שני פסלונים שגילם המשוער הוא כ-9,500 שנה, התגלו במהלך חפירות שעורכת בימים אלה רשות העתיקות באתר הארכיאולוגי תל מוצא, סמוך לירושלים. הפסלונים, בדמות איל ושור, מעידים למעשה על פולחן דתי שהתקיים באזור בתקופת האבן החדשה, וככל הנראה היוו סגולה להצלחה בציד.
החפירות עצמן החלו לקראת סלילת הכביש החדש משער הגיא לירושלים, במהלכן הופתעו ברשות העתיקות לגלות את הפסלונים, בני התקופה הניאוליתית הקדם-קיראמית. "הפסלון הראשון, בדמות איל בעל קרניים מפותלות, עוצב מאבן גיר בגודל של כ-15 סנטימטרים", סיפרה אנה אייריך, מנהלת החפירה באתר מטעם רשות העתיקות.
לדבריה, "הפיסול יוצא מן הכלל ומתאר פרטים מדויקים מדמות החיה, הגוף הוחלק ורגלי הפסלון עוצבו בחריטה כדי לבדלן מיתר הגוף. הפסלון השני, שעוצב מאבן דולומיט קשה ומוחלקת, מעוצב באופן מופשט, אך נראה שגם הוא מייצג בעל חיים גדול בעל קרניים בולטות המפרידות את הגוף המוארך מהראש, והוא דומה בצורתו לפר או תאו".
"בתקופה זו עברה האנושות מחיי נוודות לחיי קבע"
עמיתה, ד"ר חמודי חלאילה, הוסיף כי התקופה אליה שייכים הפסלים היא "התקופה הניאוליתית הקדם-קיראמית", ולמעשה מדובר באלף השמיני לפני הספירה, שנחשב לפרק מרתק בהיסטוריה האנושית, בו התחוללו תמורות רבות אשר עיצבו את פני החברה האנושית. לדברי ד"ר חלאילה, "בתקופה זו חל מעבר מחיי נוודות, המבוססים על ציד וליקוט - לחיי קבע, המבוססים על חקלאות ומרעה, ואף החלו להיבנות יישובים שהשתרעו על פני שטח נרחב". בשל כך, הוא מסביר, "הואץ בתקופה זו תהליך ביות בעלי החיים וביות הצמחים. העדויות הארכיאולוגיות מתקופה זו, ובעיקר חפצי האמנות כמו הפסלונים שהתגלו בתל מוצא, מלמדים אותנו על חיי הדת, הפולחן ומערכת האמונות של בני החברה הניאוליתית". על תפקידם של הפסלונים, הוא מרחיב: "ידוע שהציד היה עיסוק מרכזי בתקופה זו. ייתכן שהפסלונים שימשו כפסלי מזל להצלחת הציד, ועמדו במרכז טקס מסורתי שביצעו הציידים לפני יציאתם לשטח".
סברה אחרת, המוצגת על ידי אייריך, קושרת את הפסלונים לתהליך ביות בעלי חיים, דוגמת בקר הבר ומינים שונים של עז הבר. כך או כך, הפסלונים שהתגלו בחפירות הנוכחיות בתל מוצא מצטרפים לממצאים ייחודיים מאתר זה שנחשפו בעבר, ומשלל הממצאים שנחשפו במקום ניתן להסיק כי תל מוצא היה ככל הנראה האתר הגדול ביותר מסוגו סביב ירושלים.
