חבר הכנסת אבי דיכטר פורש מקדימה ועובר להיות השר להגנת העורף. האם מישהו החסיר פעימה? האם מי מהגולשים חושב שמדובר בבשורה גדולה לעם ישראל? האם מי מהם חושב שמדובר באחת הטעויות הקרדינליות של ראש הממשלה בנימין נתניהו? סביר להניח שהתשובה לשלוש הקושיות הללו היא לא, לא ולא. בתוך הסירחון הפוליטי שמתרגש עלינו בחודשים האחרונים, יאמר לעצמו האזרח הממוצע, הנה עוד אחד שסידר לעצמו ג'וב.
דיכטר, בעמוד הפייסבוק שלו, הקריב את השנים שעשה בשירות המדינה - מרביתן בהצלחה גדולה - כדי לתרץ את מעברו מקדימה לממשלת נתניהו. "שיקולים אישיים ומפלגתיים נדחקו הצידה", כתב, "וכמו ב-42 השנים האחרונות מאז גיוסי לצה"ל, בחרתי לשרת את המדינה באופן הטוב היותר שאני מסוגל לעשות זאת". דיכטר מאמין באמת ובתמים במה שכתב. מבחינתו מדובר במינוי מקצועי לחלוטין, שלא קשור לנסיבות הפוליטיות. הוא לא בגד במנדט שניתן לו על ידי קדימה, אלא פרש מהכנסת ועכשיו הוא ציפור דרור. יבחר הציבור אם לקבל את דרכו.
דיכטר, שר הביטחון ברק ונתניהו מיודדים, אחוות בחורים מצויינים מהסיירת. בכל הקדנציה של הכנסת הנוכחית שמרו השלושה על קשר. בימים האחרונים העלו השיחות בין השלושה הילוך, כשעניין השר לביטחון העורף במוקד הדיונים. אתמול בצהריים דיברו ברק ודיכטר וסגרו ביניהם את הפרטים הכלליים. אחר הצהריים השתתף דיכטר באזכרה השנתית לעמנואל מורנו ומשם עשה את דרכו לבית של ברק. כשהגיע, נתקל במפגינים נגד התקיפה באירן שהפגינו מתחת לביתו של שר הביטחון. חלקם זיהו אותו והחלו להציף שמועות על פילוג בקדימה. פחות או יותר בזמן שברק ודיכטר סגרו את הקצוות, פורסם שעוזי דיין הוא המועמד לרשת את מתן וילנאי בתפקיד השר להגנת העורף.
לאחר הפגישה עם ברק עלה דיכטר לירושלים לפגישה עם נתניהו. שעתיים וחצי ישבו השניים. גם לברק וגם לנתניהו דיכטר הבהיר חזור והבהר: אם אנחנו הולכים ביחד, אתם מקבלים אותי בלבד. אני לא עוסק בדילים, לא בנדוניות ולא מתכוון להביא לכם שבעה ח"כים מקדימה. אני בא רק אם אתם רוצים אותי. השניים הסכימו לתנאי. מוקדם בבוקר שלח דיכטר הודעה ליו"ר הכנסת, רובי ריבלין: דבר איתי כשתקום. ריבלין חזר אליו כעבור שעה. בתשע וחצי הם כבר נפגשו בלטרון, שם מסר לו דיכטר את מכתב התפטרותו מהכנסת. (השר להגנת העורף היוצא, מתן וילנאי, מסר לריבלין את מכתב התפטרותו בשעת ערב חורפית בצומת שורש לפני כחצי שנה. דרמות פוליטיות לא קטנות מתרחשות לאחרונה על כביש ירושלים-תל אביב). דיכטר, עם דלקת גרון חריפה, יכול לסמן "וי" על עוד פעולה מוצלחת בעורף האויב.
קדימה הולכת ודועכת תחת הנהגת מופז
עם יו"ר מפלגתו עד לבוקר זה, שאול מופז, שוחח דיכטר רק בבוקר, שעות אחרי הפרסום באתרי האינטרנט. זו לא היתה שיחה קשה. מופז אמר כמה מילות נימוס ובזה הסתיימה השיחה. מדהים לגלות עד כמה עמוק משבר האמון בין השניים. רק לפני חודשים ספורים חבר דיכטר למופז וקיבע את ניצחונו מול ציפי לבני. חלף זמן קצר ומופז הוא זה שיודע אחרון. לפחות הוא יכול להתנחם בכך שבניגוד לפורשים הקודמים, שניסו ומנסים להפוך לו את המפלגה על הראש, דיכטר עוזב בידיים נקיות. אבל זו נחמתו היחידה. מעבר לכך קדימה הולכת ודועכת, הולכת ונמקה תחת הנהגתו.
בחמישי שעבר כינס מופז פורום מדיני. מבין 28 חברי הכנסת נכחו בו, חוץ ממנו, שלושה. יומיים לפני כן הוא כינס פורום פוליטי. שם היה המצב יותר טוב: שישה ח"כים כיבדו בנוכחותם. מופז ביקש לטכס עצה כיצד לנהוג בארבעת הח"כים הסוררים שביקשו לפרוש מהמפלגה לפני שלושה שבועות. אולי כדאי שקודם נעסוק בשאלה מדוע יש כאן רק שישה ח"כים, אמר לו אחד הנוכחים. כן, אנחנו בקיץ. פגרה, חופש, חו"ל - כל התירוצים נכונים. ועדיין, מצבה של קדימה נראה בכי רע.
נתניהו וברק יכולים גם הם לסמן "וי". עוד פעם הם עבדו על כולם, הסיטו את תשומת הלב העיתונאית לכיוון של צחי הנגבי ועוזי דיין ומתחת הידיים גנבו את אבי דיכטר. אבל אוי לנו אם בכך נמדדות הצלחות השניים. העובדות פשוטות ואינן ניתנות לפרשנות. מתן וילנאי התפטר בפברואר, ולכולם היה ברור מתי יעזוב את המשרד להגנת העורף. בתוך הממשלה המנופחת של נתניהו מסתובבים לא מעט שרים מוכשרים ומשועממים שרק משוועים לתפקיד. למה לא לקחת את אחד מאלה ולחסוך? למה לא לבצע את המינוי מספיק זמן על מנת לאפשר חפיפה מסודרת? לאנשי הסיירת פתרונים.
בסופו של דבר, אם ננקה את הציניות והפוליטיקה, מדובר, לא עלינו, באחד התפקידים החשובים שיהיו כאן בתקופה הקרובה. מתן וילנאי קידם את נושא הטיפול בעורף ועשה פעולות טובות וחשובות במשרד. השאלה מה עומד מאחורי מינוי של דיכטר. כסת"ח מפני ועדת החקירה הבאה? הטיית הרוב בממשלה לטובת תקיפה באירן? הנחתת מכה פוליטית נוספת על קדימה? או שבאמת, כפי שנטען בקרבת נתניהו, הוא הטוב, המתאים והזמין ביותר לתפקיד. מיום חמישי השאלות הללו יהיו פחות חשובות. לדיכטר, אדם מוכשר לכל הדעות, יש את כל הכלים להצליח בתפקיד. השאלה אם החברים משכבר הימים יתנו לו לעבוד.