"הפקידים העירומים" הם אנשי ממשל בסין, ששלחו לחו"ל את משפחותיהם ואת כספם, ומתכננים יום אחד לעזוב את המדינה. מתברר שכ-75% מאנשי הממשל רמי הדרג בסין הם "פקידים עירומים", לפי האקדמיה הסינית למדעי החברה. ויש גם פקידים בדרגות נמוכות יותר שמתכננים נתיב מילוט מהמדינה.
אחד מהם הוא ג?'אנ?ג ש?ו?-גוואנג, המעצב הראשי של הרכבת המהירה של סין. ג'אנג הרוויח מדי חודש 365 דולרים בלבד, עד שחוקרי המפלגה הקומוניסטית הגיעו אליו וגילו דבר מפתיע. ג'אנג רכש אחוזה מפוארת בפאתי לוס אנג'לס, שהשתרעה על שטח של כמה דונמים, וששוויה נאמד ב-860 אלף דולרים. החוקרים גילו שבאחוזה גרות אשתו ובתו, שנהנות מהחיים הטובים שמציעה "עיר המלאכים". ג'אנג תכנן לברוח מסין ולהצטרף אליהן, אך נעצר לפני שהספיק.
ג'אנג הוא דוגמה מיקרוסקופית לתופעה רחבה מאוד בסין. לפני יותר משנה, פרסם הבנק המרכזי של סין בטעות באתר האינטרנט שלו נתונים לפיהם רק בעשור האחרון כ-18 אלף פקידים ברחו מהמדינה. וכשהפקידים בורחים, הם תמיד דואגים לקחת איתם כסף. לפי הבנק, הפקידים שעזבו הבריחו לחו"ל כ-130 מיליארד דולרים, ואלה הן רק ההערכות הזהירות. ארגון מחקר אמריקאי, Global Financial Integrity, שעוקב אחרי תנועות הון בלתי-חוקיות בעולם, מעריך שבעשור האחרון הוברח מסין יותר כסף מאשר מכל מדינה אחרת בעולם.
מסמכים ממשלתיים שהודלפו לאחרונה מסין והגיעו לידי העיתון "אפוק טיימס" מספקים הצצה חטופה להיקף התופעה. המסמכים כוללים רשימות מפורטות של פקידי ממשל שברחו מסין ומתעדים את הסכומים שלקחו עמם. מהמסמכים וממקורות מידע נוספים מתברר שהתופעה חלחלה לרוב שכבות ההנהגה הסינית, ויצרה בה משבר אמון שכעת מאיים על יציבותה.
מאבדים אמון במודל של סין
המונח "לוו גוואן", או "פקיד עירום", נצרב בלקסיקון הציבורי ב-2008, כשבלוגר סיני כתב על פקידים שמעבירים את משפחתם לחו"ל, ובדרך כלל גם את רכושם והונם, ונשארים מאחור לבדם ("עירומים"). למרות שהבלוגר היה גם פעיל במפלגה הקומוניסטית, הוא כתב שאם יהיו יום אחד שינויים פוליטיים-חברתיים בסין, והפקידים העירומים ירגישו שהקרקע מתחת לרגליהם אינה יציבה עוד, הם יוכלו לברוח לחו"ל ולהציל את עצמם.
אם נתייחס לרגע רק למילה "עירום", מתברר שכדי להיות "עירום" בסין לא חובה להיות "פקיד" רשמי של המפלגה הקומוניסטית. יש גם "עירומים" מסוג אחר - אנשי עסקים שאיבדו את אמונם במודל של סין ושולחים לחו"ל את משפחתם וכספם. הם נשארים "עירומים" בסין, עד שיגיע הרגע הנכון בשבילם להגר משם.
כמה כאלה יש בסין? לפי מכון המחקר Huron, שהוגדר על ידי הוול-סטריט ג'ורנל "הסנדק של עשירי סין", כ-50% מהמיליונרים בסין מתכננים להגר בעתיד הקרוב לחו"ל. רק בשנה שעברה, 75% מהזרים שהיגרו לארה"ב ולקנדה דרך תכנית הגירה למשקיעים, הגיעו מסין. ולא צריך תואר בכלכלה כדי להבין מדוע הם בוחרים להגר. כיום כבר נוצר קונצנזוס בעניין, שאליזבת' אקונומי, מומחית לסין בקבוצת החשיבה Council on Foreign Relations (המועצה ליחסי חוץ), מתארת אותו היטב. "עשירי סין מפחדים שהנכסים שלהם אינם בטוחים בסין, ולכן הם מהגרים או שולחים את משפחותיהם לחו"ל", כתבה אקונומי בפרשנות פשוטה שלה לעניין.
ההבחנה בין שני סוגי ה"עירום" זה של פקידי המפלגה הקומוניסטית וזה של העשירים מיטשטשת לעתים, משום שבמקרים רבים פקידי המפלגה העירומים הם גם אנשי עסקים. בו שי-לאי, שהיה מועמד לתפקיד בכיר בהנהגת סין, הוא המפורסם שבהם. בו בנה אימפריה עסקית בסין והחל להיות "עירום" ביום שהחליט לשלוח את בנו ללמוד באוניברסיטת אוקספורד ובבית הספר היוקרתי "הארו" בבריטניה, ובהמשך לתואר מתקדם באוניברסיטת הרווארד. אשתו של בו, שכיום מרצה מאסר עולם בעוון רצח, חיה כמה שנים בחו"ל והעבירה מחוץ לסין יותר מ-100 מיליון דולרים, לפי ה"ניו יורק טיימס".
חטאים בקזינו במקאו
ממסמכים נוספים עולה שברוב המקרים, הפקידים העירומים לא העבירו לחו"ל את ההון העצמי שצברו בעבודה קשה, אלא כספי ציבור או שוחד שקיבלו. אחד ה"כוכבים" המעניינים ברשימת הפקידים העירומים הוא גאו ש??אן-ד?ז?נ?ג, המכונה "הודיני הסיני", ומי שניהל את סניף "בנק אוף צ'יינה" בעיר חרבין לפני שהעלים ממנו 131 מיליון דולרים לחו"ל. הטריק של גאו היה פשוט מאוד: הוא נסע לפגישות עבודה תמימות בקנדה, ובנסיעתו ה-18 נשאר שם, עם הכסף, ולא חזר.
גם בו שי-לאי לא נקי. מי שיקרא את הסיפור שלו ימצא בו את כל האלמנטים שמרכיבים סיפורי פשע מאורגן: פוליטיקאי עשיר שצובר כוח ומטפס בסולם הדרגות של המפלגה הקומוניסטית; אישה תככנית שזוממת לרצוח איש עסקים בריטי שיודע יותר מדי על האימפריה הכלכלית של המשפחה; בן שלומד בחו"ל ושומר על קשרים עם האם; ומפקד משטרה שנמלט על נפשו מראש ארגון הפשע כדי לבקש מקלט בקונסוליה האמריקאית, ומלשין על עסקי המשפחה, פרשה שעוד נחזור אליה בהמשך.
זה אולי נשמע כמו מקרה חריג שלא מופיע במקומות נוספים בסין, אבל במציאות יש די הרבה מקרי שחיתות בסין שאינם שונים בהרבה, ומאפיינים את הפקידים העירומים. חלון הראווה שלהם נמצא במקאו, שנחשבת ללאס וגאס של המזרח הרחוק.
למה מקאו? כי כל כך הרבה פקידים סינים אוהבים להמר בבתי הקזינו שלה, וכל כך הרבה מהם נתפסו כשהימרו על כספי השוחד או כספי הציבור שגנבו. כיום, נהפכה מקאו לנקודת הפורקן של תעשיית השחיתות בסין. שני אנשי אקדמיה אפילו הקדישו מזמנם כדי לחקור את הנושא. הנבדקים שלהם כללו ראשי ערים, מנהלי חברות ממשלתיות ומנהלי חברות פרטיות שנתפסו במקאו. דזנג ג'ונג-לו ודייויד פורסט חישבו שכל אחד מהפקידים הסינים הפסיד בקזינו במקאו 3.3 מיליון דולרים בממוצע, לפני שנתפס.
הסודות של מפקד המשטרה
מה שמטעה בכל הסיפור הזה הוא שהכסף שמוברח מסין אינו הדבר החשוב ביותר מבחינת השלטון בבייג'ינג. "הבעיה המרכזית של ההנהגה הסינית היא שהפקידים העירומים ידליפו סודות מדינה לחו"ל, ויפגעו בכבוד וביציבות של המפלגה הקומוניסטית", אמר ש??ינ?ג ט?יי?ן-שינג, פרשן מוכר בטלוויזיה. לפי ד"ר לי טיאן-שיאו מאוניברסיטת קולומביה, פקידי המפלגה מדליפים פיסות מידע לקהילה הבינלאומית, ובודקים האם תמורת המידע יוכלו לקבל מקלט מדיני בחו"ל.
מידע שמודלף לחו"ל בדרך כלל חוזר כמו בומרנג לסין, אבל כשהוא חוזר, הוא יכול רק לפגוע בה. זוכרים את מפקד המשטרה שברח לקונסוליה האמריקנית בסיפור על בו שי-לאי, הפקיד העירום המפורסם ביותר של סין? ככל הנראה הוא לא הלשין רק על עסקי המשפחה המפוקפקים, אלא הדליף מידע על פשעים חמורים יותר שמבוצעים בסין.
שמונה חודשים מאוחר יותר, המידע הזה התחיל לחזור כמו בומרנג לסין, ועכשיו מאיים לפגוע בה. באוקטובר האחרון שלחו 106 חברי קונגרס אמריקאים מכתב לשרת החוץ הילרי קלינטון, והפצירו בה לשחרר מידע על הטענות לקצירת איבריהם של מתרגלי השיטה הרוחנית "פאלון גונג", שנרדפים בסין מאז 1999 במחנות עבודה. חברי הקונגרס מאמינים שהמידע הזה הועבר בוושינגטון באמצעות הדלפה ממפקד המשטרה.
ד"ר לי טוען כי בייג'ינג מודעת היטב להשלכות במקרה שהמסמכים שמפקד המשטרה הדליף יתפרסמו בציבור. לדבריו, בתרחיש כזה עשויה הקהילה הבינלאומית להטיל סנקציות על סין, ומשם קצרה הדרך כדי לעורר גם את הציבור בתוך סין, וליצור איום אמיתי על השלטון בבייג'ינג. עדיין לא ברור מה יהיה סופו של הסיפור הזה, אבל דבר אחד בטוח: "כדי למנוע מצב כזה ומצבים כאלה בעתיד, המפלגה הקומוניסטית תעשה הכול כדי להראות שהיא לא מושחתת - ושהיא ישרה", אמר ש??ינ?ג.
לא חוזרים לסין אחרי החגים
בספטמבר האחרון הוקמה "סיירת" מיוחדת שאמורה למנוע מהפקידים העירומים לברוח עם הסודות לחו"ל. מי שמוביל את "הסיירת" הוא לי קה-צ'יאנג, שמאז הקמתה כבר הספיק להתמנות לראש ממשלת סין. ממש כמו בסדרות פעולה טובות, הצוות מנסה לאטום את כל נקודות הבריחה האפשריות מסין: נמלי תעופה, הים והגבול היבשתי, וכבר הורה ל-520 אלף פקידי המפלגה לעדכן את מסמכי הזהות שלהם ולדווח על בני משפחה שחיים בחו"ל.
זה לא מנע מ-1,100 עובדי מדינה להיעלם. בתחילת אוקטובר הם נסעו לחו"ל לרגל אירועי היום הלאומי של סין, אבל לא שבו בחזרה, לפי הודעה שפרסמה הוועדה לפיקוח על משמעת של המפלגה. הסיירת גם לא הצליחה למנוע משפחתו של "השוחט מבייג'ינג" לברוח עם כספה. את הכינוי הזה קיבל ל?י פ??נ?ג, לשעבר ראש ממשלת סין, בעקבות מעורבותו בטבח בכיכר טיאננמן ב-1989. משפחתו שולטת כיום על כחצי מתעשיית האנרגיה במדינה. שתי בנותיו ובנו ניסו להעביר את כספי המשפחה לחו"ל ולהימלט מסין, לפי אתר האינטרנט Pan Chinese online. את הכסף הם ניסו להעביר לסינגפור ולאוסטרליה, ולמזלה של ה"סיירת", הם נתפסו על ידי סוכני היחידה לפיקוח על הלבנות הון של ממשלת אוסטרליה.
מנהיג סין, שי ג'ין-פינג, מודע מאוד לבעיית הפקידים העירומים והשחיתות בסין, ולסכנה שהיא מייצרת ליציבות שלטונו. לפני חודשיים הוא הזהיר את חבריו במפלגה ש"עובדות רבות מלמדות אותנו שבעיית השחיתות מחמירה, והיא תוביל אותנו להרס המפלגה ולהרס המדינה".
ועדיין, אף אחד לא צריך להיות מופתע אם אפילו מנהיג המדינה לא יצליח לעצור את התופעה. ככה זה כשאפילו המלך הוא עירום. למרות דבריו החריפים של שי ותפקידיו הקודמים שהקנו לו תדמית של לוחם בשחיתות, תחקיר של סוכנות בלומברג חשף שמשפחתו של שי מחזיקה מחוץ לסין רכוש בשווי מאות מיליוני דולרים. בסוף אוקטובר חשף הניו יורק טיימס שגם בני משפחתו של וון ג'יא-באו, ראש ממשלת סין הקודם, מחזיקים מחוץ לסין נכסים בשווי 2.7 מיליארד דולרים.
כך שכלל לא בטוח שבמערכת פוליטית המבוססת על ערכים של כסף תמורת כוח, ושלטון הזרוע במקום שלטון החוק, ושבה אפילו מנהיגי סין מתנהגים כמו פקידים עירומים, ניתן יהיה לפתור את הבעיה. נותר רק להמתין כדי לראות איך זה ישפיע על יציבותה של ההנהגה החדשה.
* איל לוינטר הוא העורך הראשי של המהדורה הישראלית של The Epoch Times, קבוצת תקשורת בינלאומית המוציאה לאור עיתונים, אתרי תוכן ומגזינים ברחבי העולם ומתמחה בסיקור סין ממקורות לא מצונזרים.