במדינה כמו איראן, שבה כלל הסמכויות נתונות בידיו של המנהיג העליון והמועצות השונות שתחת שליטתו, רוב הסיכויים שהמועמדים בבחירות לנשיאות יגיעו מן הזרם המרכזי והאיסלאמיסטי. זו ככל הנראה הסיבה שהכרזתו של הושנג אמיראחמדי, על כוונתו להתמודד על הנשיאות ממקום מושבו בארצות הברית, אינה מרעידה כל כך את אמות הסיפים באיראן, ולא מפחידה איש במסדרונות הפוליטיים בטהרן. לכל היותר, מדובר כקוריוז משעשע בדרך לבחירות שייערכו באמצע חודש יוני.
רשימת המועמדים לנשיאות הולכת ומתארכת בימים אלה, וחשוב לציין שההחלטה על השמות הסופיים שיכללו בה נתונה בסופו של דבר בידי מועצת שומרי החוקה, הנשלטת על ידי המנהיג העליון עלי חמינאי. ובכל זאת, מועמדותו של אמיראחמדי הגולה מסקרנת למדי.
"על פי החוקה האיראנית, על המועמד לנשיאות המדינה להיות איראני במקור, בן הלאום האיראני, בעל יכולת ניהולית, עם עבר ללא רבב, אמין ונקי כפיים, ובעל אמונה חזקה בעקרונות היסוד של הרפובליקה האיסלאמית של איראן - ודתה", מזכיר אמיראחמדי באתר הבית שלו באנגלית. "על בסיס כל אלה", מכריז האתר, "ד"ר אמיראחמדי כשיר בצורה מלאה לשרת כנשיא איראן".
אמיראחמדי נולד בשנת 1947 בעיר תאלש שבצפון איראן שעל גדות הים הכספי. בשנותיו בתיכון, על פי הביוגרפיה הרשמית שלו, עסק בציור ובפרסום שירים וסיפורים קצרים, תוך שהוא מושפע ממתנגדיו של השאה. לאחר שסיים לימודי הנדסה חקלאית באוניברסיטת תבריז, שירת כקצין בצבא איראן בתחומים אזרחיים של הרחבה ופיתוח של ערים שונות באיראן של תחילת שנות ה-70. עם שחרורו מהצבא עבד במפעל סוכר במערב המדינה, ששימש מקור תעסוקה בולט לאנשי המחוזות הכפריים והשבטיים.
בשנת 1975 עזב אמיראחמדי את המדינה אחרי שהשירות החשאי באיראן המלוכנית הכריחו אותו להתפטר מעבודתו ולעבור לארה"ב, שכן סירב להצטרף למפלגת היחיד של תומכי השאה שהוקמה באותה עת. בהמשך, לאחר המהפכה האיסלאמית, שב לאיראן כמה פעמים כדי לסייע בתחומי מומחיותו בשיקום ערים, בעיקר במהלך שנות המלחמה מול עיראק ולאחריהן, ובפרט לאחר רעידות האדמה ההרסניות במדינה, דוגמת זו שהייתה בעיר באם ב-2003.
לאמיראחמדי יש דוקטורט מאוניברסיטת קורנל בארה"ב בתחום תכנון ופיתוח בינלאומי, והוא לא שוכח להזכיר זאת בקמפיין הבחירות שלו. בעיקר הוא מדגיש בראיונות את העובדה כי הוא טוב "בבניית גשרים", כרמז על כך שביכולתו לאחד את העם האיראני בתוכו פנימה ולפעול מול עמים אחרים. מאז תחילת שנות השמונים פועל אמיראחמדי לחיזוק יחסי הידידות שבין ארה"ב לאיראן, ובמסגרת זו הקים את 'המועצה האמריקאית-איראנית' (AIC) במטרה "לקדם את ההבנה והדיאלוג" בין שתי המדינות.
מיד אחרי ההכרזה על ההתמודדות לפני כחודשיים, התראיין אמיראחמדי לתוכנית "OnTen" בערוץ VOA המשדר בפרסית מארה"ב. בראיון, הוא חזר על אמירתו כי אם יקבל את מרבית הקולות, ייכנס לתפקידו רק לאחר אשרור התוצאה על ידי המנהיג העליון. עוד טען כי עבור איראן ואזרחיה, הוא יהיה מוכן לוותר על הסממן המערבי שמאפיין אותו - ואסור באיראן: העניבה. על השאלה האם הוא מתפלל באופן קבוע סירב לענות בטענה כי מדובר בנושא אישי, וכי עובדת היותו של מועמד מסורתי אדוק איננה פרמטר חשוב בבחירות לנשיאות.
בפוסט שפרסם השבוע בבלוג שלו, הסביר אמיראחמדי כיצד לדעתו יש לפתור את בעיית הגרעין האיראני. לדבריו, טהרן צריכה להתחייב בפני ארה"ב והעולם כי תוכניתה הגרעינית נועדה למטרות שלום בלבד. זאת, כדי להמשיך את העשרת האורניום, אם לא תעשה כך, הרחבת המחלוקת בין הצדדים תביא בוודאות לסנקציות נוספות על איראן, ואפילו למלחמה הרסנית, טוען אמיראחמדי. "זו מלחמה שבה לא יהיו מרוויחים, ושתוביל את איראן לבנייתו של נשק גרעיני 'על אמת'", כתב.
אורניום תמורת שלום
להשקפתו, הסרת הסנקציות תוכל למנוע מלחמה שכזו ולתרום לבניית אמון בין איראן לארה"ב: "כשאבנה את האמון, ובהתייעצות עם המנהיג העליון, אעבוד עם שאר המדינות כדי להביא לסיום המחלוקות לטובת כל הצדדים, ואציע עסקה שבה ארה"ב ובעלות בריתה יקבלו את זכותה של איראן לתוכנית גרעין למטרות שלום, והבטחה איראנית להעשרה של אורניום ברמה של חמישה אחוזים בלבד תוך הענקת ביטחונות לסבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית), והעברה של אורניום מועשר מעבר לריכוז הזה אל מחוץ לגבולות איראן".
למרות כל החזון האוטופי שהוא מציג, סיכוייו של אמיראחמדי לזכות בנשיאות איראן אפסיים. יתרה מזאת, סיכוייו לעבור את הסינון הראשוני של מועצת שומרי החוקה, כמועמד שקיבל את אישור המשטר להתמודדות, כמעט ולא קיימים. דבר דומה כבר קרה לו בבחירות 2005. הפעם, גם אם יעבור את המשוכה הראשונה, אמיראחמדי איננו דמות מוכרת מספיק בזירה הפוליטית הפנים-איראנית או אף בקרב רוב אוכלוסיית המדינה, ולכן עדיף שלא יתכנן את המעבר ללשכת הנשיא.