לצד המאמצים להרכבת הממשלה, מצא ראש הממשלה בנימין נתניהו זמן בכמה הזדמנויות בשבועות האחרונים לשוב ולהזכיר את ה"איום האירני". אמנם הדברים לא נאמרו באותו להט שאפיין את נתניהו בשנה האחרונה - בכלל נראה כי מאז הבחירות נתניהו שרוי במין דיכאון - אך הדבר מעיד כי הנושא האירני ממשיך להטרידו. ראש הממשלה מדבר על הנושא בפומבי וגם בשיחות סגורות, כולל באלה שניהל עם יו"ר יש עתיד יאיר לפיד ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט.
האמת היא שאין שום התפתחות דרמטית בתכנית הגרעין של אירן. כך גם עולה מדיווח שמסר השבוע לקונגרס האמריקני גנרל ג'וזף קלפר, מנהל המודיעין הלאומי של ארצות הברית, שמתאם את עבודת 17 ארגוני הביון של המדינה. גנרל קלפר אמר, בין השאר, כי אירן עשתה בשנה האחרונה התקדמות גדולה בתכנית הגרעין שלה, אך הוסיף כי "איננו יודעים אם אירן תחליט בסופו של דבר להרכיב נשק גרעיני".
אירן מתקדמת בתכנית הגרעין שלה בעקביות, על פי משנה סדורה שקבעה מראש. היא ממשיכה להעשיר אורניום בקצב קבוע יחסית, ממשיכה להתקין סרכזות (צנטריפוגות) בשני מתקני ההעשרה שלה בנתנז ובפורדו שליד קום, ממשיכה לבנות את הכור להפקת פלוטוניום באראק ומקדמת את הפעולות שיאפשרו לה, אם וכאשר תחליט, לייצר פצצה ולהרכיבה כראש חץ של טיל.
מאז הקדנציה הקודמת של נתניהו, לפני כארבע שנים, טרוד העולם התקשורת, מומחים, קהילות מודיעין ומנהיגים בשאלה האם ישראל תתקוף באירן? האם ראש הממשלה ושר הביטחון היוצא אהוד ברק באמת מתכוונים למה שהם אומרים, כשהם מצהירים ש"כל האופציות" על השולחן? המומחים חלוקים בדעתם בניסיון להשיב על שאלה זו. יש מי שסבורים כי נתניהו וברק "מבלפים" וכל הרטוריקה המתלהמת שלהם אינה אלא משחק בנוסח "תחזיקו אותי", שנועד (וגם הצליח) לשכנע את הקהילה הבינלאומית להגביר את לחץ העיצומים הכלכליים והמדיניים על אירן; יש מי שסבורים כי השניים באמת התכוונו לבצע פעולה צבאית, אך נבלמו על יד הממשל האמריקני, שרים מתונים בקבינט המדיני-ביטחוני וראשי מערכת הביטחון. אפילו ה"לשעברים", הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן וראש השב"כ יובל דיסקין, שהכירו מקרוב את הנפשות הפועלות והשתתפו בדיונים הרגישים ביותר, מתקשים להעריך מה באמת רצו לעשות נתניהו וברק.
ספק אם ישראל תפעל בניגוד לעמדת ארה"ב
יכול להיות שבשבוע הבא יוסר הערפול בסוגיית אירן והנשק הגרעיני ותינתן תשובה ברורה יותר על השאלה האם ישראל תתקוף באירן. זה עשוי לקרות בזכות שני אירועים חשובים במיוחד: אחד הוא ביקור נשיא ארה"ב ברק אובמה בישראל, והשני הוא הקמת הממשלה ועמה ועדת השרים לביטחון.
כפי שכבר פורסם בעבר מפי גורמי ממשל בארצות הברית, הנשיא אובמה לא בא עם תכנית או רעיונות לקידום תהליך השלום שקפא, בין ישראל לפלסטינים. לאחר שמאמציו בתקופת כהונתו הראשונה נכשלו בשל סרבנותם של המנהיגים בשני הצדדים להתפשר, הנשיא אינו מוכן לשוב על הניסיון. כך שהנושא המעשי היחיד שיעסיק אותו בביקור, שפרשן ה"ניו יורק טיימס" תומס פרידמן הגדיר "תיירותי", הוא אירן. בעניין זה הנשיא, ששבע מרורים, תמרונים ותפלולים (מניפולציות) מצד הצמד נתניהו-ברק, יהיה תקיף וחד-משמעי. הוא ידרוש שישראל תתחייב לתאם מראש עם הממשל כל מהלך שלה כלפי אירן ולא להפתיעו. ובעיקר שלא לפעול בניגוד לעמדת ארצות הברית.
אין הבדל בהערכות המודיעין של ישראל וארצות הברית באשר למצבה של תכנית הגרעין האירנית. ההבדל הוא בשאלה כיצד יש לפעול לסיכולה. ועל כן, נתניהו יבקש מהנשיא את שלא קיבל עד כה. נתניהו ירצה שאובמה, ששב ומבהיר כי לא ירשה שלאירן יהיה נשק גרעיני, יגדיר את "הקווים האדומים" שלו כלפי משטר האייתוללות. במילים אחרות, איזה מהלך או מהלכים אירניים בתחום הגרעין יתויגו על יד האמריקנים כ"עילה לתקיפה".
ספק רב אם נשיא מעצמת-על כארה"ב יהיה מוכן להשמיע זאת באוזני מנהיגה של מדינה קטנה שתלויה בו לקיומה. אך גם בהעדר מחויבות אמריקנית ברורה, ספק רב אם ישראל בהנהגת נתניהו תעז לצאת למהלך צבאי חד-צדדי, בלתי מתואם ומנוגד לעמדת בעלת בריתה האסטרטגית. הערכה זו גם נסמכת על הרכב הקבינט המדיני-ביטחוני שיקום לאחר שתושבע הממשלה. למעשה, שמו הרשמי של הקבינט הוא "ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי".
המאבק על מקום בקבינט המדיני-ביטחוני
הוועדה פועלת מכוח חוק הממשלה משנת 2001, לפיו בקבינט צריכים להיות חברים ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, שר המשפטים, שר האוצר והשר לביטחון פנים. עם זאת, רשאית הממשלה, בהמלצת ראש הממשלה, לצרף עוד חברים, ובלבד שמספר חברי הקבינט לא יעלה על מחצית שרי הממשלה.
בממשלה היוצאת היו 30 שרים, מתוכם 14 לקחו חלק בישיבות הקבינט. זה היה פורום רחב מדי לדיונים רגישים, ולכן הוקם לצדו גוף שאין לו מעמד חוקי שנקרא "השביעייה", שאחר כך הורחבה ל"שמינייה" ולבסוף ל"תשיעייה". בממשלה החדשה יכהנו כנראה 22 שרים, ולכן הקבינט ימנה עד 11 שרים "בלבד". כך שספק רב אם יהיה צורך ליצור פורום מצומצם יותר של "שביעייה" או "שישייה".
בקבינט המדיני-ביטחוני יהיו חברים נתניהו, הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון שצפוי לקבל את תפקיד שר הביטחון, ציפי לבני כשרת המשפטים, יאיר לפיד כשר האוצר, יצחק אהרונוביץ' כשר לביטחון הפנים ושר נוסף מישראל ביתנו (לפחות כממלא מקומו של שר החוץ אביגדור ליברמן, עד שזה ישוב לתפקידו. המועמד לכך הוא יאיר שמיר). אליהם יצורפו נפתלי בנט ושר נוסף מיש עתיד, כנראה יעקב פרי. על שלושת המקומות הנותרים ייאבקו בחירוף נפש ארבעה שרים של הליכוד - שר האוצר היוצא יובל שטייניץ, שר החינוך היוצא גדעון סער, השר להגנת הסביבה היוצא גלעד ארדן והמשנה לראש הממשלה סילבן שלום.
מניתוח התבטאויות עבר של מי שצפויים להיות חברי הקבינט המדיני עולה כי מדובר ברוב לעמדות מתונות ושקולות יחסית. אלה יהיו הקולות של לבני, ליברמן, אהרונוביץ', לפיד, פרי ויאיר שמיר. שמיר, אלוף-משנה (במיל'), איש צוות אוויר של חיל האוויר, ידוע בעמדותיו הנציות בנושאי ארץ ישראל השלמה והמשא ומתן עם הפלסטינים, אך הוא יכול להיחשב כקול שקול, שלא יתמוך בהרפתקנות צבאית, בוודאי לא כלפי אירן. כך גם התבטא בעבר בשיחות סגורות.
הקבינט המדיני-ביטחוני ייהנה גם מרוח גבית של הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, ומפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, שימשיכו להשמיע קולות מרסנים בסוגיה. הם סבורים כי היחסים המיוחדים עם ארצות הברית, שמעניקים לישראל יתרון איכותי על כל אויב ויריב, חשובים לא פחות וכנראה אף יותר מתקיפה באירן, שתוצאותיה, גם במקרה של הצלחה, מוגבלות.
דמות המפתח בכל דיון בסוגיית אירן יהיה שר הביטחון החדש. יעלון, שאיבתו לברק ידועה לכל, יהיה - לפחות בכל הקשור לאירן - היפוכו הגמור של ברק הגחמתי, השלפן והמזגזג. בכל הדיונים שהתקיימו בשנים האחרונות בקבינט והן בהתבטאויותיו בפומבי בנושא אירן, הפגין יעלון קור רוח, מתינות, שיקול דעת ואחריות.
מכאן אפשר להסיק את המסקנה הכמעט מובנת מאליה - אם לא יקרה משהו חריג ויוצא דופן, גם ב-2013 ישראל לא תתקוף באירן. האם תהיה תקיפה אמריקנית? זו כבר שאלה אחרת, שהתשובה עליה תלויה בעיקר בהתנהגות אירן. אם זו תמשיך לקדם את האופציה הגרעינית שלה בלי להרכיב את הפצצה ובכך תיצור לעצמה "מרחב סף" גרעיני, גם וושינגטון לא תצא למלחמה.