה הוא נוגע היא בריחת הצעירים מקריית שמונה. "העיר הופכת למושבת זקנים", הוא אומר. "התהליך הדמוגרפי כאן הוא הרה אסון ומאות משפחות עזבו אותנו לטובת הרחבות הקיבוצים. יש כאן חוסר יכולת לקלוט אותם וצריך להחזיר אותם על ידי בניה ותעסוקה. אני מבטיח מאבק להשארת בנינו כאן".

השאלה היא האם אפשר בכלל להציל את קריית שמונה, שמלכתחילה מגיעה עם נתוני פתיחה בעיתיים?

"אם לא הייתי מאמין, לא הייתי כאן. אפשר להתחבר לנוף ולאזור, תאר לך מלון שהיה ממוקם כאן על הרי נפתלי ומספק תעסוקה לתושבי העיר. היום, אין כאן בכלל תרבות פנאי. בשביל לראות סרט צריך לנסוע לקריות. החלום שלי הוא טיילת שחוצה את העיר עם נחל לצד שבילי אופניים. זה לא מופרך בכלל. יש מי שרוצה לתאר אותנו כמסכנים, אבל אל תראו אותנו ככאלה. אנחנו רק רוצים לצמצם את הפערים וכן, אנחנו צריכים לקבל יותר כי אנחנו גם קרובים לגבול. אני רוצה שתהיה כאן עיר שתגרום גאווה לתושבים, שמי שירצה לעזוב יצטרך לחשוב פעמיים".

הדבר היחיד שנמצא בקונצנזוס בין כל המועמדים הוא קבוצת הכדורגל של קריית שמונה, שגורמת לכולם, אפילו למלול, לחייך. "אחת מארבעה אריות הכדורגל בישראל", הוא מכריז. לא רחוק מהמטה שלו אני נכנס למאפייה קטנה של בני הזוג אלי וויויאן אזולאי, שמכינים במרץ לאפות לחנויות המזון. "ברוך ה' יש פרנסה", היא אומרת, ולא מפסיקה לחייך למרות החום הכבד שיוצא מהטאבון. לפני ארבע שנים הם עזבו את ירוחם לטובת קריית שמונה ועכשיו היא מתלבטת למי תצביע בבחירות הקרובות. "מי שיבטיח יחס דומה בין מספר גני השעשועים למספר חנויות השווארמה - אני אצביע עבורו", היא מסכמת.

מבקר העיר - לכל הטורים:
אשדוד: במי יבחרו החרדים ועובדי הנמל?
ביילסקי נגד חופרי: הקרב על פנינת השרון
מהממ"ד לקלפי: הקרב על שדרות

לפניות לכתב: joshjosh@walla.com