ד"ר מוחמד אל-בראדעי היה עד לפני כשנתיים המנהל הכללי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטמית (סבא"א) ואחד האישים השנואים ביותר בישראל. בממסד המדיני-הביטחוני-הגרעיני והמודיעיני של ישראל טענו כי הוא מכשיל בכוונה כל ניסיון לחשוף את כוונותיה הגרעיניות האמתיות של אירן כלומר חתירתה לפתח נשק גרעיני.
לסבא"א, שהמטה שלה יושב בווינה בירת אוסטריה, אין גם מנגנון מודיעין עצמאי, ועל כן היא נזקקת למידע שיגיע מסוכנויות הביון של המדינות החברות בה, או מכל מקור אחר שהוא. ברגע שמתקבל מידע על חשד להפצה אסורה של חומרים גרעיניים או לניסיון להגיע ליכולת צבאית, מוטלת עליה חובה לבדוק אותו. ביקורי הפקחים באתרי הגרעין, המצלמות המשדרות מהם את התמונות למטה סבא"א ומידע חשאי או מסווג של ארגוני ביון כל אלה משמשים מסד לחיבור דו"חות של הארגון על תוכניות הגרעין של המדינות השונות בעולם.
החל משנת 2000 החלה סבא"א לחבר דו"חות רבעוניים על תוכנית הגרעין של אירן, וזאת בעקבות ריבוי הידיעות על כך שהיא פועלת בחשאי בניגוד להתחייבויותיה לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT) ולחברותה בארגון. לקראת כל כתיבת דו"ח כזה, שמוגש למועצת הנגידים של סבא"א מעין "מועצת מנהלים" של הארגון רבה ההמולה בסבא"א.
כמו בסצנה מתוך הסרט "האדם השלישי" של אורסון ולס, הגיעו למטה הארגון ולסביבותיו קציני ביון של מדינות רבות, ובהם גם נציגי המוסד, בניסיון לגלות מה נכתב בדו"ח. "אנחנו יודעים שסבא"א נקובה ככברה וכל מי שיכול שותל אצלנו מרגלים, מאזין לשיחות ומנסה לגייס משתפי פעולה מקרבנו", אמר פקיד בכיר בארגון. "כגוף בינלאומי אין לנו מה לעשות, מלבד להשלים עם המציאות".
בצד המאמצים לאסוף מידע על המשלחת האירנית שמגיעה לדיוני סבא"א - חבריה הם מדענים בכירים ושותפי סוד בתוכנית הגרעין של ארצם - ולגייס מתוכה סוכנים, התמקדו המאמצים של קציני האיסוף של המוסד והסי-איי-איי גם בד"ר מוחמד אל-בראדעי, הדיפלומט המצרי הוותיק שהיה המנהל הכללי של סבא"א במשך שתים-עשרה שנים, מ-1997 עד 2009.
אל-בראדעי, שזכה בשם סבא"א בפרס נובל לשלום ב-2005, על המאמצים למנוע את תפוצת הנשק הגרעיני, הוא אדם עקשן וגאוותן. שתי תכונות אלה התחזקו אצלו לאחר שהוא וסבא"א הטילו ספק בפומבי בטענת ארצות הברית שעירק בראשותו של סדאם חוסיין מפתחת נשק גרעיני. אל-בראדעי צדק, והדבר רק חיזק את מעמדו.
על רקע זה הוא התעקש לטעון שלא נמצאו ראיות שיצדיקו את הטענות שאירן מפתחת, בצד תוכנית הגרעין האזרחית, גם תוכנית צבאית. גם כאשר הפקחים שביקרו באתרי הגרעין של אירן סברו אחרת, דאגו אל-בראדעי ועוזריו למתן את הדו"ח הסופי והרבעוני שהוגש למועצת הנגידים. משום כך הייתה לשון הדו"חות עמומה לרוב, והיא הייתה בבחינת ג'יבריש דיפלומטי, שאמר דבר והיפוכו.
כל ההתנהלות הזאת הפכה את אל-בראדעי למטרה עבור המודיעין הישראלי והאמריקאי, שחשדו בו שהוא משבש בכוונה תחילה את הראיות שנמצאו נגד אירן. משאל-בראדעי לא הבין את הרמזים, בעיקר מכיוון וושינגטון, שקראו לו להתפטר מתפקידו, או שהתעלם מהם, התקיימו דיונים כיצד לגרום לו לעשות זאת. המודיעין הישראלי חיבר עליו תיק ובו חומר רב על יחסיו המיוחדים עם אירן. המידע כלל גם עצות שהעניק אל-בראדעי למנהלי המשא ומתן מטעמם של האירנים. את התיק העביר המוסד לידי המודיעין המצרי ולידי הנשיא חוסני מובארק, בתקווה שמצרים החוששת לא פחות מישראל מהימצאותו של נשק גרעיני בידי אירן תקרא אותו לסדר. אך זה לא קרה. לפיכך שקלו במודיעין הישראלי צעדים נוספים שירסנו את מזכ"ל סבא"א. אחת ההצעות שנדונו הייתה להפיץ נגדו טענות כי הוא סוכן אירני המקבל כסף מאירן, לחדור לחשבונות הבנק שלו ולהפקיד בהם סכומי כסף גדולים. כך, אל-בראדעי יידרש לספק הסברים שלא יוכל לתת. ניתן יהיה לטעון נגדו שהכסף בחשבונותיו הוא בעצם שלמונים שקיבל מאירן, כתגמול על הרכות שהוא מפגין כלפיה. אך בסופו של דבר הרעיון לא יצא אל הפועל והתוכנית בוטלה.
בשלב מסוים גם אל-בראדעי לא יכול היה להתעלם עוד מהראיות ומהמידע שהצטברו על תוכנית הגרעין של אירן. מידע שאספו אמ"ן והמוסד, ולפיו בנתה אירן, מבלי לדווח לסבא"א, אתר להעשרת אורניום בנתנז וכור להפקת פלוטוניום באראק, הועבר לידי ארגון האופוזיציה האירני "מוג'אהדין חלק" (צבא העם). נציגי הארגון כינסו מסיבת עיתונאים ופרסמו את המידע, כאילו אנשיהם הם שאספו אותו. זה היה מבצע קלאסי של "הלבנת המידע". קהילת המודיעין של ישראל לא רצתה לפרסם את המידע בעצמה מחשש שתסכן מקורות שלה באירן, לכן העדיפה "להלבינו" באמצעות גוף אחר. אך התוצאה הושגה בכל מקרה. בעקבות הגילוי נאלץ אל-בראדעי להורות לאגף הפיקוח שלו לבדוק את החשדות, והללו התגלו כנכונים.
מבצע איסוף אחר של המוסד חשף מידע "מפליל" עוד יותר. על פי המידע, מדעני גרעין בכירים של אירן עשו בחשאי חישובים וניהלו הדמיות מחשב, כדי לבדוק מהו הגובה הרצוי להטיל ממנו את פצצת הגרעין. בהדמיות אלה הם גם בדקו כיצד ניתן להרכיב את הפצצה כראש חץ על טיל, ומהן הפעולות הדרושות כדי ליצור את תגובת השרשרת ההכרחית לפיצוץ הגרעיני. פעולות אלה ואחרות מבוצעות במסגרת מה שמכונה "קבוצת הנשק". זהו השלב הסופי בתהליך הייצור של נשק גרעיני, ובו מרכיבים את הפצצה ומשלבים בה את כל המערכות והרכיבים, כולל החומר הבקיע, חומרי הנפץ, "הדק הפיצוץ" ופלחי המתכות, ויוצרים מהם את הפצצה או את ראש החץ הגרעיני.
כל המידע הזה, כולל תרשימים מדויקים, היה אצור במחשב נישא של מדען גרעין אירני בכיר. המחשב, על התוכנות שבו, הגיע לידי המוסד, שמצ?דו בדק את מהימנות הנתונים בעזרת מומחים של הוועדה לאנרגיה אטומית והיחידה הטכנולוגית של אמ"ן. אחר כך הוא הועבר לבדיקות נוספות אצל הסי-איי-איי, שנעזר לשם כך במדעני גרעין במעבדות הלאומיות בליברמור שליד סן פרנסיסקו. בסופו של התהליך הועבר לידי סבא"א תקליטור ובו המידע שהיה על המחשב הנישא. התקליטור זכה לכינוי "מרכבות האש", משום שמוזיקת הרקע שהעלו המדענים האירנים שהשתתפו בעיבוד הנתונים היה שיר הנושא מהסרט "מרכבות האש".
אפילו אל-בראדעי לא יכול היה עוד להתעלם מהמידע או לטעון שאינו "מוצק". הוא ועוזריו נאלצו להגיע בסוף 2004 להחלטה שאכן יש בסיס לחשדות שאירן מפ?רה את התחייבויותיה הבינלאומיות ל-NPT ולסבא"א. מועצת הנגידים של סבא"א הכריזה בדצמבר 2004 כי אירן היא מדינה "סוררת". בעקבות זאת הועבר הטיפול ב"תיק הגרעין" של אירן למועצת הביטחון של האו"ם, וזו הטילה עליה מנה ראשונה של עיצומים.
מועצת הביטחון הוסיפה להטיל על אירן עיצומים. הם כוונו נגד קציני צבא ואישים אירנים, כמו גם נגד חברות ותאגידים שקשורים בתוכניות הגרעין והטילים. על חברות האו"ם נאסר לקיים קשרים מסחריים עם אותם אישים וחברות ששמם הופיע ברשימות, ונאסר עליהם לנסוע ברחבי העולם. ואולם, כל העיצומים האלה היו רכים ומתונים מכדי שיובילו את הנהגת אירן לחשוב שוב על העניין. כדי לאלץ את הנהגת אירן לשנות את התנהגותה, היה צורך בעיצומים תקיפים יותר. אך כל ניסיון להגיע להסכמה בינלאומית רחבה נתקל במחסום בלתי-עביר של רוסיה וסין.
בינתיים פרש אל בראדעי מתפקידו ובמקומו מונה הדיפלומט היפני יוקיה אמנו. אמנו הפרו מערבי החל להפגין יחס תקיף כלפי אירן. סבא"א שינתה כיוון בהנהגתו. אך גם הוא לא הצליח לשכנע את רוסיה וסין להסכים להטלת עיצומים תקיפים ומשתקים שיפגעו בכלכלת אירן. וכך נאלצו ארצות הברית והאיחוד האירופי להשית החודש עיצומים חד צדדיים שכוללים איסור על רכישת נפט מאירן וניתוקה מ"סוויפט", מערכת הסליקה הבנקאית הבינלאומית.
אך גם באירופה וגם בארצות הברית ואף בערב בסעודית ומדינות המפרץ ברור כי אם עיצומים אלא לא יפעלו את פעולתם וההנהגה האירנית לא תחדל מלהעשיר אורניום, לא יהיה מנוס מלנקוט נגדה באופציה האחרונה שהכול חוששים מפניה: תקיפה צבאית של ישראל או ארצות הברית לאחר הבחירות לנשיאות.
כתבה זו לקוחה מספרם של יוסי מלמן ודן רביב "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין". הספר יצא בארצות הברית ובהוצאת "ידיעות אחרונות" בישראל והוא נמצא ברשימת רבי המכר של אמזון וטיפס למקום השני ברשימות רבי המכר של "סטימצקי" ו"צומת ספרים".
דן רביב הוא עיתונאי אמריקאי ותיק של רשת סי.ב.אס ויוסי מלמן הוא הפרשן לענייני מודיעין וביטחון של וואלה! חדשות.