ההחלטה לסגור את תיק החקירה נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, בפרשת "חברות הקש" - הפרשה המרכזית שבה נחשד בקבלת מיליוני דולרים מאילי הון שונים באמצעות חברות שהיו בעבר בבעלותו, התקבלה בתום שורה ארוכה של דיונים וחילוקי דעות בצמרת הפרקליטות. בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שלא להגיש כתב אישום בפרשה, תמכו המשנה לפרקליט המדינה, שוקי למברגר, חמשת אנשי המחלקה הכלכלית שטיפלו בתיק וכן עורך דין יוסי קורצברג, בכיר בפרקליטות מחוז תל אביב שצורף לצוות שבחן את הראיות בתיק.
מנגד, שורה של בכירים חשבה שניתן להרשיע את ליברמן, בהם מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, אביה אלף, שלפני יותר משנתיים הגישה חוות דעת לפיה יש מקום להגיש כתב אישום נגד שר החוץ ועד היום לא שינתה את עמדתה בנושא. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי והמשנה לפרקליט המדינה, יהודה שפר, האמינו גם הם כי בית המשפט היה מרשיע את ליברמן אילו היה מוגש נגדו כתב אישום. מי שעמד בראש מחנה התומכים בהגשת כתב האישום היה פרקליט המדינה, משה לדור.
לדור חיבר מסמך פנימי שבו הסביר מדוע הוא תומך בהגשת כתב אישום, בניגוד לעמדת וינשטיין. לדור הודה שישנם קשיים ראייתיים רבים בתיק, אולם סבר כי לא מדובר בתיק גבולי ויש מקום להאשים את ליברמן במרמה והפרת אמונים. לדור האמין כי התעכבות על כל ספק נקודתי במקום בחינת "המאקרו", עלולה להוביל למסקנות שגויות. פרקליט המדינה סבר כי חומר הראיות שנמצא בידי הפרקליטות מוביל לכל הפחות למסקנה כי שר החוץ היה אחד הנהנים מהכנסות החברות, וכי הוא נותר בעל שליטה מלא או חלקי בהן. לטענתו, ניתן לזהות את ליברמן כמי שסיפק עילה לקבלת "כספים עלומים בסכומים עגולים וגבוהים", שהוזרמו לחברות מבעלי הון שהכיר, בתמורה לתועלת או שירותים שקיבלו מליברמן. הוא גם סבר כי חלקו של ליברמן בחברות הוסתר באמצעות מבנה עסקי מורכב ובאמצעות אנשי קש.
לדור סבר כי העובדה שאף אחד מהעדים המרכזיים לא היה מוכן למסור את כל הידוע לו על החברות מחזקת את החשד כי ליברמן נותר כנהנה מהחברות, אחרת היו חושפים בגלוי מי שולט בהן. הוא הוסיף כי לדעתו אין צורך שהפרקליטות תוכיח באופן מדויק מה הייתה מידת המעורבות של ליברמן בחברות כדי לקבוע כי הוא נהנה מהן.
פרקליט המדינה גם התייחס באופן שונה מהיועץ לשינוי בעמדתה של עדת המפתח דניאלה מורצי. בעוד וינשטיין חשש כי היא לא תשתף פעולה עם הפרקליטות ולכן לא ניתן יהיה להתבסס על עדותה הראשונה, שבה אמרה כי היא חושבת שליברמן היה קשור לחברות המדוברות גם לאחר מינויו לשר, לדור סבר שהעוינות שלה כיום מחזקת את גרסתה הראשונה. העובדה שהאישה שטיפלה במשך כמה שנים בשלוש חברות באופן שוטף האמינה כי ליברמן עדיין נהנה מהן, "מסדרת את אבני הפסיפס" בפרשה. לדור גם סבר ששורה של ראיות בתיק - העובדה שחיובים בגין תשלומים של ליברמן מומנו על ידי התאגידים, העובדה שטס במימון חברה של בתו לקפריסין בתאריכים שבהם התקיימו ישיבות בנוגע לאותם תאגידים וכן שהסכם מכירת אחת מהחברות מעלה חשדות - מצטברים יחד ושוללים את גרסתו של ליברמן.
הקשיים בתיק החקירה
לדור אמנם חשב שיש מקום להגיש כתב אישום, אולם הוא גם העביר לידי וינשטיין חוות דעת המרכזת את כל הקשיים בתיק. לדור ציין כי הערכה בדבר חומר הראיות אינה "מדע מדויק", וכי חוות הדעת של בכירים אחרים, כי יש לסגור את התיק, היא לגיטימית. פרקליט המדינה ציין כי הקשיים שהבחין בהם כוללים את העובדה שמדובר באירועים שהתרחשו לאורך שנים, מחוץ לישראל, תוך ניסיון להסתירם בדרכים מתוחכמות. הוא הוסיף שעדים רבים, אשר התביעה קיוותה להתבסס על העדויות שלהם, לא מסרו גרסת אמת או שמרו על זכות השתיקה. הוא הוסיף כי העובדה שבכירים רבים בפרקליטות סבורים כי אין מקום להגשת כתב אישום מוכיחה כי יהיה קושי לשכנע גם את בית המשפט.
מנגד, וינשטיין הודיע אתמול על הכוונה להגיש נגד ליברמן כתב אישום בפרשת השגריר בבלארוס, בעבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי טיוטת כתב האישום, העביר השגריר זאב בן אריה לידי שר החוץ פרטים על בקשת הפרקליטות לבצע חיקור דין בעניינו של ליברמן בנושא "חברות הקש", וזה בחר להמשיך ולקדם את מינויו למרות שידע שיש בכך פסול, תוך שהוא פועל בניגוד עניינים.