חמש תגליות מדהימות על האדם הקדמון

מאז שהתגלה ב-2003, מתחבטים מדענים בשאלה אם ההומו פלורסיינסיס – האדם הננסי שזכה לכינוי "ההוביט" – הוא מין נפרד או סתם אדם עם תסמונת גנטית שעצרה את גדילתו. בטרם נכחד, התנשא "ההוביט" לגובה של קצת יותר ממטר, זרועותיו היו ארוכות יותר מרגליו, כפות רגליו היו גדולות למדי (כיאה להוביט) ולא ממש היה לו סנטר. ממצאים חדשים מחזקים את הסברה שאכן מדובר במין ייחודי ולא בהומו ספיינס קטן. במאמר שהתפרסם ב-Journal of Human Evolution, מתארים החוקרים עצמות של פרק כף יד שהתגלו באי האינדונזי פלורס, בו נמצאו גם שאר שרידי "ההוביט". עצמות אלה, הזהות לעצמות שכבר נמצאו באזור בעבר, מצביעות על מבנה פרימיטיבי של פרק כף היד. עם זאת לצד שרידי ההומו פלורסיינסיס נמצאו כלי אבן רבים, והחוקרים סבורים שהם הפעילו את הידיים הקטנות שלהם אחרת מאתנו - ועדיין הצליחו להשתמש בכלים.

בהיעדר ממצאים מדעיים לכאן או לכאן, בחר ההומו ספיינס כיצד, ואם בכלל, להלביש את קרובו הרחוק הניאנדרטל. הבגדים עצמם, אם היו, התכלו – ובניגוד לאדם המודרני, האדם הניאנדרטלי לא השאיר מאחוריו כלי טוויה או תפירה. באיורים ובשחזורים שנעשו מראשית המאה העשרים, הוצגו הניאנדרטלים בתחילה כעירומים, ולאחר מכן קיבלו קרעי פרווה לכסות בהם את אזור החלציים. במאמר ב-Journal of Human Evolution, מתבססים החוקרים על לבושן של קבוצות ציידים-לקטים בנות ימינו כדי לנסות ולשער מה לבשו הניאנדרטלים. הם בודדו את המשתנים העיקריים הקשורים ללבוש – כמה פריטים לובשים, כמה משטח הגוף מכוסה וכולי – ובשילוב עם נתוני מזג אוויר הגיעו להשערה הבאה: באזורים קרים, כיסו הניאנדרטלים עד 80% משטח גופם בפרוות לא תפורות כדי לשרוד בחורף, וקבוצות מסוימות אולי אף כיסו את כפות הידיים והרגליים. במקומות חמים יחסית ובקיץ, הם הסתפקו בכיסוי קל יותר. החוקרים כותבים כי ייתכן שהנחיתות האופנתית של הניאנדרטלים הגבילה גם אזורי המחייה שלהם ותרמה באופן עקיף להיכחדותם.

אחרי שהלבשנו את הניאנדרטלים, הגיע הזמן לברר מה הם אכלו. ככל הנראה, הם זללו ממותות וקרנפים צמריריים, אבל לא הסתגלו לטרף עדין יותר - ארנבונים. החוקרים שפרסמו את ממצאיהם ב-Journal of Human Evolution סקרו את מגוון שרידי בעלי החיים שנמצאו באתרים בהם חיו ניאנדרטלים וקבוצות קדומות של הומו ספיינס בצרפת, בספרד ובפורטוגל. אצל אבותינו הקדומים, הם מצאו שפע של עצמות ארנבונים, בדיוק בתקופה שבה הניאנדרטלים נכחדו – לפני כ-30 אלף שנה. הם משערים שאוכלוסיית היונקים הגדולים הצטמצמה ושהניאנדרטלים לא שינו את התפריט שלהם בהתאם – בניגוד להומו ספיינס, הם לא הצליחו ללמוד איך צדים את החיות הקטנות והמהירות יותר. עם זאת, במקומות אחרים נמצאו עדויות לכך שהניאנדרטלים דגו דגים וצדו כלבי ים ולכן החוקרים לא באמת חושבים שהארנבונים הכחידו את הניאנדרטלים, אלא רואים בכך דוגמה נוספת לאתגרים שהמין הקדום התקשה להתמודד עמם.

רוצים לקבל מחמאות מהשיננית? אולי כדאי שתקחו דוגמה מהקדמונים ותתחילו לטרוף. קבוצת חוקרים שפרסמה את ממצאיה בכתב העת Nature Genetics, הפיקה חומר גנטי מרובד חיידקי השן מ-34 גולגולות של בני אדם, שחיו באירופה לפני ואחרי המהפכה החקלאית שהתרחשה לפני כעשרת אלפים שנה. המדענים השוו בין אוכלוסיית החיידקים שחיה בפה הפרה-היסטורי לזו שנמצאה בפיות מאוחרים יותר – בתקופת הברונזה, בימי הביניים ובימינו אנו. אצל הציידים-לקטים שניזונו בעיקר מבשר ולא אכלו דגנים, נמצאו מעט חיידקים מחוללי מחלות, ומגוון החיידקים היה גדול. המעבר לחקלאות תרם לגידול אוכלוסיית החיידקים הרעים והמצב לא השתנה הרבה - עד המהפכה התעשייתית, שהכניסה לדיאטה שלנו קמח מעובד וסוכר. כיום מה שיש לנו בפה זה כבר חגיגה לחיידק שגורם לריקבון ולחורים. לא מן הנמנע, מציינים החוקרים, שהמצב הדלקתי הקבוע של החניכיים המודרניים תרם לעלייה בשכיחות המחלות של מערכת הדם בעת האחרונה.

מתי הפסיק האדם להיות חיה קדומה ופראית והפך ליצור העצל ואוכל הראשים שכולנו מכירים ואוהבים? מדענים סבורים כי הם מצאו את העדות המוקדמת ביותר לתרבות מודרנית – כלומר תרבות שקיימת גם היום. במאמר שפרסמו בכתב העת PNAS, טוענים החוקרים כי ארטיפקטים שנמצאו במערה בגבול דרום אפריקה וסוואזילנד, וגילם כ-44 אלף שנה, דומים מאוד לאלה המשמשים כיום את אנשי שבט הסאן החיים במדבר הקלהרי (הסאן מוכרים גם בכינוי "בושמנים"). תנאי היובש במערה שימרו את החפצים, העשויים מחומרים אורגניים. בין היתר, נמצאו שם עצמות מחודדות הזהות לראשי החץ המשמשים את אנשי השבט כיום – ובהם עצם ועליה חריטה ספירלית שמזכירה מאוד את הסימנים שבאמצעותם אנשי הסאן מזהים את ראשי החץ שלהם; חרוזים מצדפים ומקליפת ביצי יען; מקלות לחפירה ואף מקל ארוך המתוארך לתקופה מאוחרת יותר – 24 אלף שנה לפני זמננו - שעל אחד מקצותיו שיירים של חומר רעיל המופק מפרי צמח הקיקיון. החוקרים מצביעים על הדמיון שבין מקל זה למקלות שנושאים אתם אנשי הסאן במסעות הציד שלהם ומשמשים אותם להנחת רעל על ראשי החץ שלהם.

התמונה שצולמה ב-1930 בחגיגות המאה למסילת הרכבת בליברפול מלמדת אותנו כיצד הומצאה התחבורה: אבא קדמוני נאלץ לסחוב את אמא קדמוני בשיער כי הסתומה הזאת התקשתה לקלוט שדינוזאור אכזר עומד לנגוס בה. יום אישה בינלאומי שמח, חברות!

לקריאה נוספת:

האם אבותינו קיימו יחסי מין עם ניאנדרטלים?
ארבע תגליות מדהימות על גברים ונשים
ארבע תגליות מדהימות על החלל
שמונה תגליות מדהימות על חיות