וכך, באבחת טלפון אחת, בשיחה של כמה דקות מאוהל מאולתר בנמל התעופה בן גוריון, בא לקצו סכסוך שנמשך כמעט שלוש שנים בין ישראל לבין מי שהייתה אחת מבנות בריתה החשובות ביותר באזור. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התנצל והבטיח פיצויים, ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, קיבל זאת והסכים לחדש את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. קשה להאמין, אבל זה כל מה שהיה צריך כדי לסיים את המתיחות הקשה וחסרת התקדים בין שני הצדדים.
הפיוס עם טורקיה - כותרות אחרונות:
המהלך בין נתניהו וארדואן ייבחן בשיתוף הפעולה עם צה"ל
מהמשט עד לכיסא הנמוך: אלה שנות המשבר עם טורקיה
ליברמן נגד נתניהו: "ההתנצלות בפני טורקיה - שגיאה חמורה"
הקלות הבלתי נתפסת שבה הפרק השחור ביחסי ישראל טורקיה בא לסיומו, מוביל כמובן לשאלה בלתי נמנעת: אם הסכים נתניהו להתנצל כעת בפני ארדואן, מדוע לא הסכים לעשות זאת לפני כן? נכון, לא ניתן להתעלם מכובד משקלו של הנשיא ברק אובמה, שדרש שהמהלך יתבצע עוד בהיותו בישראל ובכל זאת, ברוח פסח אי אפשר שלא לשאול - מה השתנה? הרי ממש כפי שמיהר אביגדור ליברמן לטעון לא הייתה סיבה מוצדקת כלל וכלל להתנצלות הישראלית.
לראש ממשלת טורקיה, שאיפשר את יציאת המשט לעבר חופי עזה הייתה אחריות להרג תשעת האזרחים הטורקים במאי 2010. לא חיילי השייטת טעו כאשר עשרות טורקים איסלמיסטים הסתערו לעברם חמושים באלות, סכינים וברזלים. "זו שגיאה חמורה", אמר ליברמן, שהתנגד גם בימי כהונתו כשר חוץ לכל סוג של התנצלות ישראלית בפני ארדואן. הצדק כנראה עם ליברמן, אולם לזכותו של נתניהו צריך לומר: הוא הפנים ככל הנראה את סיסמה "אל תהיה צודק, היה חכם".
ההסכמה הישראלית טורקית על סולחה היסטורית, גרמה ללא מעט נחת בקרב הישראלים. כבר אתמול ניתן היה לראות ברשת החברתית פייסבוק, את התגובות האוהדות כל כך למעשה ולכך ש"אפשר לחזור לטורקיה". בוודאי כאשר אתמול בבוקר נחטף אזרח ישראלי בסיני. אולם יתרה מכך, נתניהו בהסכמתו לבקשת אובמה, מאותת מחד לנשיא האמריקאי כי הוא מבקש לפתוח דף חדש עמו - ולשותפיו החדשים בממשלת ישראל, שבכוונתו לנסות להשפיע יותר על מדיניות החוץ הישראלית, חרף עמדותיו של ליברמן. מוקדם עדיין לקבוע שנתניהו נפרד בצעד זה מליברמן, אך אין ספק שההחלטה שלו להתנצל בפני טורקיה מסמלת פרשת דרכים ביחסיו עם בן בריתו הפוליטי החשוב ביותר עד כה.
ומה לגבי הנשיא אובמה? עבורו זה צעד ראשון בדרך חדשה במזרח התיכון. הניסיון שלו לנגח את ישראל כדי להתקרב למדינות ערב, הוכח ככישלון. עכשיו, עבר אובמה ל"שיטת החיבוק" ולמרבה הפלא, כבר בביקורו הראשון בישראל זה עבד. לא רק שהציבור הישראלי נשבה בקסמו, גם נתניהו מעדיף את קרבתו על פני זו של ליברמן. אובמה יוצא מכאן כמנצח. הוא הבריק בנאומו בבנייני האומה ביום חמישי וזכה לשפע של סופרלטיבים בתקשורת האמריקאית. מכאן, מצויד בפיוס ראשון במזרח התיכון, גם בעיני ארצו והעולם הוא זוכה בנקודות על הישג ראשון באזור המסוכסך.
על הצד השלישי במשולש הפיוס, ארדואן, ניתן לומר, האיש לא מפסיק להפתיע. לאחר הפסקת האש ההיסטורית והמפתיעה שאליה הגיע עם מנהיג המחתרת הכורדית עבדאללה אוצ'לאן, ארדואן השיג את שדרש מול ישראל - וכעת הוא כבר מרבה לשבח את חשיבות היחסים בין העם היהודי והטורקי. מדובר באותו מנהיג שכינה רק לפני כמה שבועות את הציונות כתנועה גזענית.
השאלה שנותרה פתוחה היא באשר להשלכות המהלך על התמיכה בנתניהו. לא ברור עד כמה יצליח לזכות במחמאות על הצעד שלו, בוודאי שלא מהצד הימני של המפה הפוליטית. אך אולי נתניהו הבין את מה שגם ארדואן היה צריך מזמן להפנים: הקרב העתידי על פני המזרח התיכון אינו בין אנקרה לירושלים, אלא בינן לבין טהרן. הדבר משתקף במתרחש בסוריה וכמובן בלבנון. אתמול, כמעט כצפוי, הסתיימה כהונתו של ראש ממשלת לבנון - שמונה בתמיכת חיזבאללה, בן הברית של איראן. נג'יב מיקאתי הודיע אתמול על התפטרותו לאחר שהבין, באיחור רב אמנם, שבלבנון החדשה, תחת חיזבאללה, אפילו השארתו בתפקיד של מפכ"ל המשטרה, תלויה ברצונם הטוב של חיזבאללה ובני בריתו בטהרן.