פוסט פוליטי: בליכוד מודים - מצבנו לא טוב

אחד המושבים הפוליטיים הסוערים ביותר בכנסת ה-18 מסתיים היום, כשחלק משחקניו הבכירים נראים סחוטים ומותשים. לאו דווקא מחום הקיץ ששורר בחוץ, אלא יותר מהחום ומהצחנה שבמטבח הפוליטי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ויו"ר האופוזיציה, שאול מופז, אך נישאו לפני חודשיים וחצי עם שובל של תקוות מצדם והררי ציניות ממבקריהם. השבוע, לאחר שנפרדו, ניסה הראשון לגנוב לשני את המפלגה בתרגיל מסורבל שנתפר בתפרים גסים. המהלך נבלם, לפי שעה, אבל מופז כבר נאלץ להתמודד בחזית השנייה, שם מאיים חיים רמון לפלח לו שבעה ח"כים. בינתיים, הוא הכניס לדיון הפוליטי את הסוגיה האירנית.

ביום שני בערב, עוד ישבה יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', בלשכת יו"ר האופוזיציה. שעות קודם לכן, מונה לתפקיד שאול מופז, שחזר משהות בת חודשיים וחצי בממשלה. יחימוביץ' העריכה מראש שתהיה בתפקיד לפרק זמן מוגבל, אבל לא האמינה שהפליק-פלאק של קדימה יהיה כל כך מהיר. לפי התסריט שהיא ציירה לעצמה, הסיבה לעזיבתה את התפקיד אמורה הייתה להיות הגשת כתב אישום נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, לאחר הוצאת מפלגתו מהקואליציה. אבל ליברמן עוד מטייל לו בעולם וכתב אישום אינו נראה באופק. אגב, בסביבתו עדיין משוכנעים שהשלב הבא בעניינו המשפטי יהיה, באופן מקרי לחלוטין כמובן, דווקא לקראת הבחירות לכנסת, יהיו מתי שיהיו.

הישיבה בראשות האופוזיציה הייתה אמורה לעשות טוב ליחימוביץ'. מי שרואה את עצמה מועמדת לראשות הממשלה כשהיא נטולה כל ניסיון מיניסטריאלי, יכלה לקבל את ההילה הדרושה של שותפת סוד בעניינים הרגישים ביותר. אבל נתניהו חשש, מופז התעקש ויחימוביץ' צריכה לפנות את הלשכה.

זאת שאלה שובניסטית בסגנון מי יענה לטלפון האדום בשלוש לפנות בוקר, היא אומרת, כשהיא מתבקשת להתייחס לחוסר ניסיונה. הבחירה שלי בסדר יום חברתי וכלכלי היא מודעת ונעשתה בצומת שבו הוצע לי להיות פרשנית מדינית. הבנתי שיש סוגיות יותר חשובות לחברה הישראלית. זה לא אומר שאיני בקיאה בנושאים מדיניים וביטחוניים. יש לי יתרונות וחסרונות ותחושת בטן שגם נתניהו לא חף מחסרונות. אני מזמינה את אזרחי ישראל להחליט אם הם סומכים עליי שאקבל החלטה נכונה, שאתייעץ עם גורמים מתאימים, מה שנתניהו לא עשה.

גורמים בקדימה - פוליטיקאים ועיתונאים - מנסים להדביק לה תווית של משת"פית עם ראש הממשלה. טוענים שהם מתואמים, שתפקידה בממשלה הבאה שיקים נתניהו מובטח. יחימוביץ' שבעה מלהוכיח שבעניין הזה אין לה אחות. נתניהו עושה שגיאות, היא אומרת, אבל יש לי כבוד למוסד ראשות הממשלה. שלא כמו מופז, לא קראתי לו שקרן. החודשיים אחרונים, מבחינת נתניהו, לא נמדדים בפריזמה אידאולוגית, אלא התנהגותית. יש היעדר מוחלט של חזון. הוא עובר מספין לספין, מכיבוי שריפה להדלקת שריפה אחרת. זה מאפיין תקופות של דמדומים פוליטיים, לכן נכון למערכת להקדים בחירות.

בסקר עומק שבוצע בעבודה לפני שלושה שבועות, קיבלה המפלגה 20 מנדטים. לליכוד היו 30, ללפיד 12. לפי הסקר, לעבודה יש פוטנציאל להביא מגוש המרכז עוד שמונה מנדטים ולשאוב מהליכוד לא פחות מחמישה. גם אם יחימוביץ' תממש חצי מהפוטנציאל הזה, היא תרשום הישג ענק. ומה לגבי חיבורים עם מפלגות אחרות? כל מערכת בחירות צצה מפלגת טרנד, היא אומרת. אבל תאריך התפוגה שלהן מוצמד לבקבוק. מכל הבחינות, אין ספק שאנחנו עמוד השדרה של האופציה מול נתניהו. ביום שאחרי הבחירות, אשמח לחבר. אבל לרוץ כגוף משותף אין היתכנות.

בינתיים, היא משקיעה חלק ניכר מזמנה בשיקום המפלגה. יש לנו חיים משגשגים של מפלגה, היא אומרת. כל ערב יש משהו. כשהגעתי היה פה שיממון, אהוד ברק פירק את הכול. אחד מאנשי הארגון של המפלגה אמר לי: "כשברק היה קנינו תמיד כיבוד יקר, אבל אף אחד לא בא".

בשיא המשבר בין קדימה לליכוד על מתווה פלסנר, חלתה יחימוביץ' בדלקת ריאות. קולה לא נשמע, ועקב כך נמוג כמעט לחלוטין קולה של מפלגת העבודה בעניין. ראשית, אני רוצה להגיד שגם אם הייתי בריאה לא הייתי באה להפגנה (על השוויון בנטל), היא מציינת. לא הייתי גוזרת קופון, בעיניי זה פתטי. ברמה הערכית יש שתי משימות: שילוב חרדים בשוק העבודה, שזה הכי חשוב, והגיוס. הגיוס חשוב כערבות הדדית וסולידריות. אני מתחייבת שאם אהיה ראש ממשלה, יגויסו יותר חיילים לצה"ל מאשר בכל מתווה. בלי אצבע בעין, בלי לגזור קופון.

איך? קודם כל על ידי גיוס בני 18 שלא לומדים. תהיה לך מלחמת עולם עם החרדים. היא משיבה שההנהגה החרדית לא תילחם על הלא לומדים. חרדים אומרים לי גייסו קודם את אלה שלא לומדים. יש כאן המון צביעות. האש בין החילונים לחרדים דומיננטית בעיקר בעת בחירות. אבל אני לא בעניין ההצתה של הזעם הקדוש. אני מעדיפה לשלם מחיר ולעשות את מה שאני מאמינה בו.

משהו לא טוב עובר על ראש הממשלה, שעד לא מזמן עשה את כל המהלכים הפוליטיים הנכונים. הטעות הראשונה הייתה בדחיית הקדמת הבחירות והכנסת קדימה לקואליציה. נתניהו ואנשיו שגו באחת משתיים: אם בליכוד, בחדרי חדרים, לא רצו באמת לפתור את עניין גיוס החרדים, אז למה הכנסתם את קדימה לממשלה? ואם נכונה טענתכם שבעצם קדימה היא זו שלא רוצה פתרון אמיתי, אלא רק לגזור קופון פוליטי - איפה היה המודיעין המוקדם שלכם? כך או כך, מופז יצא מהעסק עם רבע אג'נדה ביד, מה שלא היה לו ערב הכניסה לממשלה. עכשיו תקועים בליכוד עם "מתווה יעלון", שנכון לעכשיו אין לו סיכוי לעבור בכנסת. מה יהיה באוגוסט? שר הביטחון יתחיל לממש באופן עצמאי חלקים מהמתווה ששרטט יעלון, בשאיפה שבג"ץ לא יתערב ויחייב חקיקה מיידית. מופז גרר את הליכוד למטה, יודעים במפלגה, ועכשיו חובת ההוכחה עלינו.

ערב כניסת קדימה לממשלה, הסביר גורם בקואליציה שהסיבה העיקרית לכך היא העברת התקציב. גם בנושא הזה נכשל נתניהו. קדימה בחוץ, אין דיונים על התקציב וכל מה שאנחנו שומעים הוא שהמצב קשה. אמש התבשרו אזרחי המדינה על גזירות כלכליות מתבקשות שיוטלו בקרוב. אז שמענו את נתניהו ואת שר האוצר, יובל שטייניץ, מזהירים אותנו שלא נהיה יוון וספרד. בסדר, אבל זו מדיניות כלכלית?

ולקינוח - הפארסה התקופתית, הגיע הניסיון הכושל לצרף שבעה מאנשי קדימה לליכוד. אוי, כמה נקודות הפסיד כאן ראש הממשלה. גם נתפס כשהוא מנסה לקנות ח"כים אלמוניים ולא חשובים, ללא הצלחה, וגם הכניס את צחי הנגבי לליכוד. בסדר, בליכוד אוהבים את הבן האובד, אבל עובדתית, אם הוא ייבחר במקום טוב בפריימריז, הנגבי יתפוס את מקומו של אחד הח"כים המכהנים. ובהיותו אחד שרואה עצמו ראש ממשלה יום אחד, לא בטוח שהשרים הבכירים ישמחו לפנות לו את מקומם.

ח"כים ושרים בליכוד מודים בפה מלא שמצבם פחות טוב באופן משמעותי מזה שהיה לפני חודשיים וחצי. חלקם תולים את האשם ביו"ר הקואליציה, זאב אלקין, שלטענתם הצלחתו בתפקיד עד כה קצת עלתה לו לראש. כרגע, בכל אופן, יש היסטריה ופאניקה והספקולציות עפות באוויר. כשהופצה השבוע שמועה על כך שנתניהו שוקל לערוך בחירות בזק בתוך 90 יום, גם מקורבים אליו שנמצאים איתו בקשר הדוק נשמעו מבולבלים וניסו לברר אם יש שחר לדברים.

על הנייר, יכול מופז לציין שלמרות כל התחזיות על פילוג הוא הצליח לסיים את המושב כשבאמתחתו 28 ח"כים. ותודה לחיים רמון שעצר את הסחף, מסיבותיו שלו. אבל מופז יודע היטב שזה רק על הנייר. ארבעה ח"כים הוא בעצמו רוצה לזרוק מהסיעה, ולגבי שבעה אחרים, שעון החול כבר אוזל. בסביבת ציפי לבני וחיים רמון משוכנעים שיש להם ביד את שבעת הח"כים שיתפלגו מקדימה ברגע שיינתן האות. למה לשניים האלה, שנמצאים מחוץ לפוליטיקה, יש סיכוי להצליח איפה שנכשל ראש ממשלה שיודע ויכול לפנק, לפנק, לפנק? בדיוק בגלל זה. כי כשאתה חבר כנסת אלמוני שרוצה לערוק מסיעתך רק בגלל שראש הממשלה הציע לך תפקיד סגן שר, יש סיכוי שהביקורת הציבורית תשנה את דעתך. אבל כשאתה מחליט לפרוש על רקע אידאולוגי ללא הבטחות וכיבודים, עם עוד שישה שהם חברים לדרך, יש סיכוי שחוט השידרה הזה לא יישבר בתוך שעות ספורות. אבל בואו נסייג, הרי אכלנו פה את הכובע כבר כמה פעמים בחודשיים האחרונים. אם תבקשו מיואל חסון, למשל, למנות שלושה הבדלי תפיסה אידאולוגיים עקרוניים מיוחנן פלסנר או אבי דיכטר לא בטוח שהוא ימצא שניים.

מה שמדהים אצל מופז כל פעם מחדש, זו המהירות שבה הוא מחליף את עורו. רק לפני חודשיים וחצי, נאלצת להתמודד עם חבירתך למי שכינית אותו שקרן. עכשיו, אחרי שנפרדתם בשנית, אתה מאשים אותו בקבלת החלטות שערורייתית מבחינה ביטחונית לטובת נוחות פוליטית. ואנחנו חשבנו שפרשת בגלל נושא הגיוס. בעניין הביטחוני, מסביר גורם בלשכת נתניהו שהתבקש להתייחס להאשמות מופז כי זו שאלה של אחריות אם להתבטא או לא. אנחנו לא ניכנס למקום הזה. אבל, הוא מציין, אם מה שמופז אומר בעניין האירני כל כך חמור, למה הוא לא אמר את זה כשפרש?, אולי הוא פשוט ראה שכלום לא יצא מהפרישה שלו ולכן החליט להרים את גובה הלהבות?

והערה אחרונה לסיום בעניין המופזי: בדמדומי שלטונה של ציפי לבני בקדימה, תקפו אותה אנשי מופז על כך שהיא שמה את עצמה במרכז. "קלמן (גייר, איש הסקרים של המפלגה בעבר) אומר לה שאנחנו בעידן פרסונלי ולכן היא חושבת שהיא המפלגה ושהמפלגה זו היא", אמר אחד מהם. יש המון מקום לביקורת כלפי לבני, אבל אולי האירועים האחרונים בקדימה מוכיחים שהיה משהו בדבריו של קלמן.