הטור שפרסם תומאס פרידמן ב"ניו יורק טיימס" ביום שלישי השבוע מסמן במידה רבה את הפרידה של החוגים הליברליים בארצות הברית ובאירופה מחלום "האביב הערבי". פרידמן, שהרבה לשבח בשנתיים החולפות את המהפכות העממיות באזורנו, תיאר את המתרחש בסוריה כ"בעיה מהגיהינום", לא פחות. בצורה מפוכחת וריאלית הוא מנסה להזהיר את הנשיא האמריקני ברק אובמה, מלגלות מעורבות יתר במתרחש בסוריה, בעיקר לנוכח עתידה של המדינה, הלוט בערפל, והפיצול העמוק בחוגי האופוזיציה. האלימות היומיומית במצרים ובלוב, כמו גם המצב העדין בתוניסיה, בעירק, בירדן ובלבנון רק ממחישים ביתר שאת שהמסע המופלא למחוזות הדמוקרטיה הערבית שהחל בדצמבר 2010, עלול להסתיים עוד הרבה לפני ההגעה אל היעד בתהום שקשה להבין מה נמצא בקרקעיתה.
גם בישראל נפרדים אט-אט מתפיסת "בשאר חלש טוב ליהודים". האיום של מלחמה קונבנציונלית מכיוון סוריה הוסר כמעט לגמרי, לפחות לכמה השנים הקרובות. ההתפוררות של המשטר הסורי מביאה עמה להתערערות מעמדו הפוליטי של חיזבאללה בלבנון ובמזרח התיכון בכלל וגם להיחלשות צבאית. אך האיום הבלתי קונבנציונלי מכיוון סוריה הופך לסיוט מוחשי במיוחד סמוך לגבולותיה של ישראל.
לפני שבועיים, בנאומו בכנס הרצליה, התייחס ראש אמ"ן אלוף אביב כוכבי למציאות המתהווה מעבר לגבול ברמת הגולן. "בשורה התחתונה - סוריה היא מדינה מתפוררת. היא מתפוררת בכל הפרמטרים: משילות, מוסדות, צבא ותשתיות. זה לא אומר שסוריה לא תוכל לאסוף את עצמה, אבל המשטר מנסה להיאבק ולשרוד. צריך לדבר על מדינת אסד ומדינת המורדים", הסביר. "לדוגמה, 11 מתוך 17 מעברי הגבול של סוריה נמצאים בידי המורדים. זה אומר זרימת פליטים, זרימת אמצעי לחימה, זרימת ציוד וגם זרימת כוחות ג'יהאד". ולקינוח מעודד במיוחד הסביר כוכבי כי איראן וחיזבאללה הקימו צבא "עממי" שאמור להתחרות על הבכורה בסוריה ביום לאחר נפילת המשטר, שאנשי אל-קאעדה מתדפקים על דלתה של ישראל ושמאז תחילתו של "האביב הערבי" קמו בסוריה ובסיני עשרה ארגוני טרור חדשים.
השבוע החולף העניק דוגמה חיה לגודל "הבעיה מהגיהינום". במשך יומיים ברציפות בסוף השבוע שעבר, נפתחה אש לעבר כוחות צה"ל בדרום רמת הגולן, עד שבשלב מסוים הוחלט בצד הישראלי לא להבליג עוד. בתקרית הירי הראשונה עוד נהנה הצד הסורי מהספק , מאחר שלא היה ברור אם הייתה או לא הייתה לו כוונה לפגוע בכוחות צה"ל. בפעם השנייה כבר ניתן האור הירוק לשגר טיל תמוז לעבר המוצב שממנו נורו היריות והעמדה עלתה באוויר. שלשום, שוב הגיעו לגדר הגבול שבעה סורים שנפצעו בקרבות בין תומכי אסד ומתנגדיו. שניים מהם הועברו לטיפול בישראל בשל מצבם הקשה. הקרבות בצד הסורי של הגבול הופכים לאינטנסיביים יותר ויותר ועל פי דווחים שונים המורדים השתלטו על רצועה באזור משולש הגבולות בין סוריה, ירדן וישראל.
ליגת האלופות
ביום שלישי התכנסה בדוחא בירת קטאר פסגת הליגה הערבית בהשתתפות כמעט כל מנהיגי המדינות הערביות. בלט בהיעדרו נשיא סוריה בשאר אל-אסד. חברותה של סוריה במוסדות הליגה הערבית הוקפאה לפני כשנה וחצי ובפסגה השבוע נכחו בכירי האופוזיציה כנציגי העם הסורי. אין להקל ראש בהחלטה הזו. אפילו ההתנגדות של אלג'יריה, עירק ולבנון למהלך מבהירה כמה משמעות - ולו רק במישור הסמלי - יש לצעד כזה. החלטת הליגה הערבית בהנהגת קטאר וסעודיה לסלק רשמית את אסד ולתת ייצוג לאופוזיציה נועדה להעביר מסר ברור לעם הסורי, שהמדינות הערביות נותנות גיבוי מלא למתנגדי המשטר. המסר גובה גם בהחלטה בעלת השלכות בשטח: ההודעה הרשמית מתירה לכל חברות הליגה לחמש את האופוזיציה הסורית כאוות נפשן.
הבעיה הגדולה של מתנגדי בשאר אל-אסד נותרה בעינה. לא ברור כלל מה יקרה לאופוזיציה הסורית ביום שלאחר נפילת בשאר: אם תצליח לאחד שורות, אם ישתלטו עליה גורמים איסלמיסטים פונדמנטליסטים ומה יעלה בגורל המיעוטים בסוריה כמו הנוצרים והעלאווים. כיום אין לאופוזיציה מנהיג אחד שמצליח לאחד את כל הקבוצות תחת פיקודו, ואפילו המינויים האחרונים, לתפקידי יו"ר הקואליציה הסורית הלאומית וראש הממשלה הזמנית, נראים ארעיים בלבד.
הנציג הרשמי מטעם "העם הסורי", מואז אל-חטיב, שמונה לתפקיד יו"ר הקואליציה הלאומית, התפטר מתפקידו בתחילת השבוע, כנראה לנוכח חיכוכים קשים עם "צבא סוריה החופשי". גם ע'סאן היטו, ראש ממשלת המעבר שאמורה להיות אחראית על השטחים שבשליטת מתנגדי בשאר, נתקל בהתנגדות נרחבת מצד אנשי "הצבא הסורי החופשי", שטוענים כי מדובר במינוי של ארה"ב.
מכאן נובע גם החשש הגדול שנשמע יותר ויותר במערב ובקהילה הבינלאומית ובא לידי ביטוי בטור של פרידמן. קטאר וסעודיה משחקות תפקיד מרכזי בחימוש האופוזיציה הסורית אך ספק אם יש להן חזון דמוקרטי למדינה. אם מדינות ערב וארה"ב יתחילו במרוץ חימוש בקרב מתנגדי בשאר, עלול הדבר להוביל למרחץ דמים גדול אף יותר מזה שידענו עד היום. מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי ענאן, שמונה בקיץ שעבר לשליח מיוחד לסוריה, אמר שלשום שהתערבות צבאית בסוריה לא תביא לפתרון הסכסוך שם. ענאן, שגם הוא התפטר כמה שבועות לאחר שמונה לשליח, אמר כי חימוש של גורמים שונים בסוריה עלול להוביל לנזק נוסף. "דווקא אלה הרחוקים מסוריה נלהבים להכניס אליה עוד נשק", אמר.
השתלטות האיסלם בחלב
המפקד הבכיר ביותר של "צבא סוריה החופשי", ריאד אל-אסעד, נפצע השבוע בניסיון של המשטר לחסלו. בעת שנסע במכוניתו באחד השטחים שבשליטת האופוזיציה בדרום המדינה, אירע פיצוץ במכוניתו של אל-אסעד. הוא נפצע ברגליו אך שרד. אל-אסעד אמור להיות "הרמטכ"ל" של מתנגדי בשאר, אולם המציאות רחוקה מכך. אל-אסעד מוביל את הכוחות הסדורים פחות או יותר של "צבא סוריה החופשי". הם אלה שעומדים בקשרים עם סוכנויות הביון בבריטניה, בצרפת ובארה"ב ומפצירים בהן להעביר לרשותם טילי נ"מ ונ"ט נוספים, שיקשו על הגיחות היומיומיות של חיל האוויר הסורי מעל מעוזי האופוזיציה. אל-אסעד ודומיו נהנים גם מסיוע כספי נרחב מצד קטאר.
מנגד, בשטחים נרחבים בסוריה פועלים כיום כוחות אופוזיציה המזוהים אידיאולוגית עם הג'יהאד העולמי או אל-קאעדה ואינם רואים בעין יפה את הקשר עם המערב. הפלגים הללו, כמו ג'בהת א-נוסרה, שהוגדרה בארה"ב כארגון טרור, הצליחו אפילו להשיג שליטה בחלקים מהמדינה. המקרה של העיר חלב הוא העצוב מכולם. העיר השנייה בגודלה במדינה, המרכז המסחרי והתעשייתי שלה, נשלטת כיום ברובה על ידי קבוצות איסלמיסטיות ובראשן ג'בהת א-נוסרה.
ה"וושינגטון פוסט" דיווח בשבוע שעבר כיצד ההתארגנות האיסלמיסטית כופה אורח חיים על רבים מתושבי העיר. אחד מבתי החולים של חלב הוסב למפקדה עירונית, בהנהגתן של דמויות שהשתייכותן הארגונית אינה ברורה. אולם המראה של "בכירים" אלו לא משתמע לשתי פנים: זקן ארוך ומכנסי שרוול שחורים כמו אלה של אנשי אל-קאעדה באפגניסטן מבהירים עם איזה זרם הם מזוהים. תושבים מכנים את המערכת המוניציפלית החלופית שהוקמה בחלב "חייאה א-שריעה" - חיי השריעה, או בקיצור אל-חייאה. המנהלים החדשים הפכו לרשות השיפוטית והמבצעת באזורים שעליהם השתלטו, בעיקר לנוכח הוואקום השלטוני שנוצר בעיר. הם מגשרים בין שכנים שהסתכסכו ומענישים גנבים, נואפים ומשתמשי סמים. אחד הבכירים הללו הסביר לעיתון הוושינגטוני שהם לא קוטעים את ידיהם של הגנבים אלא מסתפקים בחמש עד ארבעים מלקות. "אנחנו לא משתמשים בצינורות עבים אלא בקטנים כדי לומר להם להפסיק".
גולת הכותרת של הלחימה השבוע בסוריה הייתה הקרבות בעיר תל אבייד, סמוך לגבול עם טורקיה. בכל שבוע מספקת האלימות במדינה שיאים חדשים, אולם נדמה שהפעם אכן מדובר באירוע חסר תקדים. לא הייתה זו לחימה בין מתנגדי בשאר ותומכיו, אלא בין שתי קבוצות אופוזיציה: חילונית ודתית. מחד, "החברים" מג'בהת א-נוסרה ומנגד אנשי מיליציה חילונית העונה לשם פארוק. המגזין "טיים" דיווח כי בסיומם של הקרבות היו אלה אנשי "פארוק" שניצחו. אף שבשלב זה מדובר באירוע יוצא דופן, סביר להניח שאין זו הפעם האחרונה שנהיה עדים לעימותים אלימים בין קבוצות שונות בתוך האופוזיציה המתפוררת.
ההתלהבות הייתה מוקדמת
ייתכן שקריאת המפה המתהווה בסוריה שאחרי בשאר, הביאה את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן להסכים לפיוס בין שתי המדינות. אנקרה וירושלים מוצאות עצמן באותו צד כשהן מתמודדות עם שלל האיומים שנוצרו ברחבי סוריה. ובכל זאת ההתלהבות שאחזה בציבור בישראל כמו גם בקרב אי-אלו גורמים בכירים, נראית ילדותית כמעט. יחסי שתי המדינות לא ישובו לתקופת הפריחה שידעו בשנות ה-90. השגריר הטורקי אולי יחזור לאייש את הבית ברחוב הירקון אך אהבה גדולה כבר לא תהיה כאן.
גם הניסיון של נשיא המדינה שמעון פרס "לפנות אל העם בטורקיה", נראה מוקדם ונמהר מדי. ארדואן זוכה לתמיכה עצומה בין היתר בשל מדיניותו העוינת לישראל והפרו-איסלמית. ספק אם כעת ישנה ארדואן את יחסו לישראל ב-180מעלות, אפילו אם הנשיא פרס או כל בכיר אחר לצורך העניין, ידברו אל לבו של העם הטורקי באמצעות ראיון טלוויזיוני כזה או אחר, א-לה אובמה ויונית לוי.