מתוח באיסטנבול: "שחררנו את הכיכר ולא נעצור"

איסטנבול התעוררה היום (ראשון) לבוקר אפור וגשום, שהצליח לצנן מעט את הלהבות שבערו בה ביומיים האחרונים. אלפי המפגינים שגדשו אמש את כיכר טקסים במרכז העיר עזבו, ומתי מעט, "שומרי סף'" הדליקו מדורות ברחובות. הם שרו שירי מחאה וירו לאוויר זיקוקין די-נור. המשטרה הסתלקה מהכיכר בשעות הלילה והמפגינים המרוצים חגגו "ניצחון" זעיר ומקומי: הכיכר ההיסטורית שוחררה.

"שחררנו את טקסים, אבל לא נעצור עד שנשחרר את טורקיה כולה מהעריצות של ארדואן", אמר לנו הבוקר אחמט, בן 26 מאיסטנבול. הוא עשה את הלילה בכיכר וחבריו שהתקבצו סביבו הסכימו עם הדברים. אבל בשלב כל-כך מוקדם של המחאה, אי-אפשר לדעת אם מאחורי האמירות הללו יש כיסוי.

המהומות בטורקיה - כותרות נוספות
"שני הרוגים בהפגנות", אבנים על משרד ארדואן
עיתונאית טורקיה כותבת לוואלה: הגז כבר לא משפיע
פרשנות: האם זו תחילת סופו של ארדואן?
גז מדמיע, אבנים ולהבות: המחאה בתמונות

במרחק של 50 מטרים מהכיכר החרבה, ברחובות הקטנים של רובע גלאטה התיירותי, החיים נמשכים כמעט כרגיל: משפחות מבלות את יום ראשון בבתי-קפה ומסעדות בתי-המלון בתפוסה מלאה. אמנם, בצדי הכבישים רואים את ההרס שנותר מהעימותים עם המשטרה, אבל איש לא מרגיש פחד ברחובות. השקט מתוח וקיים, אבל פחד אין.

"הבלגאן יתחיל היום רק בשעות הצהריים", ניבא רוכל בשדרות איסתיקלל, הרחוב המרכזי שזורם אל תוך הכיכר, לשם ניגשנו כדי לקנות מטריה שתגן עלינו מגשם הזלעפות שהיה בשעות הבוקר. "אנשים מחכים שייפסק הגשם, ורק אז ייצאו מהבתים". על ההפגנות עצמן התקשה הרוכל לקבוע דעה. "לא ברור על מה הם מפגינים. זה בגלל הפארק שהעירייה רוצה להרוס, או בגלל ארדואן? הם צריכים להחליט".

בסיבוב הקצר שערכנו בין המפגינים ה"קשים" שבילו בכיכר את הלילה, לא שמענו מילה על פארק גזי - הפארק הקטן בשולי הכיכר, שתכנית העירייה להרוס אותו כדי להקים עליו קניון הציתה את המחאה. המפגינים שפגשנו דיברו על שלטונו של ארדואן, ראש הממשלה החזק ששולט בטורקיה כבר יותר מעשור. הם כינו אותו דיקטטור, פנאט דתי, רודף כוח ומסוכן. "אנחנו נגד החקיקה הדתית שארדואן מקדם, נגד הריסת החברה הטורקית בשם הפיתוח הכלכלי ונגד הכוח המוגזם שצברה הממשלה בראשותו", אמר המרים, סטודנטית שהגיעה ממרכז טורקיה. "אנחנו לא רוצים רק להחליף אותו. זה לא עניין אישי. אנחנו רוצים שטורקיה תהפוך סוף סוף למדינה דמוקרטית".

הנקודה הזו - הדרישה לדמוקרטיה שמשמיעים המפגינים – "משגעת" את תומכיו של ארדואן. יועצו המדיני, פרופ' איבראהים קלין, הדגיש בראיונות לתקשורת הזרה מאז פרוץ המשבר שטורקיה היא מדינה דמוקרטית, ושארדואן נבחר לשלטון פעמיים בבחירות דמוקרטיות וחופשיות לחלוטין, ואף שרד ניסיונות לא-דמוקרטיים בעליל להדיח אותו מהשלטון באמצעות הפיכה צבאית. ארדואן מייצג את הרוב בטורקיה - שרוצה חקיקה דתית (מתונה), רוצה פיתוח כלכלי מואץ ורוצה שלטון חזק שישיב לטורקיה את "כבודה האבוד" בזירה הבינלאומית. על הרוב הזה סומך ארדואן. אתמול הוא איים על המפגינים בכיכר - "אם תוציאו לרחובות מאה אלף איש, אני אוציא מיליון".

פגשנו פה הבוקר גם את "המיליון" שארדואן הבטיח להוציא לרחובות, אבל הוא לא יצא להפגין - אלא לקניות. את הדיווחים על כך שחלקים נרחבים ממעמד הביניים הטורקי, החילוני באופיו, לא מתלהבים מההפגנות נגד ארדואן, ראינו בעיניים ברחובות איסטנבול - אנשים שציפינו - על סמך הלבוש, לפגוש בכיכר עם המפגינים - בילו במרחק כמה עשרות מטרים משם, בין החנויות ובתי הקפה.

הבעיה של ארדואן היא שהאנשים האלה אמנם נהנים מהצמיחה הכלכלית המפוארת של טורקיה, אבל הם מודאגים מהאלימות המשטרתית חסרת הרסן שהופעלה נגד המפגינים בטקסים ובמקומות נוספים, ובעיקר מהעובדה שהאלימות הזו פתחה את מהדורות החדשות ברחבי העולם. זה מכעיס ומדאיג אותם, ומקרב חלק מהם לצד של המפגינים. "זה לא עושה יחסי ציבור טובים לטורקיה", סיכמה את המצב יסמין, אישה בשנות הארבעים לחייה, שאותה עצרנו בשיטוט במדרחוב סמוך לכיכר. היום, כשהגשם ייפסק והמפגינים יחזרו לכיכר, יחזרו גם צוותי הטלוויזיה. ואיתם גם כאב הראש של ארדואן.