בזמן שאזרחי ישראל צפו בתכנית "עובדה" ושמעו את ראש הממשלה בנימין נתניהו מסביר לאילנה דיין בנוגע לתקיפה אפשרית באירן כי "היום אנחנו לא מתחננים, היום אנחנו מכינים", היה כבר מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, בדרכו לסדרת פגישות בארה"ב. אין קשר ישיר לתקיפה אפשרית באירן, אבל ביקור של מפקד חיל האוויר הישראלי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מזכיר לכולם את הקשר ההדוק בין הצבאות. נתניהו אמר באותה תכנית באופן נחרץ: "אם אין ברירה ואנחנו נהיה עם הגב אל הקיר, נעשה מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להגן על עצמנו... כל עוד אני ראש ממשלה, לאירן לא יהיה נשק גרעיני. ישראל מוכנה לפעול".
אם תגיע ישראל לרגע ההכרעה, יידרש מפקד חיל האוויר לעמוד בפני הקבינט ולהסביר מה מידת היכולות ורמת המוכנות של החיל. הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, כבר השיב על שאלה זו, אך סייג את מידת היכולת הצבאית של ישראל והאפקטיביות בניסיון להשיג דחייה של הרכבת פצצות גרעיניות באירן.
בשנת 1981, ראש אמ"ן, אלוף יהושע שגיא, הביע התנגדות לתקיפה בעירק בטענה כי פעולה ישראלית תדחה את ייצור פצצות הגרעין בשלוש עד חמש שנים. בראייתו של שגיא זה לא היה פרק זמן שיספיק לשנות את רצונו של סדאם חוסיין להשיג פצצה גרעינית. מפקד חיל האוויר דאז, אלוף דוד עברי טען, כי זה חלון זמנים מספיק טוב לשנות את המציאות באזור. בדיעבד עברי צדק. חוסיין הצליח תוך חמש שנים לשקם את היכולות הגרעיניות ובמלחמת המפרץ הראשונה היה הכור העירקי אחת המטרות הראשונות שתקפו האמריקאים.
היו עוד סיבות בשנת 1981 לחשש בצמרת צה"ל ובדרג המדיני, כמו הסכם השלום עם מצרים שעמד בסכנה ויחסי ישראל-ירדן. היה גם חשש מזיהום רדיואקטיבי, ולצורך כך הזמינו לקבינט שני מומחים שסתרו את עצמם בהערכות למה שיתחולל בעירק אחרי תקיפה. האלוף עברי חבר לרמטכ"ל דאז, רפאל (רפול) איתן, ויחד הם שכנעו את הקבינט לבצע את התקיפה אחרי שנבנו היכולות עבור שמונה מטוסי אף-16 של חיל האוויר להגיע לעירק ולחזור ללא תדלוק, תוך כדי שהם נושאים שתי פצצות במשקל טון כל אחת. זו הייתה המשימה המורכבת והארוכה ביותר שביצע חיל האוויר מאז הקמתו.
ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, רצה תקיפה תחת קונצנזוס מלא, ולכן הקבינט הלחיץ את עברי בשאלות פעם אחרי פעם במשך שנה שלמה: "מה הסיכונים? כמה מטוסים נאבד? כמה טייסים יהרגו?". השרים הקשו על עברי, אך הוא לא התחמק ואמר לקבינט שהנוסחה שהכי מקובלת עליו היא השחיקה שהלמה בחיל במלחמת יום הכיפורים. "אני לא יכול לענות במדויק. במלחמת יום כיפור על כל 100 גיחות עומק, איבדנו מטוס אחד. זה הכי קרוב שאני יכול להגיד לכם", אמר. לימים הודה עברי בשיחות סגורות כי באותם ימים חשש שאולי מטוס אחד יושמד מאחר שהעירקים חיכו למתקפה מכיוון שהאירנים נכשלו בשתי תקיפות של הכור, וסדאם חוסיין העלה את רמת הכוננות סביב הכור. ראש המוסד באותם ימים, יצחק חופי, לא התנגד לתקיפה בעירק, אך הדגיש כי הסכם השלום עם מצרים עשוי להיות בסכנה. כדי לסתור את הטענה שהגנרלים ב-81' התנגדו לתקיפה, הזכיר השבוע אחד הטייסים שתקף בעירק כי עברי שומר במגירה פתק שהעביר אליו רפול באחד הדיונים שאחרי התקיפה בו כתב: "אנחנו צדקנו".
המפקד התורן שעל פי מידותיו יתממשו החלטות הדרג המדיני
אז אם בדחיית היכולות כמטרת מבצע עסקינן, ולא בהשמדה טוטאלית של פרויקט הגרעין האירני, נשאלת השאלה ההיפותטית האם לבצע סבב תקיפה אחד ולא מספר סבבים בדומה לקו החשיבה לפני התקיפה בעירק. טייסי חיל האוויר ב-81' ידעו כי אחרי התקיפה הם יחזרו למזרח תיכון אחרי לגמרי. לידי מערכת הביטחון הגיעו ידיעות מודיעיניות על אפשרות שמדינות באזור ינסו לתקוף את הכור בדימונה או שסדאם חוסיין עלול לשלח מטוסי נוסעים שיתרסקו על תל אביב או מטוס לא מאויש שיגיע לדימונה. סוללות "הוק"' נפרשו סביב הכור בדימונה וטייסי חיל האוויר פיטרלו מסביב לשעון כדי להגיב מידית במקרה של ניסיון התקפה על ישראל.
האפשרות של מספר סבבי תקיפה באירן נראית כמו התנגשות של ראש האדם בקיר בטון. אז לא היו מכוונים לעבר ישראל 60,000 רקטות וטילים מכיוונים שונים, אך גם לא היו לישראל סוללות פטריוט, חץ וכיפות ברזל משודרגות. עדיין האחריות תהיה מוטלת על מפקד חיל האוויר לפקד על המשימה ולהיות אחראי על תוצאותיה גם בעת החזרה של המטוסים לישראל. אלוף אשל מחלק לאחרונה את הספר "עליונות אווירית" שכתב אהוד יונאי שנפטר לאחרונה ותורגם על ידי תת-אלוף במיל', דוד ספקטור. אשל טוען בשיחות סגורות כי יונאי הצליח בספרו לפענח את הקוד הגנטי של חיל האוויר הישראלי. בעמוד 277, נכתב אחרי תיאור מבצעים פורצי דרך של החיל: "היה זה כאילו חיל האוויר, שעד מלחמת יום כיפור, נטה להיות גזור באופיו, בתעוזתו וביעילותו לפי מידת מפקדו באותה העת, הפך לפתע ליצור על טבעי. הזרם לתוכו את דרישותיך, את יעדיך ואת נתוני המשימות, והוא יטפל בכל השאר, בלי קשר למי שהוציא את ההוראות או הקליד את הנתונים לתוכו".
אשל הוא המפקד התורן שעל פי מידותיו יתממשו החלטות הדרג המדיני. שר הביטחון, אהוד ברק, העצים השבוע את תחושת המוכנות של צה"ל לתקיפה כשאמר בקול בטוח במהלך אותה תכנית של "עובדה" לכל המפקפקים במידת הרצינות של מדינת ישראל כי "רמטכ"ל צריך לבנות יכולת מבצעית. הוא יכול לצרף את המלצתו. אבל אפשר לבצע את זה בניגוד להמלצתו".
סערת שיבוצים בצה"ל
"דיוני שיבוצים" הוא צמד המילים הכי חמות היום בצה"ל. שר הביטחון ערבב את הקלפים מחדש כשבחר להזמין במפתיע את אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, לראיון לפני ההכרעה על זהותו של סגן הרמטכ"ל. רוסו, ששומר המסך שלו הוא צילום מהפגנה בטורקיה בה נראים פלסטינים מניפים תמונת ענק שלו במחאה על העוצמה שהוא מפעיל נגד ארגוני הטרור בעזה, מוצא חן בעיני ברק גם בשל היותו יוצא סיירת מטכ"ל, רוחו ההתקפית וניסיונו העשיר. מהלך זה שיבש את הלוגיקה עליה דיבר האלוף גדי אייזנקוט בחדרי חדרים כי יש לו יתרון על פני האלוף אבי מזרחי. במצב שכזה המירוץ נפתח מחדש.
גם ראש הממשלה העיר את המטה הכללי מתרדמת כשהחליט לבקש למנות את מפקד אוגדה 91, תת-אלוף הרצי הלוי למזכירו הצבאי במקומו של אלוף יוחנן לוקר, למרות שהרמטכ"ל שיבץ אותו בתפקיד מפקד פו"ם. קצין בכיר במטה הכללי טען אמש כי תת-אלוף הרצי חרג ממנהגו והחל לעסוק בפוליטיקה ארגונית יתר על המידה, מה שהעיר את תשומת ליבו של הרמטכ"ל. הנזק המשמעותי להלוי כבר נגרם, וכעת הוא עבר למזעור נזקים. כמו שזה נראה כרגע, לרמטכ"ל יהיה מאוד קשה לסרב לבקשתו של ראש הממשלה שפגעה שוב במוסד הרמטכ"לות.
תפקיד נוסף שמעורר סקרנות הוא קצין חינוך ראשי, אליו יש למנות מחליף לתת-אלוף אלי שרמייסטר. עד כה הועלו שמות כמו מפקד בה"ד 1, אלוף משנה ערן ניב, שביקש לדחות את ההצעה בטענה כי הוא מעוניין להתמודד על פיקוד אוגדה. לאחר מכן הועלה שמו של מפקד חטיבת הנח"ל, אלוף משנה יהודה פוקס שכרגע לא נמצא באשכול המועמדים. לצד אלו הועלה השבוע שם חדש: ראש המנהל האזרחי, תת-אלוף מוטי אלמוז, אב לחמישה המתגורר בכפר תבור. הוא החל את שירותו בחיל ההנדסה והתקדם עד לתפקיד מג"ד. מאוחר יותר כיהן כמפקד ההנדסה בפיקוד דרום, מח"ט הבקעה, קצין אג"ם פיקוד מרכז ובשנת 2007 מונה לראש מטה פיקוד מרכז. קצין בכיר בפיקוד מרכז אמר השבוע בשיחה סגורה כי נעשים מאמצים כבירים של קצינים במטה הכללי למנות אותו לתפקיד.