כוחות הביטחון המצריים סיכלו בתקופה האחרונה חמישה ניסיונות להבריח אמצעי לחימה בכמות גדולה לתוך רצועת עזה. הסיכולים המשמעותיים התבצעו באדמת חצי האי סיני והאחרון שבהם נעשה שלשום (רביעי), כך מסרו מקורות מצריים בכירים לוואלה! חדשות. גם בצד הישראלי מאשרים את הדברים ומצביעים על שיפור ניכר בפעילות המצרית בכל הקשור לפעילות נגד הברחות אמצעי הלחימה לתוך רצועת עזה. רוב ההברחות שסוכלו מקורן בלוב, במחסני הנשק של צבא קדאפי לשעבר, שהפכו למקור אספקת הנשק המרכזי כיום במזרח התיכון לשלל ארגוני הטרור וכן לאופוזיציה בסוריה. במצרים ובישראל טוענים כי מאז סוף מבצע "עמוד ענן", ב-22 בנובמבר, למעשה לא הוכנסו לרצועת עזה אמצעי לחימה "משמעותיים", קרי, טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח או נשק "מפר איזון" אחר. בין אמצעי הלחימה שנתפסו על ידי המצרים, טילי נ"מ, נשק קל, טילים נגד טנקים ועוד.
את ההצלחות המצריות האחרונות במניעת הברחת נשק לעזה, ניתן לייחס לשני גורמים מרכזיים: האחד, ההתחייבות המצרית המפורשת בתום הפעולה הישראלית בעזה להילחם בתופעה, והשני, שיפור ניכר בעבודת המודיעין המצרי בחצי האי. הסיכול האחרון ביום רביעי, נעשה תודות למידע מדויק שהגיע לכוחות הביטחון המצריים אודות מבנים בסיני ששימשו לאחסון אמצעי לחימה בדרך לרצועה. בפשיטה על המקום התגלו כאמור כלי הנשק.
מחסני הנשק בסיני הפכו למעשה לעמדה קדמית של מבריחי הנשק, בדרך מלוב לעזה. המבריחים מעבירים משאיות או מכוניות עמוסות בנשק מלוב, לתוך מצרים ומחשש לחיפוש במשאיות, מעבירים את אמצעי הלחימה לתוככי סיני בכלי רכב קטנים יותר ושם הם מועברים למחסנים. לרוב במהלך שעות הלילה, שלא באמצעות הדרכים הראשיות, הועבר הנשק לאזור רפיח ומשם במנהרות לעזה. ההצלחות המצריות האחרונות נרשמו אמנם בעיקר בהעברת הנשק מלוב, אך גם בערוץ האחר של ההברחות, מכיוון סודן, נרשמה ירידה ניכרת בהברחות.
הערוץ הסודני היה עד לאחרונה משמעותי ביותר בכל הקשור להברחות של טילים ארוכי טווח לתוך הרצועה. אולם מאז הפגיעה של מטוסים ישראלים לפי מקורות זרים במפעל אירני שהוקם בבירה חרטום, נפגעה כל שרשרת ייצור והעברת הטילים לעזה. המפעל, לטענת האופוזיציה בסודן, שימש את משמרות המהפכה לייצור טילים ארוכי טווח כדי להעבירם במהירות ובנוחות יחסית לתוך מצרים וסיני ומשם לידי חמאס. המפעל נועד לייעל את ההברחות מבחינת אנשי "המשמרות", בין היתר לאחר שכמה אוניות עמוסות באמצעי לחימה שיצאו מנמל באנדר עבאס, נעצרו בדרכן לסודן. לאחרונה אף נחשפה אוניית נשק גדולה שניסו האירנים להעביר לידי מורדים חות'ים בתימן, ככל הנראה בניסיון לערער את היציבות שם.
עוד לפני הקמת המפעל בחרטום נקטו האירנים בשיטות אחרות. לדוגמה, אניות ששחררו חביות מלאות בכלי נשק עם מצופים מול חופי עזה או מכולות אטומות שהגיעו לנמל פורט סעיד או אל עריש ומשם הועבר הנשק לרצועה באמצעות המנהרות. ערוץ אחר שנוסה היה טיסות מאירן לחרטום ומשם בשיירות למצרים וסיני.
שינוי גישה במצרים
את שינוי הגישה בכל הקשור לפעילות הביטחונית בסיני, מייחסים בישראל להבנה בקהיר שחמאס הפך ל"זנב שמכשכש בכלב". ההברחות לרצועה הפכו את חצי האי לעיר מקלט לטרוריסטים מכל רחבי האזור, גם כאלה שביקשו לפגוע בביטחון מצרים. בנוסף, בקהיר חוששים כי המשך העלמת העין שלהם מהמתרחש בסיני, יביא לפגיעה משמעותית בסיוע הכלכלי האמריקני ואולי אפילו לפעולה צבאית ישראלית על אדמת סיני, במקרה של הישנות פיגועי טרור שמקורם בחצי האי. יחד עם זאת, למרות השיפור הניכר בפעילות המצרית, ניסיונות הפיגועים וההברחות נמשכים ולטענת גורמים ישראלים "המצרים עדיין יכולים לעשות יותר".
למרבה האבסורד, בעוד מצרים מייצבת אט אט את המצב הביטחוני בגבולותיה, בעריה השונות של מצרים ניכרת הידרדרות דרמטית בכל הקשור לביטחון האישי של התושבים. המציאות בקהיר מעידה על התפוררות של השלטון המרכזי, לא פחות. תושבים בבירה המצרית סיפרו לוואלה! חדשות כי הכאוס ניכר בכל פינה כמעט של העיר: ערב רב של כנופיות חמושות בנשק קר, שעושות ככל העולה על רוחן בקהיר, בעוד כוחות ביטחון הפנים הרימו ידיים במובן מסוים ואינם מתערבים בנעשה. מכאן הפגיעה בביטחון האישי של התושבים, שחווים עוד ועוד מעשי שוד, גניבות והבעיה הקשה ביותר- הטרדות מיניות ומעשי אונס. במקביל גם נרשמת הידרדרות נוספת במצב הכלכלי במצרים ורזרבות מטבע החוץ הולכות ומתדלדלות. התסיסה בקרב הצעירים, גם לנוכח פעולות האחים המוסלמים גוברת, וקשה כבר לפסול על הסף אפשרות של מהפכה נוספת ואולי בתרחיש קיצוני אפילו הפיכה צבאית.
מי הבוס?
המצב הביטחוני והכלכלי הקשה שחק במידה ניכרת את הסיסמה המפורסמת כל כך של האחים המוסלמים, "האיסלם הוא הפתרון". התמיכה בהם נחלשת וסימני השאלה סביב יכולתם למצוא פתרונות למצוקה הגוברת של התושבים הולכים וגדלים. גם חילוקי הדעות האידיאולוגיים בתוך התנועה אינם נסתרים מהעין: בעוד "המדריך הכללי", מוחמד בדיע, מציג קו אידיאולוגי נוקשה, ראשי מפלגת "החירות והצדק" נשמעים כבר פרגמטיים יותר ואילו הנשיא מוחמד מורסי מסתמן כריאל-פוליטיק לכל דבר.
מורסי מתייעץ כמעט בכל צעד עם האיש שאמור היה להיות נשיא מצרים, המועמד הקודם של "האחים המוסלמים" לנשיאות- חיירת א-שאטר. א-שאטר, איש עסקים מיליונר שכיהן בעבר כסגנו של "המדריך הכללי", נחשב בקהיר למקבל ההחלטות האמיתי בארמון הנשיאות. אלא שלעת עתה נראה שלמורסי ולחברו משכבר הימים א-שאטר, אין באמת מושג איך עוצרים את המפולת הכלכלית והחברתית במצרים ושניהם משוועים לנסים.