מלחמות הליכוד: מדנון הנשיא ועד פייגלין המורד

זה היה אמור להיות הקרב הגדול של האופוזיציה - ערב ללא שינה שהיה צריך לאותת על הצהרת כוונות לקראת דיוני התקציב. ביום שני השבוע דנה הכנסת בנושא התקציב הדו-שנתי. מדובר בהליך טכני, במסגרתו אישרה המליאה כי יוגש תקציב לשנתיים במקום לשנה אחת, ולא בדיון על פרטי התקציב עצמו. באופוזיציה הבטיחו "לילה לבן" של דיונים - פיליבסטר, דיון שמטרתו להתיש את הקואליציה בניסיון לנצח אותה בהצבעה באמצעות רוב מזדמן. אפילו נקבעה מסגרת זמן - 13 שעות דיון, כלומר עד השעה 5:00 לפנות בוקר. אלא שלמרבה המבוכה, כבר בשעה 22:30 הצביעה המליאה על החוק, האורות כבו, וכולם הלכו הביתה. מה קרה למלחמה שהבטיחה האופוזיציה?

"לא היה טעם", טען יו"ר סיעת העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג. לדבריו, "בגלל הטבח בבנק בבאר שבע, תשומת הלב הציבורית הוסטה מן הכנסת, ולא היינו מצליחים לנהל כך דיון אפקטיבי, מה גם שלא בטוח אם זה היה הדבר הראוי לעשות". עוד ציין ח"כ הרצוג, כי בתשע בבוקר למחרת נקבעו ישיבות ועדה, וזה "לא היה מכובד" לאלץ את חבריו ללכת לישון מאוחר ולקום מוקדם כל כך בלי סיבה. יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הרי הודיע כי אם יהיה לילה של פיליבסטר, הוא יקבע שההצבעה תתקיים בכל מקרה בבוקר, באופן שיהפוך את הדיון למיותר.

בקרב הראשון, עושה רושם, דווקא הקואליציה ניצחה. "אדלשטיין הבטיח כי בדיונים על התקציב עצמו לא תיקבע שעת הצבעה", הסביר הרצוג, והבטיח: "שם נוכל להתיש את הקואליציה בדיונים לתוך הלילה, וכך יהיה".

אגב בוז'י, רוח הפריימריז הקרבים ממשיכה לרחף מעל מפלגתו, ונמצאת ברקע לכל מהלך. גורמים בעבודה טענו השבוע כי בסביבתו של הרצוג, מספר 2 במפלגה והמועמד העיקרי נגד יחימוביץ', מריצים בימים אלו את הרעיון להציע "דיל" לאיתן כבל ואראל מרגלית, מספרי 3 ו-10 בסיעה. במפלגה מספרים כי על פי הרעיון, יסכימו כבל ומרגלית להתייצב מאחורי הרצוג בפריימריז הקרובים לראשות המפלגה, מתוך מחשבה שכך ניתן יהיה לנצח את יחימוביץ'. בתמורה, סיפרו בעבודה, יתחייב הרצוג שלקראת הבחירות הכלליות ייערכו שוב בחירות, בהן יוכלו כבל ומרגלית להתמודד מול הרצוג, בהנחה שהפעם יחימוביץ' תהיה מחוץ לתמונה.

הרצוג הכחיש בתוקף את הטענות וטען כי לא היו דברים מעולם. בין אם הדברים נכונים ובין אם מדובר בעוד ספין, דבר אחד בטוח: יש דברים שלא משתנים, ובמפלגה הזו, יושב הראש תמיד צריך להציץ מעבר לכתפו בדאגה.

ובעוד שבעבודה נשמרת מסורת התככנות הפוליטית, גם בליכוד הפלונטר של ראש הממשלה בנימין נתניהו נראה לא פשוט. אחרי דין ודברים שנמשכו כשנה, אמורה היום (חמישי) להגיע לסיומה סאגה משפטית בתוך המפלגה, עם הגשת תשובת המפלגה לעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. על הפרק עומדת דרישה לכנס את ועידת המפלגה - שנתניהו נמנע מכינוסה זה זמן רב. בין היתר, בכינוס אמור להיבחר נשיא הוועידה. על הנייר, מול נתניהו, שהצהיר בעבר כי הוא מתכוון לרוץ בעצמו לתפקיד, ניצבים בין היתר סגן שר הביטחון, דני דנון, והשר לשעבר מיקי איתן - שלא ברור אם מועמדותו עדיין רלוונטית. נתניהו צפוי כנראה לוותר על כאב הראש ולא להתמודד, באופן שיסלול את דרכו של דנון לתפקיד.

עד כאן הכול נשמע טכני להחריד. אז למה זה בכל זאת מעניין? כיוון שעל הפרק, בטווח הארוך, עומד מהלך משמעותי הרבה יותר - והוא מיזוג מלא של ישראל ביתנו והליכוד (כיום מדובר בסיעה מאוחדת בכנסת המורכבת משתי מפלגות נפרדות). כרגע מדובר ברעיון בלבד, אבל גורמים בכירים מאוד בליכוד אמרו בימים האחרונים כי לדעתם, אחרי שייסגרו ענייניו המשפטיים של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, העניין יתפוס תאוצה ויובא להכרעה בוועידה. אם דנון יהיה נשיא הוועידה, הוא יוכל לפעול במגוון דרכים לסכל את ההחלטה: לדחות את הדיון, להיאבק על מספר צירי הוועידה שיהיו לישראל ביתנו ברשימה המשותפת ועוד אי-אלו תרגילים שוודאי מדירים שינה מעיניו של נתניהו - ובצדק.

מצבו הפוליטי של נתניהו בתוך מפלגתו לא כשהיה. רק לפני שלושה שבועות, למשל, רצה נתניהו למנות מנכ"ל חדש לליכוד ונאלץ להתקפל אחרי שהבין שלא יהיה בידיו רוב במזכירות המפלגה. דנון אמנם טוען בשיחות סגורות כי כשהדבר יעמוד על הפרק, הוא יתנהל בהגינות ויביא את הנושא להצבעה חשאית, (שם סיכוייה לעבור נמוכים מאוד), אבל מי שמצפה שאחד הגורמים הכי אופוזיציוניים לראש הממשלה יתנדב להיות שושבין החתונה עם ליברמן, טועה בגדול.

זה היה רק עניין של זמן עד שנטייתו של ח"כ משה פייגלין להוביל סדר יום עצמאי תתנגש חזיתית עם דרישות המשמעת הקואליציונית של הליכוד. בשבועות האחרונים הולכת ומחריפה המתיחות בין פייגלין לבין ראש הממשלה. הרקע הוא רצונו של הח"כ ה"סורר" לעלות להר הבית - מהלך שנמנע, לטענתו, בגלל מעורבות ראש הממשלה. בישיבת סיעת הליכוד לפני שבועיים ביקש נתניהו מפייגלין להימנע מעלייה להר, וכינה זאת "פרובוקציה". אך בליכוד טוענים שפייגלין לא עולה להר הבית בגלל רצון המשטרה, שרואה בו פרובוקטור, ולראיה - חברי כנסת אחרים כן עולים למקום באין מפריע. כסנקציה, כבר שללה הסיעה מפייגלין את הזכות להעלות הצעות חוק להצבעה, וגם את הזכות לנאום במליאה בדיונים סיעתיים. "זה כל מה שאפשר במסגרת החוקית", הסבירו גורמים בליכוד.

השבוע הייתה הסלמה נוספת: אחרי שהפר משמעת קואליציונית, התבשר פייגלין כי סיעתו שללה ממנו גם את חברותו בוועדת החינוך של הכנסת. בתגובה, פירסם הודעה שמתפרשת כהכרזת מלחמה: "כל עוד ראש הממשלה בוחר להמשיך ולהיכנע לתכתיבי הווקף ולא מאפשר לי לממש את זכותי כאזרח לעלות להר הבית, אוסיף ואראה עצמי משוחרר מהמשמעת הקואליציונית".

בתגובה, הבטיחו בליכוד כי יוציאו את פייגלין מוועדות נוספות אם התנהגותו תימשך, כדי להימנע ממצב שבגללו הקואליציה מפסידה בהצבעות. גורם בליכוד הסביר כי המצב עד כדי כך בעייתי, שכאשר הקואליציה מגייסת חברים להצבעה, קולו של פייגלין לא נספר. בכיר במפלגה אמר: "הוא רק שבועיים במפלגה וכבר מתנהג כסיעת יחיד. אפילו נשיא צפון קוריאה לא מפגיז באטום כל כך מהר".

ואם בכאבי ראש פוליטיים עסקינן, אז הנה כאב ראש פוליטי אחרון בהחלט לשבוע זה. אתמול עלתה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק של ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) המבקשת להגדיל את הגוף הבוחר של הרבנות הראשית באופן שיסלול את דרכו של הרב דוד סתיו למשרת הרב הראשי (בין היתר יהיו בגוף יותר נשים). סיעת הבית היהודי התכנסה לדיון והחליטה לתמוך בהצעה, בדומה לעמדת הממשלה. אין הרבה ברירות - צריך להצביע בעד. אלא שבשעת ההצבעה בכנסת, נעלמו לפתע תשעה מ-12 חברי הכנסת של הסיעה, בהם גם השר אורי אריאל, והשאירו לבדם את נפתלי בנט, איילת שקד ואורי אורבך. "אישרתי להם להתקזז", הסבירה איילת שקד כשנשאלה לאן נעלמה הסיעה. "הייתה להם בעיה מצפונית לתמוך במהלך".

אז נכון, היעלמות של כמה חברי כנסת מהצבעה בקריאה טרומית היא לא דרמה גדולה. אבל היא כן מעלה סימני שאלה לגבי היכולת של בנט לשלוט בחברי סיעתו, במיוחד באנשי "תקומה", הפלג החרד"לי בסיעה, המונה ארבעה חברים. מה יקרה כשנושא חשוב ועקרוני יובא לממשלה בקריאה שנייה ושלישית, והם יתנגדו? האם שוב ישאירו את בנט לבדו?

יום שני הוא יום השיא בכנסת. באים בבוקר והולכים מאוחר בלילה. בין הוועדות למליאה, יש נוהג לקיים ישיבות סיעה. יושבי הראש של המפלגות באים, מספקים הצהרה לתקשורת ומבקשים מהעיתונאים לעזוב. הנוהג הוא שהמנהיגים לא נכנסים לפני שחברי הסיעה שלהם ישובים כולם, ממלאים את הכסאות, כסוג של תפאורה אנושית.

בליכוד כבר מורגלים בהמתנה לנתניהו, שככל הידוע מעולם לא פתח ישיבה בזמן. ביום שני השבוע, אחרי 20 דקות המתנה, איבדו שם את הסבלנות. "זה לא בסדר", רטן רובי ריבלין לעבר יריב לוין הנבוך, שלא ידע מה להשיב לו. בסיעת יש עתיד, לעומת זאת, אווירת הקייטנה עדיין נמשכת. הם עוד לא רגילים בהמתנות מייבשות ליו"ר המפלגה. השבוע, באותה שעה ובחדר אחר, ישבו חברי הסיעה וחיכו ללפיד. הזמן עבר והחברים התחילו להשתעמם. "וואו, זה לא שימי תבורי?", פנה בועז טופורבוסקי לסגן שר האוצר, מיקי לוי - שבתגובה נתן לו כמה צ'אפחות חינניות. מעניין מתי גם הם יאבדו את ההומור.

סיעת יחיד - לכל הטורים השבועיים על עמרי נחמיאס