השנה היא 1963. מדינת ישראל חגגה רק לאחרונה 15 שנים, כאשר ב-13 מהן עמד בראשה אדם אחד ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. ביום ראשון, 16 ביוני, התכנסה הממשלה בראשותו לישיבת עבודה שגרתית. על סדר היום עמדו עשרה נושאים, חלקם כאלה שהיו יכולים לעלות לדיון בממשלה גם בימינו, אם כי בניסוח מעט שונה "קימוצים בתקציב", "ועדת השרים לענייני פיזור האוכלוסייה" וגם "הקפאת מכרזים בשירות המדינה". אלא שלמראה הסעיף האחרון של הישיבה, נאלצו השרים לשפשף את עיניהם בתדהמה: "התפטרות ראש הממשלה".
התפטרותו המפתיעה של בן גוריון הייתה אחת הדרמות הפוליטיות הגדולות ביותר שידעה ישראל הצעירה. במלאת 50 שנים לישיבת הממשלה שבה הודיע ראש הממשלה הראשון "איני יכול להמשיך", חושף ארכיון המדינה שורה של מסמכים המתעדים את האירוע מכמה זוויות.
המסמך המרכזי שנחשף הוא הפרוטוקול מישיבת הממשלה. בתום הדיונים השגרתיים של הממשלה הטיל בן גוריון פצצה ואמר באיפוק כמעט לקוני: "אני מבין שאחרי הישיבה הממשלה כולה הולכת לאכול אצל הנשיא, ואחרי הארוחה אני מגיש התפטרותי לנשיא המדינה".
חודשיים לפני אותה ישיבה התפטר מתפקידו ראש המוסד איסר הראל, במחאה על מדיניותו של בן גוריון בסוגיית היחסים עם גרמניה המערבית. ברקע ריחפה כל העת גם פרשת "עסק הביש" (הניסיון הכושל של המוסד לגייס יהודים מצרים לפעולות חבלה נגד נציגויות ארצות הברית ובריטניה במדינה, על מנת לסכסך בין מצרים לבין המעצמות), שהובילה לירידה חדה בכוחה של מפא"י בבחירות לכנסת ב-1961. לבן גוריון חשוב היה להבהיר מיד לאחר ההודעה על ההתפטרות, כי לשתי הפרשיות הללו אין כל קשר לצעד שעליו החליט. ההסבר הקצר שסיפק לצעד המפתיע היה כי הוא "פורש מתוך צרכים אישיים, שאין להם שום קשר עם בעיה או מעשה כלשהו". "הזקן" היה אז בן 77, ושימש ראש הממשלה ברציפות מאז קום המדינה, למעט הפסקה של כשנתיים בתקופת ממשלתו של משה שרת, שבמהלכה חי כחבר מן המניין בקיבוץ שדה בוקר.
כמה מהשרים, בהם יגאל אלון, יוסף בורג ואליהו ששון, ניסו להפציר בבן גוריון שלא להתפטר באופן מיידי, אלא לשקול את הדברים ולדון בהתפטרותו בישיבת הממשלה בשבוע הבא. אך ראש הממשלה היה נחרץ. "אני רוצה לבקש שעד שתקום הממשלה החדשה יתנו לי חופש. אין לי כל אפשרות, מתוך עניינים אישיים לגמרי, להמשיך בעבודה ואני מקווה שתקום ממשלה חדשה תוך זמן קצר".
שר העבודה יגאל אלון: אולי אפשר לדחות זאת לשבוע ימים?
בן גוריון: לא. איני יכול להמשיך לצערי. הדבר היחידי שאני מבקש חופשה.
אלון: לכל הפחות כמה חברים הופתעו, אני הופתעתי... יש מנהג שאם מבקשים לדחות עניין דוחים.
בן גוריון: יגאל, תאמין לי שאינני יכול... אני מבקש שתחליטו שתהיה לי חופשה עד קום ממשלה חדשה. אני לא אהיה בשבוע הבא בישיבה.
למרות התעקשותו של בן גוריון שהתפטרותו איננה קשורה לאחת הפרשות שהסעירו את המדינה בשנתיים שלפני כן, לא כל השרים מיהרו לקבל את ההסבר. שר הסעד יוסף בורג שאל: "אולי מישהו גרם להתפטרותו של ראש הממשלה? נבהיר זאת".
בן גוריון: איש לא גרם לזאת, שום דבר לא גרם.
בורג: אולי בכל זאת יהיה שינוי?
בן גוריון: אחרי הארוחה אני מגיש לנשיא התפטרותי.
בורג: אנו מבקשים, אני מקווה שהכל מבקשים, שהאקט יידחה, כרגע נעשה רק את הצעד הראשון אתה תצא לחופשה.
בן גוריון: אני מעריך מאוד דבריך ורצונך, לצערי הגדול אינני יכול אחרת, אחרי הארוחה אני מגיש התפטרותי.
מזכירות מפא"י התכנסה לישיבה דחופה מיד לאחר הודעתו של בן גוריון. משנואשו בכירי המפלגה מניסיונותיהם לשכנע את "הזקן" להמשיך בתפקיד, הוחלט להמליץ לנשיא המדינה זלמן שזר להטיל את הרכבת הממשלה על שר האוצר לוי אשכול. הבחירה לא הייתה מפתיעה אשכול היה באותה העת האיש החזק במפלגה, ומנהיגותו הייתה מוסכמת הן על ה"גווארדיה הוותיקה" במפלגה והן על "דור הביניים" הצעיר יותר.
אשכול ובן גוריון נחשבו ליריבים מרים במפלגה, בעיקר בשל עמדותיהם בסוגיית "עסק הביש". המחלוקת בין השניים נגעה לא רק לפעולות עצמן אשכול כמדינאי היה מתון וזהיר יותר מבן גוריון אלא בעיקר לטיפול בה בתוך מפלגת השלטון. אשכול היה המרוויח העיקרי מהביקורת שנמתחה על מפא"י בעקבות הפרשה, ומעמדו בתוך המפלגה הלך והתחזק. לאחר התפטרותו הפתאומית של בן גוריון, נסללה דרכו אל לשכת ראש הממשלה.
המאהבת והמעטפות הכפולות
בין המסמכים שפרסם ארכיון המדינה גם מכתבים ששלחו אזרחים פרטיים לבן גוריון, שבהם ניסו לשכנע אותו לחזור בו מהתפטרותו. נער בשם יהושע חדד, תלמיד כיתה ז' בבית הספר הדתי-לאומי בטבריה, הזהיר את בן גוריון: "התפטרותך זו תביא לידי משבר חמור בכנסת ובוועדת השרים, ובינתיים אין אדם מתאים להיות במקומך ולשמש ראש הממשלה ושר הביטחון. מדינת ישראל זקוקה לך מאוד".
בן גוריון השיב לתלמיד המודאג: "איני שותף לחששך שאין אדם מתאים להיות במקומי, מכיר אני היטב את לוי אשכול בהרבה דברים הוא עולה עליי ובלי ספק הוא ראוי להיות ראש הממשלה ושר הביטחון". בארכיון המדינה מציינים כי ההתכתבות בין בן גוריון לבין יהושע חדד נשתמרה דווקא באוסף לוי אשכול בארכיון צה"ל, מה שמצביע על כך שבן גוריון ככל הנראה העביר את התכתובת לאשכול, אולי כדי לרמוז לו שלמרות היריבות ביניהם, אין בכוונתו למתוח עליו ביקורת עם כניסתו לתפקיד. ההתנהגות ה"ג'נטלמנית" הזו לא נמשכה לאורך זמן בשנותיו של אשכול במשרד ראש הממשלה מתח עליו בן גוריון ביקורת חריפה, בעיקר בנושאים ביטחוניים.
אחד המכתבים הפיקנטיים יותר שנחשפו על ידי ארכיון המדינה הוא מכתב אישי מאשכול לדליה כרמל, ששימשה בתחילת שנות השישים מזכירתו של ראש אמ"ן בנימין גיבלי. בינה לבין אשכול נרקם רומן ממושך שהיה לסוד גלוי בחוגי השלטון.
כרמל התגוררה באותה העת בניו יורק, אך היא וראש הממשלה השלישי הקפידו להתכתב זה עם זו. עם מינויו לראש הממשלה ביקש אשכול מכרמל שמעתה והלאה תעביר את מכתביה אליו בתוך מעטפה כפולה מעטפה חיצונית שתמוען ליועצו הכלכלי שלמה אמיר, ובתוכה מעטפה נוספת שעליה ייכתב "אישי עבור אביתמה", כינוי המבוסס על שם בתו הבכורה של אשכול, תמה שוחט.
במכתב האישי והגלוי כותב אשכול לכרמל כי הוא אמנם חושש מכובד התפקיד שהוטל עליו, אך יחד עם זאת חש צער על כך שלא זכה לשמש בתפקיד בעת שאשתו אלישבע, שמתה מסרטן ב-1958, עוד הייתה בין החיים.